בעבר היו מי שאמרו כי מחנה השמאל יודע לעשות מלחמות ואילו מחנה הימין יודע לעשות שלום. ממשלת השמאל בראשות גולדה מאיר ואחריה יצחק רבין, שדחתה בשני ידיים את ההצעה לעשות שלום עם מצרים הן לפני מלחמת יום הכיפורים והן לאחריה, מול מחליפם ראש הממשלה מנחם בגין שחתם על הסכם השלום הראשון עם מצרים, היו ההוכחה לנכונות האימרה הזאת. בימי מלחמת המפרץ, כאשר עיראק שיגרה עשרות טילי סקאד לעבר ישראל, כיהן בראשות הממשלה איש הימין יצחק שמיר. מחנה השמאל הישראלי לחץ על הממשלה להגיב בכוח על התוקפנות העיראקית, ואילו שמיר בחר במדיניות ´שב ואל תעשה´, ועד היום הוא זוכה לשבחים על יכולת ההבלגה שלו, שמנעה בסופו של דבר את כניסתה של מדינת ישראל למלחמה.

אלו הן דוגמאות מההיסטוריה הקצת רחוקה של מדינת ישראל, אבל לא צריך להרחיק לכת. בשבוע החולף קיבלנו תזכורת נוספת לנכונותה של קביעה זו. בעקבות הפיגוע החמור ליד אילת, הגיבה ממשלת נתניהו באיפוק רב. חיל האוויר חיסל את מתכנני הפיגוע וביצע תקיפות נקודתיות ברצועה, אבל נמנע מהסלמה. לעומת זאת, יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, תקפה את הממשלה על האיפוק שהיא מפגינה כלפי החמאס, כאשר עמיתה למפלגת ´קדימה´ שאול מופז התחרה איתה בהצהרות קיצוניות נגד מדיניות ההבלגה של הממשלה ובעד פעולה רחבת היקף בעזה, שתביא להתמוטטות שלטון החמאס.

כל הפרשנים מזכירים כי נתניהו בהיותו ראש האופוזיציה, הבטיח כי ממשלה בראשותו תביא להפלת החמאס, אלא שהוא ייצג את מחנה הימין והתבטאויותיו היו בהתאם, אבל לבני ומופז מייצגים את המחנה הנגדי, שאמור היה לתמוך במדיניות ההבלגה של נתניהו, אלא שלא כך היה. ריח הפריימריז המרחף באוויר, היה הגורם להצהרות הלוחמניות של השניים, בתקווה כי תושבי הדרום המופגזים יתמכו במי שקורא למלחמה מול החמאס. אגב, חבר הכנסת אחמד טיבי הודה כי ממשלה בראשות קדימה היתה כבר נכנסת למלחמה כוללת בעזה, וקבע בצער כי לעיתים הוא נאלץ לברך על כך שהליכוד נמצא בשלטון.

רק פרשן בכיר אחד, העז להזכיר לאזרחי מדינת ישראל, מי הביא להקמת ממשלת החמאס בעזה. הוא הזכיר להם, את האופן בו בוצעה ההתנתקות בלי הסכם מחייב, ובלי הגנה על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, ואת העובדה כי אזהרות מתנגדי ההתנתקות מפני הרגע בו טילים ינחתו באשקלון אכן התממשו באופן מלא. אריאל שרון, אדריכל ההתנתקות, היה זה שאמר כי דברים שרואים מכסא ראש הממשלה, לא רואים משולחן האופוזיציה. גם נתניהו מבין כי מלחמה כוללת בעזה בעיתוי הנוכחי, מול לחץ של השלטון המצרי החדש להביא לרגיעה והתנגדות אמריקאית, וערב בקשת הפלשתינאים להכיר במדינה עצמאית, זהו זמן גרוע ביותר למלחמה, ולכן עדיף להבליג ולהמתין לרגיעה, עד לסיבוב הבא כמובן.