כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    twobe1.com- לחזור לגן עדן. זוגיות בעין יהודית. מכובדי! אבקש לקרוא בבלוג בימי החול. תודה.

    הבלוג עוסק בעיקר בהתבוננות עמוקה ופשוטה על חיי הזוגיות. יש בו מאמרים קצרים, מאמרים עיוניים, ושו"ת קצר. מי שמגיב למאמרים ישנים- נא ליידע בדואר האישי.

    תגובות (64)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      24/8/13 22:52:

    צטט: טלי פרי 2013-07-07 18:10:42

    מסכימה איתך, אסף. טלי*

     

    תודה רבה!

      9/7/13 00:01:

    צטט: טליה סברצ'יק אביהב 2013-06-23 21:22:29

    הכתיבה שלך אנטיליגנטית מפרה ומעוררת מחשבה עמוקה . תודה לך

     

    תודה לך. ויופי שהמחשבות מתעוררות

      7/7/13 18:10:
    מסכימה איתך, אסף. טלי*
      7/7/13 18:10:
    מסכימה איתך, אסף. טלי*
    הכתיבה שלך אנטיליגנטית מפרה ומעוררת מחשבה עמוקה . תודה לך
      24/7/12 00:44:

    צטט: liat62 2012-07-24 00:38:20

    אם מוצאים אהבה אמיתית וטהורה...אין צורך להביט יותר לשום מקום. הבעיה שרוב האנשים נכנסים לקשרים ומחוייבויות מסיבות שבינן ובין אהבה אמיתית אין דבר וחצי דבר, ואז מתחיל השעמום ומתחילה הפזילה הצידה.

     

    מי הוא זה שמצא אהבה אמיתית וטהורה, שמחזיקה לאורך זמן, בלי עבודה ומאמץ לשמר אותה, מבלי לשבור את הראש כיצד לשמר אותה לטווח ארוך, מבלי להתמודד עם שני האלמנטים שהבאתי כאן, שימור המרכיב ההוליוודי, לצד יושר ונאמנות? אני מסכים שכשיש כבר אהבה אמיתי וטהורה, האדם מלא ממנה ואין לו צורך לפזול, אבל כדי להגיע לזה ושזה ישאר זמן ארוך, זה דורש עבודה

      24/7/12 00:38:
    אם מוצאים אהבה אמיתית וטהורה...אין צורך להביט יותר לשום מקום. הבעיה שרוב האנשים נכנסים לקשרים ומחוייבויות מסיבות שבינן ובין אהבה אמיתית אין דבר וחצי דבר, ואז מתחיל השעמום ומתחילה הפזילה הצידה.
      22/11/11 19:41:

    צטט: esther K 2011-11-22 00:04:40

    מקסים...סונוורתי מהאותיות הלבנות..

    תודה רבה!

    לא הבנתי אם הסינוור הוא במשמעות הפשוטה (היה קשה לקרוא), או שהכוונה שראית במאמר אור. אשמח להבהרה.

      22/11/11 00:04:
    מקסים...סונוורתי מהאותיות הלבנות..
      21/11/11 19:27:

    צטט: עירית ~ 2011-11-21 18:59:41

    מ ע ו ל ה !

     

     

    תודה רבה!

      21/11/11 18:59:
    מ ע ו ל ה !
      3/11/11 21:10:
    גלית תודה רבה! חשוב להבין מניעים של התנהגותנו. ככל שירבו אנשים שהולכים ל"תוצרת חוץ" כך הבעייה של חוסר הכבוד בין המינים כאן בתוך הבית שלנו תגדל, כיון שזו בריחה מלנסות ללמד דרך חיים אחרת של התרכזות של גברים בנתינה לבנות זוגותיהן, ונתינה של נשים לבני זוגן, ובתוך זה להכניס את מימד החידוש וההתרגשות. ללמוד להתרגש מהתדיר זה סוד גדול בחיים, ומי שמצליח ליישם אותו, ניצח חלק גדול מקשיי החיים.
      3/11/11 00:17:
    מאד מעניין, הסביר לי יפה את המשיכה שלי ל'תוצרת חוץ' כמו שקראת לזה
      9/10/11 23:58:

    צטט: gadi_gg 2011-10-09 21:24:46

    הפוסט מרתק ... תודה .

     תודה ידידי!

    רציתי להיכנס לבלוג שלך, לקרוא ולהגיב, אבל הדרך חסומה למי שאינו חבר, ואני אין לי רשימת חברים, ולא רשום כחבר אצל אף אחד. אם תחליט פעם לפתוח שעריך אפילו באופן חד פעמי, אנא הודיע לי. אשמח לקרוא מהגיגיך.

      9/10/11 23:35:

    צטט: מייאוהאוס 2011-10-09 20:54:49

    תודה . קראתי שוב ונהנתי . מזדהה עם הדברים שכתבת ומקווה שהבחור שבחרתי בו שיש בו גם מה - player ומעט מההגינות ... יבין סוף סוף שאני הטובה והטעימה לו מכולן והרי הוא כבר ניסה כל כך הרבה ... את כל סוגיי הלחמים ואת כל סוגיי השוקולדים . אמן. יש להטות את המשקל בדור הזה יותר לאיכות ופחות לכמות, כלומר, להבין שכל אדם הוא אוצר אינסופי ולמצות את ההנאה מכל העומקים שבו, ופחות ללכת מחידוש לחידוש. אכן מאחל לך שאת ובן זוגך תלמדו להינות מלמצות את האיכות והעומק שבכל אחד מכם. אגב, יש מיומנות מאוד פשוטה שעוזרת לכך היא נקראת "שיקוף", יש כאן לינק להוריד תרגול של הטכניקה, מפורטת לשלבים, בצורה מעשית. אם תרצי תורידי מכאן
    http://www.filedropper.com/file_7

       שנה טובה מאוד . גם לכם. בהצלחה בדרככם הזוגית

     

      9/10/11 21:24:
    הפוסט מרתק ... תודה .
      9/10/11 20:54:
    תודה . קראתי שוב ונהנתי . מזדהה עם הדברים שכתבת ומקווה שהבחור שבחרתי בו שיש בו גם מה - player ומעט מההגינות ... יבין סוף סוף שאני הטובה והטעימה לו מכולן והרי הוא כבר ניסה כל כך הרבה ... את כל סוגיי הלחמים ואת כל סוגיי השוקולדים . שנה טובה מאוד .
      9/10/11 20:07:

    צטט: מייאוהאוס 2011-10-09 12:03:45

    ארוך מידי אך מרתק . מבין, אך מבחינתי זה מצומצם מאוד. אחזור לקרוא שוב במירווחי הזמן * מוזמנת לעשות כן. תודה רבה על התייחסותך.

     

      9/10/11 13:50:

    צטט: ים סוף לוי 2011-10-09 11:48:03

    ידידי ומכובדי,

    בכל הנוגע אליי - אנא אל תרגיש "חוב". גם לא מרצון :)

    תמיד שמחה לשמוע את דבריך, תובנותיך, וניסיונך - אל מול דברים שאני מעלה על הכתב.

    יחד עם זאת - הנתינה שלך היא כאן. עצם הכתיבה שלך כאן, מתן האפשרות

    לעסוק בדברים של אמת באופן עמוק.. ההתעוררות שהיא פועלת בי -

    זו הנתינה וזו המתנה שאני מקבלת ממך, כל אימת שקוראת

    ונעורה בי תגובה פנימית לדבריך.


    אז לא יכול להיות חוב. טוב?!


    שנה מבורכת עד מאד. לך, למשפחתך, לאהוביך ואוהביך ולכל בית ישראל.

     

    בסדר, אז אגיב בלי "חוב" (אגב כבר קראתי את זה שרצוני להגיב עליו, רק עוד לא הזדמן לי לכתוב). שוב תודה על כנותך.

      9/10/11 12:03:
    ארוך מידי אך מרתק . אחזור לקרוא שוב במירווחי הזמן *
      9/10/11 11:48:

    ידידי ומכובדי,

    בכל הנוגע אליי - אנא אל תרגיש "חוב". גם לא מרצון :)

    תמיד שמחה לשמוע את דבריך, תובנותיך, וניסיונך - אל מול דברים שאני מעלה על הכתב.

    יחד עם זאת - הנתינה שלך היא כאן. עצם הכתיבה שלך כאן, מתן האפשרות

    לעסוק בדברים של אמת באופן עמוק.. ההתעוררות שהיא פועלת בי -

    זו הנתינה וזו המתנה שאני מקבלת ממך, כל אימת שקוראת

    ונעורה בי תגובה פנימית לדבריך.


    אז לא יכול להיות חוב. טוב?!


    שנה מבורכת עד מאד. לך, למשפחתך, לאהוביך ואוהביך ולכל בית ישראל.

      5/10/11 20:47:
    ים סוף תודה. מעריך את כנותך. לוקח את דברייך ככוח להגביר מידת הנתינה אצלי, וכוח למעט צד לא טוב שבי של רצון לקבל לעצמי. דעי שבמהלך הדורות הרבה גברי אכן דיכאו כוחותיהם של נשים, וכראקצייה לכך נוצרה קיצוניות הפוכה, שיש בה צדדי אמת (למשל אין סיבה שגבר ואישה שעובדים באותה עבודה יקבלו שכר שונה), אבל ככל ראקצייה, היא קיצונית ואימפולסיבית ויש בה מניעים של כבוד, שבגללם ניתוח הבעייה אינו נכון ואינו קולע למצוקת הנשים ועלול להמיט עליהם כאב גדול נוסף וחבל. בכל אופן, הזעקה עצמה על עוולת הנשים אמיתית, ואת זה ניסיתי להעביר לה, רק לומר ששיטת המזור שלה לא תוביל לארוכה ורפואה אמיתית, וכל כן אין מקום כעסה כאן. לצערי לא קיבלה דברי, ועדיין מכבד אני את נקודת האמת שבזעקתה להפסקת הנמכת הנשים, אלא שצורת הביטוי שלה לא נכונה. זה הכל. עדיין יש לי חוב, בלי להבטיח, לקרוא עוד מאמר שלך בעיון ולהגיב. תודה.
      5/10/11 17:49:


    אתה יודע... אני יודעת שאתה לא מעוניין להאדיר את עצמך

    ולהזין את האגו שלך ואעפ"כ חייבת לומר לך:


    אני גאה בך! :)


    אתה מופת ודוגמא.בעיניי.

    כמה כבוד, רגישות, הכלה ורצון מעל הכל להביא להבנה, לעודד הדברות ודיון אמיתיים

    עולים מתגובותיך. אתה מיישם בפרהסיה את ערכי הנתינה, וההתגברות על האגו

    שאתה מבאר פה בד"כ בצורה עיונית.


    "דיון עקר"... :)))))))))))

    זה דיון עקר זה??


    רק אם רצון המדיין הוא שיקבלו את דעתו. נקודה. שיודו שהוא הצודק.

    אם השכנוע הפנימי שלו בצדקתו הוא כל כך חזק - רק אז הדיון הזה הוא עקר.

    אבל זאת כי אין טעם להדיין כשאין פתיחות להקשבה.

    שנקודת המוצא היא - שאני מבין בדיוק למה הבנאדם מולי מתכוון

    ושום דבר שהוא יגיד לא ישנה את זה.


    כל השאר.. יראו דברים אחרים לגמרי.

    ובראש ובראשונה אני חושבת - את רוב סבלנותך

    ורצונך האמיתי להידבר דיבור אמיתי וכן אודות המציאות ואודות האופן שבו אנחנו

    תופסים אותה, מתרגמים אותה ומגיבים אליה.


    יום כיפורים מועיל וטהרה מהנה.


    תודה לך. על העבודה האישית שאתה עושה, שמראה ש"אפשר". אפשר..

    באמת שאפשר. להתעלות מעל לישות.

     

     

     

    צטט: אסף ויצמן 2011-10-03 20:36:54

    צטט: רון73 2011-10-03 20:10:24

    עזוב, כרגיל, דיון איתך הוא עקר.
    זו קביעת עובדה ללא נימוק. לא התייחסת עניינית לטענותי. שוב אומר. אם אין אמון- אין דיון. את פונה לאפיק של פסילת אישיות במקום לענות לגוף הטענה. לא שמעת ממני מילה אחת לגבי אישיותך. התייחסתי רק לדעותייך במלוא הכבוד. אשמח אם תעשי כן גם את. אם אין רצונך בכך, אני מכבד את זה, ונוכל לסיים את הדיון כאן.
    אתה צודק. נשים הן פתיות וקלות להשפעה.
    ניסחת דברי מחדש באופן מזלזל בנשים, בשעה שטרחתי רבות להסביר מדוע אין כאן זילזול. זו טרמינולוגיה. הלבשת על דברי דברים שלא אמרתי. אנא היי עם ענווה ובדקי דברי לגופו של עניין, טרחתי רבות לבאר. אפשר לומר שיש לנשים קושי קיומי עם חוסר ביחס, ושבסיסם יש שאיפה לדבקות רגשית בלתי מתפשרת, וזו מעלה שלהם, ובצד האלייה יש קוץ שהיא גורמת להם ללכת אחר ספקי אשליות. זו עובדה רחבה, ואין להכחיש מציאות. זה לא פיתרון ומזור לסובלות. אין כאן שום זילזול. כמו שביארתי בהרחבה. אני מניח שהנקודה של זילזול בנשים כל כך רגישה אצלך, את שאת מזהה אותה גם במקום שהיא אינה (זו השערה שאינה מחייבת, ואם תצהירי אחרת אהיה מוכרח לקבל במסגרת אמון של דיון), אנא היי כנה וראי שכאבך הצודק אין מקומו כאן.
    ואני מניחה שכשאתה מסתכל כך על נשים כ"על פי רוב" אתה יודע שגם אישתך נכללת ברוב הזה. פנית שוב לפאן אישי ולא ענייני. שוב אומר, אם אין אמון על כנות הצדדים המתדיינים- אין מה להתדיין. מקווה שאת לא שופטת אותי על פי סטראוטיפים קודמים. אני נשוי לרעייתי כבר 11 שנה, וברוך ה' האהבה והכבוד גדלים כל העת (בהרבה עמל). טוב לנו עם צורת חיינו ואכן לרעייתי יש מאפינים נשיים של "על פי רוב", (ובוודאי שהיא גם מיוחדת בפני עצמה) ואני שמח על כל אחד ואחד מאלו שיש בה, וגם היא שמחה בהם ולא רואה בעצמה זן נחות.. למדתי ממנה רגישות, הקשבה, שימת לב לפרטים, ואני מודה לה על כך. לא טישטשנו את הבדלי הזהות ביננו, עבדנו על עצמנו כדי לרכוש אחד מהשני את הצד הדומיננטי של בן זוגו. 

     

      4/10/11 21:07:

    צטט: (Michel Kamhazi) 2011-10-04 15:25:19

    היי אסף. ברשותך אוסיף שהפלייר או הפתיין כלשוני או זה שתווה את מלכודת הדבש יכול להיות משני המינים. כבר נתקלתי בזה. והמטרה היא שליטה מוחלטת בבן הזוג או ב"מסומן".
    אמת. דנתי על דרך הרוב. לצערי אמני פיתוי מלמדים גברים. אין מוסד שמלמד נשים להיות "פאם פאטל" מתוך רוב רצון לקבל, זה לא אפיון חברתי, אלא בחירה אישית של  אישה שמחפשת חיזוק לאגו. אמני הפיתוי ממש מלמדים גברים להגדיל את רצונם לקבל לעצמם, תוך כדי ניגון על רצון האישה בדבקות רגשית, ריגוש וחיזור. הדוגמא של אמני הפיתוי  היא דוגמא למערכת שיוצרת מאבק בין המינים, שעניינו לקבל כמה שיותר ולהוציא את השני "פראייר" כמה שיותר, במקום לעודד כבוד בין המינים, ראיית מעלותיו של המין השני, ושאיפה של להיות נותן כמה שיותר, ולא לוקח.
    הבעיה היא שמי שנפל או נפלה במלכודת של אדם כזה, לא יוכל במשך שנים רבות לתת אמון בבני האדם.
    נכון. נוצרה מערכת של משחק שבו כל צד חושש להיות כנה, להפגין גם את חולשותיו בכנות, מתוך פחד להיפגע.
    המאמר שלך מעניין ביותר.
    תודה. ממליץ לכולם לקרוא גם אצלך.

     

      4/10/11 15:25:
    היי אסף. ברשותך אוסיף שהפלייר או הפתיין כלשוני או זה שתווה את מלכודת הדבש יכול להיות משני המינים. כבר נתקלתי בזה. והמטרה היא שליטה מוחלטת בבן הזוג או ב"מסומן". הבעיה היא שני שנפל או נפלה במלכודת של אדם כזה, לא יוכל במשך שנים רבות לתת אמון בבני האדם. המאמר שלך מעניין ביותר.
      3/10/11 20:36:

    צטט: רון73 2011-10-03 20:10:24

    עזוב, כרגיל, דיון איתך הוא עקר.
    זו קביעת עובדה ללא נימוק. לא התייחסת עניינית לטענותי. שוב אומר. אם אין אמון- אין דיון. את פונה לאפיק של פסילת אישיות במקום לענות לגוף הטענה. לא שמעת ממני מילה אחת לגבי אישיותך. התייחסתי רק לדעותייך במלוא הכבוד. אשמח אם תעשי כן גם את. אם אין רצונך בכך, אני מכבד את זה, ונוכל לסיים את הדיון כאן.
    אתה צודק. נשים הן פתיות וקלות להשפעה.
    ניסחת דברי מחדש באופן מזלזל בנשים, בשעה שטרחתי רבות להסביר מדוע אין כאן זילזול. זו טרמינולוגיה. הלבשת על דברי דברים שלא אמרתי. אנא היי עם ענווה ובדקי דברי לגופו של עניין, טרחתי רבות לבאר. אפשר לומר שיש לנשים קושי קיומי עם חוסר ביחס, ושבסיסם יש שאיפה לדבקות רגשית בלתי מתפשרת, וזו מעלה שלהם, ובצד האלייה יש קוץ שהיא גורמת להם ללכת אחר ספקי אשליות. זו עובדה רחבה, ואין להכחיש מציאות. זה לא פיתרון ומזור לסובלות. אין כאן שום זילזול. כמו שביארתי בהרחבה. אני מניח שהנקודה של זילזול בנשים כל כך רגישה אצלך, את שאת מזהה אותה גם במקום שהיא אינה (זו השערה שאינה מחייבת, ואם תצהירי אחרת אהיה מוכרח לקבל במסגרת אמון של דיון), אנא היי כנה וראי שכאבך הצודק אין מקומו כאן.
    ואני מניחה שכשאתה מסתכל כך על נשים כ"על פי רוב" אתה יודע שגם אישתך נכללת ברוב הזה. פנית שוב לפאן אישי ולא ענייני. שוב אומר, אם אין אמון על כנות הצדדים המתדיינים- אין מה להתדיין. מקווה שאת לא שופטת אותי על פי סטראוטיפים קודמים. אני נשוי לרעייתי כבר 11 שנה, וברוך ה' האהבה והכבוד גדלים כל העת (בהרבה עמל). טוב לנו עם צורת חיינו ואכן לרעייתי יש מאפינים נשיים של "על פי רוב", (ובוודאי שהיא גם מיוחדת בפני עצמה) ואני שמח על כל אחד ואחד מאלו שיש בה, וגם היא שמחה בהם ולא רואה בעצמה זן נחות.. למדתי ממנה רגישות, הקשבה, שימת לב לפרטים, ואני מודה לה על כך. לא טישטשנו את הבדלי הזהות ביננו, עבדנו על עצמנו כדי לרכוש אחד מהשני את הצד הדומיננטי של בן זוגו. 
      3/10/11 20:10:
    עזוב, כרגיל, דיון איתך הוא עקר. אתה צודק. נשים הן פתיות וקלות להשפעה. ואני מניחה שכשאתה מסתכל כך על נשים כ"על פי רוב" אתה יודע שגם אישתך נכללת ברוב הזה.
      3/10/11 19:18:

    צטט: רון73 2011-10-03 10:29:35

    הבעיה היחידה היא שהרעיון בו התרכזת נקרא "שוביניזים".

    הגדרת השובניזם היא זילזול כלפי אוכלוסייה מסויימת (ובמקור לאו דווקא כלפי נשים).- אם טענתך לשובניזם היא על הכתוב ולא על הכותב, אזי תשובתי היא שתראי לי בבקשה היכן יש זילזול כלפי מי מן הצדדים, ואתקן את המאמר. טענתך בראייה ראשונית נראית לא סבירה, כיון שכל המאמר טוען לצמצם את הרצון לקבל לעצמך, ולהגדיל את הרצון לתת, לקחת מינימום כדי לתת מקסימום, לפי הצורך של מי שמולך. זהו הפך הזילזול.  אם טענתך לזילזול (שובניזם) היא מעצם בחירת הנושא, והמיקוד בנשים כנשוא התופעה, בשעה שגם גברים סובלים ממנה, אזי תשובתי היא כמו שאמרתי, שאינני מכחיש שישנם גברים כאלו, אני מדבר על דרך הרוב, אפשר לכתוב על מצוקה כלכלית ברמת השרון (בטוח שגם שם יש), ואפשר לכתוב על מצוקה כלכלית בבאר שבע. בחירה לכתוב על באר שבע תיתן מענה ליותר אנשים שחשים קושי עם הבעייה (וגם אדם מרמת השרון עם קשיים כלכליים, יוכל להסיק מסקנות לגבי עצמו). לגבי הגדרת המציאות, אני אינני מוכן לשעבד את המציאות לתפיסת עולם שיש לי גם אם תיראה יפה ומוסרית מאין כמוה. כדוגמא למה שאני רוצה לומר אקח את הנתונים הבאים: רוב הנשים מחפשות גבר גבוה מהם (ואני משער שגם בן זוגך כזה), ורוב גברים מחפשים בת זוג נמוכה מהם, וכך הוא במציאות. זו עובדה. עייני במקורות הבאים (חיפוש בגוגל), שהם מחקרים

    1. ^ a b c Buss, David (2003) [1994] (hardcover). The Evolution of Desire (second ed.). New York: Basic Books. pp. 38–40. 
    2. ^ Sohn, E. Health, Nov2005, Vol. 19 Issue 9.
    3. ^ a b Biol Lett. 2009 Oct 23;5(5):606-9. How universal are human mate choices? Size does not matter when Hadza foragers are choosing a mate. Sear R, Marlowe FW.

     

     

     שגם טענו שהעדפת גבר גבוה היא כנראה עניין גנטי פנימי ולא תוצר של חינוך של החברה (ואין זה משנה לעניין טענתי, כי בפועל כך נשים מתנהגות, וזה מוגדר כצורך, וצריך לתת לו מענה), ומעתה אם המחקר עמד בסטנדרטים מדעיים (חתך אוכלוסייה מייצגת, קבוצת ביקורת וכ"ו) והוא רציני, או שנעשתה בדיקה מסודרת ואכן הוכח שמעל 90% מהנשים בחרו בן זוג גבוה מהם, עומדות בפני האפשרויות הבאות:

    א.        לקבל את המציאות כפי שהיא, ולומר שזו נחיתות של האישה. כלומר להכניס את אלמנט הזילזול- השובניזם

    ב.        לקבל את המציאות כפי שהיא, ולראות בכך צורך של האישה, כמו כל צורך לגיטימי של בני אדם, ואין כאן שום אלמנט של נחיתות, ואפשר גם להסביר את צדדי היופי שבדבר (ויש הרבה, וכבר נתקלתי בהרבה מאוד פמיניסטיות מושבעות שלא מוכנות לוותר על עמדת המחוזרת, למרות שהשוויון דורש לחזר בשווה, וכמו כן פמיניסטיות שקשה להם לראות את הבעל חסר עמוד שדרה, או לבוש בצורה פשוטה מידי כי הם רוצות "מלך בבית" כלשונם, ושהיא תהיה "המלכה", והמדובר במלוכה שהבעל מקבל, ולא לוקח מתוך תהליך ארוך של בניית אמון, כלומר הגדרת פמיניסטיות תוך הכרה במבנה הנפשי השונה). ישנם הרבה נשים שחיות עם צורך נפשי בגבר גבוהה מהם בשלמות מלאה עם עצמם, ללא כל קושי. זו בחירה אם לראות בכל עלבון או צורך לגיטימי כמו לאכול וכמו לשתות. כך נשים מרגישות. זו עובדה. מי שמרגישה אחרת, בסדר גמור, העניין הוא לתת לבן הזוג ולהעניק לו לפי צרכיו.

    ג.         לראות בעובדה זו סתירה להשקפת עולם מוסרית וצודקת לשוויון, כי מה פתאום שהאישה תביט למעלה? שהגבר יביט למעלה! ואז או להכחיש את המציאות, או להיתפס למיעוט שאינו כזה, ולדגול באידאולוגייה של הבלטת המיעוט כאמצעי להתחמק מהכרה בנתון שנראה כסותר לתפיסת העולם (בשעה שאינו כזה באמת).  פמיניסטיות שמתעלמת מצרכיה הנפשיים הפנימיים של האישה בצורה של הכחשה "אל תרגישי כך תהיי כך", היא מסוכנת לנשים, ותביא אותם לתסכול של חיים של הצגה חיצונית המתעלמת ממאוויה הפנימיים. בא להציל ונמצא מחריב.

    ד.         

    אני משער שתסכימי איתי שאפשרות ג אינה הגיונית, ואפשרות ב היא ההגיונית ביותר. אנא אל תדחי את הדוגמא בקש, כי יש הרבה דוגמאות מדעיות לצרכים נפשיים דומיננטים (ולא מוחלטים, שכן כל צורך שקיים אצל אישה קיים גם אצל גבר, השאלה היא רק בדומיננטיות שלו, בעוצמה שלו, בקיומיות שלו, ובמחיר הנפשי של היעדרו, ובמחיר שמוכנים לשלם כדי לקבלו)  שונים בין נשים וגברים. הבחנה זו היא גם מדעית, וגם הניסיון מעיד כן, והיא ומקובלת בעולם הטיפול על כל גווניו. האמיני לי, למדתי עשרות של מחקרים, תירגמתי מאנגלית, וקראתי ושמעתי עדויות של נשים וגברים שברור לי שעולות על מניין אלפיים, וזו תפיסת המציאות שלי, ואינני יכול להכחישה. אני יכול רק לצאת מנקודת הנחה שכך ה' (מסקנתי זו מבוססת על הגיון, ולא אמונה, והדיון בכך ארוך) ברא את השוני, ובוודאי שלא התכווין לזלזל בשום צד, או אם תרצי לשיטת אחרים הטבע יצר כך את השוני ללא  שום כוונת זילזול, לכן עלי תמיד לפרש את הדברים כשוני משלים, ולא כשוני שמראה על זילזול או נחיתות, מה עוד שהמציאות והניסיון הטיפולי שגישה של זילזול אינה יעילה ואינה מעוררת רצון להתקדמות, ומטפל חייב להיות מכיל ומקבל. כל זה עניתי על הצד שבמילה "שובניזם" התכוונת לכתוב ולא לכותב. אם כוונתך לכותב, אזי שזהו ביטוי של חוסר אמון, ואין לי מה לעשות עם זה. זילזול או חוסר זילזול היא חוויה פנימית שלי שרק אני יכול להעיד עליה, ומי שאינו מאמין לעדותי, מה לו להתדיין איתי? ממילא יפרש כל דברי כשקר או כיסוי לכוונות זדון נסתרות, ומה יש לדון עם אדם כזה שאינו מודה על האמת? חבל על הזמן.

     

    לא הכרתי בחיי גבר אחד שלא היה זקוק לאמפטיה ואהבה.

    כנ"ל. אצטט את המשפט שכתבתי קודם שעונה לכך : " כל צורך שקיים אצל אישה קיים גם אצל גבר, השאלה היא רק בדומיננטיות שלו, בעוצמה שלו, בקיומיות שלו, ובמחיר הנפשי של היעדרו, ובמחיר שמוכנים לשלם כדי לקבלו, וכן באפיון של דפוסי הפעולה שננקטים כדי להשיג את החסר", ומשפט זה מגדיר את דרך הרוב, וכמובן שישנם גברים חריגים שהם במידת אישה.


    אתה לא עושה פה "הפרדת שיחות" כי אם "הפרדה בין המינית". וזה בזוי.
    צודקת, אם בוחרים באופצייה ג, או א, אבל לא אם בוחרים באופצייה ב.

     

    אין מה כל "צד " חסר התוקף היותו בן מין X או מין Y, אלא מה כל אדם באשר הוא חסר.

    כנ"ל.

     

    כל טוב ותודה על עמידתך לחשש זילזול, מעריך את זה, באמת. אני משער שאני מייצג עבורך עולם הפוך לשלך. למרות זאת אני מבטיח לך שאני בוחן את רעיונותייך עם פתיחות מלאה לבדוק את עצמי. מבין את הערך שבשמו את מדברת, ומאמרי כולל אותו בתוכו ואינו סותר לו, כמו שביארתי, על כן כרגע, דברי במקומם עומדים, ותגובותייך חידדו את המסר בצורה יותר בהירה. תודה.

     

      3/10/11 10:29:
    הבעיה היחידה היא שהרעיון בו התרכזת נקרא "שוביניזים". לא הכרתי בחיי גבר אחד שלא היה זקוק לאמפטיה ואהבה. אתה לא עושה פה "הפרדת שיחות" כי אם "הפרדה בין המינית". וזה בזוי. אין מה כל "צד " חסר התוקף היותו בן מין X או מין Y, אלא מה כל אדם באשר הוא חסר.
      3/10/11 00:24:
    וודאי שיש. לא דנתי בזה במאמר הזה, למרות שכל מה שנאמר כלפי הנשים, נכון גם לגברים, גם אישה שיש בה רוב רצון לקבל, ומשתמשת בתפקיד השחקנית לשם כך,והגבר בעמדת חולשה כלפיה, של צורך באהבה וצורך להרגיש רצוי, הרי שזו מלכודת הרסנית, שסופה התרסקות. דנתי בתופעה היותר רחבה (סקר שנעשה בארה"ב לפני כמה שנים מצא שרוב נשים עוזבות את הבית בגלל חוסר אמפתייה והקשבה) שהיא יותר מצוייה מהצד הנשי. יש גברים עם בעיות נשיות, ויש נשים עם בעיות גבריות. אני מדבר על דרך הרוב. לגברים למשל על פי רוב יש בעייה של שהייה ב"אפקט הבועה" של עצמם, חוסר רגישות, חוסר הבנה של רמזים, הקשבה תכליתית במקום הקשבה אמפטית ועוד הרבה. אם תרצי תשמעי הרצאה זו (30 דקות), http://cafe.themarker.com/post/1983917/ (השורש העמוק ביותר של עולם הזוגיות) כאן בבלוג, שם אני מראה יסודות הזהות של כל צד, מה חסר, וכיצד להשלים בעזרת סינטזה עם בן הזוג את החסר. יש לי כאן מאמרים שעוסקים בבעיות משני הצדדים, כמו זה, http://cafe.themarker.com/post/2050666/ (יש למישהו פיתרון עבור הזוג הזה?) ויש עוד. בעיות לא חסר, בכתיבת מאמר יש עיקרון של "הפרדת שיחות" (מושג בקאוצ'ינג), כלומר התרכזות ברעיון אחד או שניים לצורך בהירות המאמר.
      2/10/11 22:46:
    הבעיה היא שאתה מתייחס רק לנשים. האם אין גברים שנו]פלים ברשתם של "שחקניות"?
      2/10/11 22:45:

    צטט: רון73 2011-10-02 21:31:37

    אולי די עם פוסטים ודיונים המציגים נשים כפתיות קלות לתמרון ומכרת לוקשים?

    את זועקת על כבודן של הנשים בצדק. את מצפה מהם להיות חזקות, להשליט שכל על הרגשות, ולא לתת לכבודם להירמס. לא כולם מסוגלות ליכולות כמו שלך, דעתנות מתוך מחשבה וביקורת. לצערי את דברי כתבתי על פי עדויות רבות של נשים וגברים (יותר מכמה מאות). אי אפשר לדבר מלמעלה, ממרומי האולימפוס, צריך לרדת למקום בו נשים מרגישות חלשות, ואפילו מתות ללא יחס הקשבה וחיזור. צריך לתת כלים למי שמרגישה למטה. זו עובדה.אי אפשר להיות בת יענה, רק משום שההודאה על כך מציגה את הנשים בחולשתן. רבות מרגישות למטה, ישנם כאלו שמרגישות כלואות בתוך קשר שהם יודעות בוודאות שהוא הרסני, להן, ואינן יכולות לצאת משם בגלל הוואקום הנפשי שיווצר בתהליך הגמילה מן הריגושים, צריך לתת להן מענה, וצריך לרומם אותן לאותה עמדה חזקה שאת מציגה, ולכן מגמת המאמר היא אדרבה, הרמת כבודם של הנשים, ועל זה כאבתי, ולכן כתבתי, אמנם יש ירידה, אבל היא לצורך עלייה, אני יורד למקום החולשה, ואכן יש בכך הכרה במצבן הלא טוב של הנשים, אבל אמירות מוחלטות של איך ראוי להיות, אולי יכולות להיות נ.צ, אבל אינן נותנות כוח נפשי להתרומם. לכן לא די עם פוסטים כאלו, ואדרבה מי שיכול לתת כלים או רעיון מתוך מגמה לתקן בלבד (ולא ללעוג חלילה), שיכתוב וגם יכתוב, אולי יתן למישהי כוח? אולי יגרום לגבר שחקן לחזור בו ולשנות דרך פוגענית, ולהפסיק להיות אגואיסט? אולי יחזק מגמה של כבוד בין המינים, במקום כל הזמן הכפשות הדדיות, והצלפות בהם אני חוזה בתגובות על מאמרים בנושא יחסים? שיכתבו, והלוואי שישנו את התודעה.


    אחד מסודות ההצלחה של זוגיות ארוכת תווך היא גם לדעת להיות "פליירים". שעמום ושגרה הם רוצחי האהבה מספר אחת.

     

    אמת. הוא אשר כתבתי. גם הוספתי שיש לתכונות הפלייר צורה נכונה של ביטוי בתוך המערכת הזוגית.

    תודה על תגובתך.



    אחד מסודות ההצלחה של זוגיות ארוכת תווך היא גם לדעת להיות "פליירים". שעמום ושגרה הם רוצחי האהבה מספר אחת.

     

      2/10/11 21:31:
    אולי די עם פוסטים ודיונים המציגים נשים כפתיות קלות לתמרון ומכרת לוקשים? אחד מסודות ההצלחה של זוגיות ארוכת תווך היא גם לדעת להיות "פליירים". שעמום ושגרה הם רוצחי האהבה מספר אחת.
      16/9/11 09:16:

    צטט: קליגרפית 2011-09-16 06:25:57

    תודה על פריטת התחושה הכללית למנות קטנות וברורות. תודה על הפוקוס. פשוט תודה. אשוב לקרוא שוב ושוב.

    בשמחה רבה! העיקר מבחינתי שתצמח תועלת שתגיע לידי מעשה מן המאמר הזה. וזו ברכתי לו. אמן.
      16/9/11 06:25:
    תודה על פריטת התחושה הכללית למנות קטנות וברורות. תודה על הפוקוס. פשוט תודה. אשוב לקרוא שוב ושוב.
      15/9/11 21:21:

    צטט: ים סוף לוי 2011-09-15 17:21:23


    אוי ... פוסט מרגש :)

    והתרגול בדה-מרקר.. הריני מעידה שאתה אכן מיישם ולא רק אומר ומנחה. בכל פעם שהגבתי אצלך.. טרחת רבות. הן לענות לי באופן מעמיק, הן ליידע אותי והן להשיב לי "מנה אחת אפיים" - אבל לטובה כמובן.. :)

    שנה מבורכת, שתתגשמנה משאלות ליבך עליך לטובה

    בטוב גלוי ונראה.. בשפע של חסד ורחמים. אמן.

     

    שנה טובה ומבורכת לכולם. אכן דה מרקר הוא מבחן טוב לעצמי (ולא לתבוע כלפי אחר) לדעת האם אני מרוכז בבועה של עולמי, וכלום צריכים להקשיב לי, לשמוע אותי, להתייחס אלי, או שמא אני רוצה לראות את הקסם בעולמם של אחרים. כמובן שיש גם הבדל בין לכתוב פוסט מתוך מגמה לתת, לתקן משהו בכלל, או רק כדי שיקשיבו לי, וישימו לב אלי,שזה צורך לגיטימי, כל עוד שהוא מאוזן נכון עם יכולתי להיות רגיש גם לצורכי האחר,כאשר השאיפה היא הבתהליך ארוך למעט בצורכי עצמי כמה שאפשר, ולהיות רק נותן, בין בדרך של כתיבה לצורך הכלל, כדי לתקן, ובין בדרך של להקשיב לעולמם של אחרים. 

      15/9/11 20:58:
    גם אני אוהב מילותיו של איתמר ידידנו.
      15/9/11 17:31:

    צטט: איתמר ברגר 2011-09-04 13:54:25

    איש מאתגר אתה, אסף.

    מתחיל בהתנצלות, על שהתמסרותי לדבר בו אני מייחל לראות מהפכה חברתית מנעה מבעדי להתעמק זה מכבר בתובנותיך.

    מתקשה להתמודד עם הגיגיך, ללא ההשראה שבתגובותיה של ים סוף.

     

    איתמר...:)))))))

     

    לא יודע אם המין האנושי נחלק באופן כה קוטבי בין גברים "הגונים" לבין "שחקנים". בני אדם הנם תופעה מורכבת מכדי לקטלגה לקצוות של שחור ולבן. יש מיליארדי נקודות אפורות לאורך המדרג. וישם הרבה מאוד קטבים נוספים. הגם שניתן לבחון את הדברים אף לאור ההבחנה בין שני אבות הטיפוס שבחרת.

    בנות המין הנשי רחוקות מלהיות כולן מקשה אחת. גם בקרבן ניתן לעמוד על התפלגות למיליוני מרכיבים ייחודיים. בתור התחלה, בהחלט קיימות נשים אליהן אפשר להתייחס כאל "הגונות". בעוד שאחרות עונות על מאפיינים של קטגוריית ה"שחקנית". נשים אינן יצורים סבילים (פאסיביים), הנתונים לגחמותיהם של זכרים חסרי מצפון. טוב, הן כן. אבל הולכת השולל היא הדדית. שני הצדדים עלולים להפוך למנוצלים ולנפגעים. לנשים אין בלעדיות על ההיפגעות מידי האחר.

     

    אדם מניפולטיבי וציני הוא קרבן של התנהלותו. הוא מרחיק מעצמו אנשים אמינים. עוטף עצמו בחומות של חשדנות. מי שמספק לסובבים אותו את כל הסיבות לא להאמין לו ובו, הוא אדם המתבטל בפני נכות רגשית. אדם שאיבד את היכולת לתת אמון בזולת. תולדה של היעדר היכולת להאמין בעצמו. המשחקים שהפעיל על אלו שנקלעו לדרכו אולי הניבו רווחים מידיים. אפילו, בדמות אנשים איכותיים שקשרו את גורלם בגורלו. בסופו של דבר, השורה התחתונה היא אומללות. אם הוא יודע שאין להם סיבה אמתית לבטוח בו ובמניעיו, הוא תמיד יחשוד בהם ובמניעיהם. ראויים ככול שיהיו לאמונו. משהו בו לעולם לא יעז להתמסר עד הסוף. תמיד ייחס לשאר יצרים נצלניים. ישליך עליהם את חרדותיו ופחדנותו. אף חשבון בנק. שום בת זוג מופלאה. גם לא מעמד חברתי או קידום מקצועי. לא יפצו על חוסר היכולת לחיות בתחושה בסיסית של ביטחון ואמונה.

     

    הסיכוי להשפיע על האחר מותנה ברצונו להשתנות. יכולת היא פועל יוצא של מוטיבציה. במרבית המקרים, אנשים דבקים במי ובמה שהם. במקום המוכר והבטוח. כל ניסיון להוביל אותם למחוזות אחרים מחולל מנגנון הגנה עצמית. של התנגדות ותוקפנות. אדם שהעביר את כל חייו הבוגרים בתור "שחקן", יילחם בחירוף נפש בניסיון לגזול ממנו את מה שמעניק לו אשליה של ביטחון ויציבות. הוא יידבק בדפוסים שהביאו אותו עד הלום. מעוותים ככול שהם עשויים להיראות לצופה מן הצד. ההזדמנות להביאו למחוזות אחרים אינה מופרכת. אבל רחוקה מלהיות משהו שמתחיל ונגמר בכך שהצגנו בפניו את האור. הפתרון הנכון מבחינתנו אינו משהו שדי לחשוף את האחר בפני אמתותו.  

     

    אנו לא מתאהבים באדם שהכי נכון לנו להיות אתו. אנו מתאהבים בדמות שהמצאנו. בתכונות הדמיוניות שאנו מייחסים לה. במעלות ובסגולות שאנו מייחלים לגלות בבן אנוש. בשלב כלשהו, אנו פוגשים באדם עליו ביכולתנו להלביש את התשוקות שלנו, במידה מספקת של הצלחה. וללא התנגדות עזה מידי מצדו. עם השנים ביחד, קורה שלומדים לחיות גם עם האדם שבאמת נמצא אתנו. לא תמיד. יש ונשארים לאורך כל הדרך עם פנטזיה פרי חלומותינו.

    אולי עדיף כך?

     

    העידן הזה של נגישות אינסופית למידע. האפשרות - ולו רק התיאורטית - להכיר מחר את האביר המושלם על הסוס הלבן. מקנים לנו את האומץ לסרב להסתפק במה שהחיים האלו מעמידים לרשותנו. להאמין שבת/בן הזוג האידאלי עודנו ממתין לנו. אי-שם. ואל לנו להתפשר על ההיצע הנחות שעומד לרשותנו כאן ועכשיו. האמת חייבת להיאמר. רבות ממערכו היחסים של הדורות הקודמים הכילו מידה רבה מאוד של פשרה. של הקרבת הלא מעשי בפני הכורח הקיומי והרציונאלי. כללי המשחק שלנו שונים. או שמא...

     

    ונאמר שאני בונה משהו מדהים עם אישה מופלאה. ונניח שאומנם קיימת מישהי אחרת. אחת מתוך מיליארדי נשים שסביר שלעולם לא אכיר לעומק. שקיים פוטנציאל שאיתה אבנה משהו לא פחות מדהים. אולי אפילו יותר מאשר מה שיש לי סיכוי ליצור עם האישה שאיתי. האם פירושו של דבר שאסור לי ללכת עד הסוף עם אהובתי? 

    נגיד שאיתה יכול להיות אחרת.

    אז?!?

     

    .... התגעגעתי למילים שלך אטום

      15/9/11 17:21:


    אוי אסף.. פוסט מרגש :)

    והתרגול בדה-מרקר.. הריני מעידה שאתה אכן מיישם ולא רק אומר ומנחה. בכל פעם שהגבתי אצלך.. טרחת רבות. הן לענות לי באופן מעמיק, הן ליידע אותי והן להשיב לי "מנה אחת אפיים" - אבל לטובה כמובן.. :)

    שנה מבורכת, שתתגשמנה משאלות ליבך עליך לטובה

    בטוב גלוי ונראה.. בשפע של חסד ורחמים. אמן.

      14/9/11 23:18:

    צטט: אוריתי 1 2011-09-14 10:20:06

    מעולה.

     

    תודה.

      14/9/11 10:20:
    מעולה.
      14/9/11 01:37:
    מעניין
      12/9/11 20:09:

    צטט: תמיד אשה 2011-09-11 01:19:31

    קראתי את הפוסט פעמיים פוסט שמשאיר חותם

     

    תודה. אני באמת מקווה שזה ישאיר חותם, כי המציאות הקיימת מאוד לא פשוטה, במילים עדינות.

      11/9/11 01:19:
    קראתי את הפוסט פעמיים פוסט שמשאיר חותם
      7/9/11 09:02:

    צטט: קלועת צמה 2011-09-07 02:12:43

    דרך הנתינה שלך (תגובתך לפוסט שלי) הגעתי עד אליך. וכעת, בעקבות הקריאה, אני בשמחה מעניקה לך מכוכבי, על דברים של טעם. ומצטרפת לתפילתך. מירה

     

    תודה רבה!

    לפי הדברים במאמרי אני צריך להשתדל להגיב פעם נוספת אצלך.

      7/9/11 02:12:
    דרך הנתינה שלך (תגובתך לפוסט שלי) הגעתי עד אליך. וכעת, בעקבות הקריאה, אני בשמחה מעניקה לך מכוכבי, על דברים של טעם. ומצטרפת לתפילתך. מירה
      5/9/11 20:21:

    צטט: מעצבת חלומות 2011-09-05 11:09:02

    אז אחרי שהייתי עם שחקנים למינהם ואכלתי טונות של *****, סליחה על המילים, סליחה על הצנזור. כשאני קורא אצל אחרים, הגם שהם מדברים ומזכירים מושגים שקשים לי מאוד, אינני אומר כלום, ויש לי יכולת להכיל עולמות רחוקים מאוד משלי, ולקרוא אותם מבחוץ כביכול. זה עולמם ומבצרם הפרטי, ואין לי זכות להתערב שם ללא רשותם, אבל אצלי אני מבקש שפה קצת שונה. יכולים לכתוב כל רעיון שרוצים, אבל באווירה יותר עניינית. לגופו של עניין:  מערכות יחסים שיש בהם פגיעה בליבה של האדם  הם אחד הכאבים החזקים יותר שקיימים במציאות, מפני ששם אנו חושפים את עצמנו, ומפקידים את האמון שלנו בידי אדם אחר. הגעתי לבחור ההגון, לא משעמם לי לרגע, הוא מרגש, מקסים ואוהב. אני כבר שנה איתו ואם "משעמם" לנו אז יוצאים להפלגה :-). יופי שהחיים מאירים לך פנים, מקווה שזה יתמיד, שמו לב ללמוד כל הזמן על זוגיות ולהיות מקצוענים בזה לא פחות ממקצוענות בתחום הקריירה. תודה על ההפניה לפוסט הכל כך חשוב הזה, אין ספק שהדברים תמיד מגיעים בזמן הכי נכון

     

      4/9/11 22:21:

    צטט: איתמר ברגר 2011-09-04 13:54:25

    איש מאתגר אתה, אסף. בטוח שחייך לא היו משעממים לפני הופעתי בהם.

    מתחיל בהתנצלות, על שהתמסרותי לדבר בו אני מייחל לראות מהפכה חברתית מנעה מבעדי להתעמק זה מכבר בתובנותיך. אין על מה להתנצל, זה יופי שאתה פועל למען אידיאל ומקריב למען הכלל.

     מתקשה להתמודד עם הגיגיך, ללא ההשראה שבתגובותיה של ים סוף. הזמנתי אותה להגיב כאן, אולי היא עסוקה, לא יודע.

    לא יודע אם המין האנושי נחלק באופן כה קוטבי בין גברים "הגונים" לבין "שחקנים". בני אדם הנם תופעה מורכבת מכדי לקטלגה לקצוות של שחור ולבן. יש מיליארדי נקודות אפורות לאורך המדרג. וישם הרבה מאוד קטבים נוספים. הגם שניתן לבחון את הדברים אף לאור ההבחנה בין שני אבות הטיפוס שבחרת.

    בנות המין הנשי רחוקות מלהיות כולן מקשה אחת. גם בקרבן ניתן לעמוד על התפלגות למיליוני מרכיבים ייחודיים. בתור התחלה, בהחלט קיימות נשים אליהן אפשר להתייחס כאל "הגונות". בעוד שאחרות עונות על מאפיינים של קטגוריית ה"שחקנית". נשים אינן יצורים סבילים (פאסיביים), הנתונים לגחמותיהם של זכרים חסרי מצפון. טוב, הן כן. אבל הולכת השולל היא הדדית. שני הצדדים עלולים להפוך למנוצלים ולנפגעים. לנשים אין בלעדיות על ההיפגעות מידי האחר.

    החלוקה הדיכוטומית בין ההגון לשחקן היא לצורך בהירות המאמר. קודם מבינים כל אחד בנפרד, ואחר כך מגיעים להבנות יותר מורכבות שיש אדם שמכיל בתוכו חלק הגון, וגם חלק של שחקן.

    אדם מניפולטיבי וציני הוא קרבן של התנהלותו. הוא מרחיק מעצמו אנשים אמינים. עוטף עצמו בחומות של חשדנות. מי שמספק לסובבים אותו את כל הסיבות לא להאמין לו ובו, הוא אדם המתבטל בפני נכות רגשית. אדם שאיבד את היכולת לתת אמון בזולת. צודק, אבל לפעמים קשה לשפוט אדם שנכווה משחקנים אחרים תולדה של היעדר היכולת להאמין בעצמו. המשחקים שהפעיל על אלו שנקלעו לדרכו אולי הניבו רווחים מידיים. אפילו, בדמות אנשים איכותיים שקשרו את גורלם בגורלו. בסופו של דבר, השורה התחתונה היא אומללות. לא פשוט למכור את מה שאתה אומר למי שזקוק נואשות לסוכריות על המקום, לא לכל אחד יש את היכולת לראות תמונה ברורה קדימה, זה דבר שדורש לימוד ואימון. אם הוא יודע שאין להם סיבה אמתית לבטוח בו ובמניעיו, הוא תמיד יחשוד בהם ובמניעיהם. ראויים ככול שיהיו לאמונו. משהו בו לעולם לא יעז להתמסר עד הסוף. תמיד ייחס לשאר יצרים נצלניים. ישליך עליהם את חרדותיו ופחדנותו. אף חשבון בנק. שום בת זוג מופלאה. גם לא מעמד חברתי או קידום מקצועי. לא יפצו על חוסר היכולת לחיות בתחושה בסיסית של ביטחון ואמונה.

     

    הסיכוי להשפיע על האחר מותנה ברצונו להשתנות.  יכולת היא פועל יוצא של מוטיבציה. במרבית המקרים, אנשים דבקים במי ובמה שהם. במקום המוכר והבטוח. כל ניסיון להוביל אותם למחוזות אחרים מחולל מנגנון הגנה עצמית. של התנגדות ותוקפנות. אדם שהעביר את כל חייו הבוגרים בתור "שחקן", יילחם בחירוף נפש בניסיון לגזול ממנו את מה שמעניק לו אשליה של ביטחון ויציבות. הוא יידבק בדפוסים שהביאו אותו עד הלום. מעוותים ככול שהם עשויים להיראות לצופה מן הצד. ההזדמנות להביאו למחוזות אחרים אינה מופרכת. אבל רחוקה מלהיות משהו שמתחיל ונגמר בכך שהצגנו בפניו את האור. הפתרון הנכון מבחינתנו אינו משהו שדי לחשוף את האחר בפני אמתותו. אמת, היצמדות למוכר ולבטוח גורמת נותנת לנפש אשלייה של ביטחון.  

     

    אנו לא מתאהבים באדם שהכי נכון לנו להיות אתו. אנו מתאהבים בדמות שהמצאנו. בתכונות הדמיוניות שאנו מייחסים לה. במעלות ובסגולות שאנו מייחלים לגלות בבן אנוש. בשלב כלשהו, אנו פוגשים באדם עליו ביכולתנו להלביש את התשוקות שלנו, במידה מספקת של הצלחה. וללא התנגדות עזה מידי מצדו. עם השנים ביחד, קורה שלומדים לחיות גם עם האדם שבאמת נמצא אתנו. לא תמיד. יש ונשארים לאורך כל הדרך עם פנטזיה פרי חלומותינו.

    אולי עדיף כך?

    הנה חלק מתגובה שכתבתי למישהו כאן, למצב קיצוני יותר ממה שאתה מתאר, אבל העיקרון נכון גם למה שכתבת:

    תפיסת הקשר הבין אישי הפכה לדמיונית הוליוודית, עד כדי כך שנוצרה התנייה קלאסית במוח שהנאה= קשר ווירטואלי בעל אופי מיסטי, נסתר, אפוף בלא ידוע. בקשר ווירטואלי יש הרבה מקום לדמיון לפרוח, להלביש על האדם שממול דברים שהם דמיון פרוע, כדי לרגש את עצמנו, אבל האדם שממול אינו חלום שלנו, הוא אדם בפני עצמו, עם חולשות ויתרונות, עם נפילות ועליות, גם הוא צריך לצחצח שיניים בבוקר בגלל ריח רע, והוא לפעמים חולה בשפעת, מקיא, ומשתעל. לפעמים הוא גם יכול לשקר או להיות בכל מיני מצבים שחושפים שהוא רק אדם. החוכמה היא לא להתמכר לחלום, זו השתלטות על בן אדם כדי להפוך אותו לחלום שלי, אין כאן קבלה למי שהוא באמת. אין כאן רצון דומיננטי לתת, אלא רוב רצון לקבל לעצמי, להפוך אחר לחלום שלי. החוכמה היא להתחבר לאדם כמות שהוא, עם חולשותיו ולעזור לו להוציא את החלום שבתוכו לפועל, מתוך רוב רצון להטיב לו, ולעשות אותו גדול, להביט מעבר לחולשות ולראות את הטוב הגנוז בכל אחד מאיתנו, לשמוח להיות מלווה לבן הזוג שלי מהמקום היחסי שלו, ולרומם אותו אט אט עד שבאמת אוכל לראות בו חלום אחר, להוציא ממנו את הוליווד שלו.

    העידן הזה של נגישות אינסופית למידע. האפשרות - ולו רק התיאורטית - להכיר מחר את האביר המושלם על הסוס הלבן. מקנים לנו את האומץ לסרב להסתפק במה שהחיים האלו מעמידים לרשותנו. להאמין שבת/בן הזוג האידאלי עודנו ממתין לנו. אי-שם. ואל לנו להתפשר על ההיצע הנחות שעומד לרשותנו כאן ועכשיו. האמת חייבת להיאמר. רבות ממערכו היחסים של הדורות הקודמים הכילו מידה רבה מאוד של פשרה. של הקרבת הלא מעשי בפני הכורח הקיומי והרציונאלי. כללי המשחק שלנו שונים. או שמא...

    כשיש 30 סוגי לחמים בסופר, גם תפיסת הזוגיות נעשית כזו, "אולי יש לחם יותר טוב עבורי? בן זוג יותר טוב עבורי, ואז הפוקוס עובר ממיצוי הבחירה שבחרתי, לפוקוס בבחירה עצמה, והאדם נע בין בחירה לבחירה, ולא ממצה את הבחירה שבחר, יש מירכוז יתר על כמות ולא על איכות מתוך חוסר מדעות לאוצרות אין סוף שגנוגים בכל אדם, עד שאפשר לשמוע אותו שנים ולהתפעל מעולמו הקסום יותר ויותר. כמובן שמיצוי הבחירה הקיימת בדור הזה דורש הבנה, מקצוענות, ושיטה נכונה לא פחות מאשר מקצוענות ההיטק.

    ונאמר שאני בונה משהו מדהים עם אישה מופלאה. ונניח שאומנם קיימת מישהי אחרת. אחת מתוך מיליארדי נשים שסביר שלעולם לא אכיר לעומק. שקיים פוטנציאל שאיתה אבנה משהו לא פחות מדהים. אולי אפילו יותר מאשר מה שיש לי סיכוי ליצור עם האישה שאיתי. האם פירושו של דבר שאסור לי ללכת עד הסוף עם אהובתי? 

    נגיד שאיתה יכול להיות אחרת.

    אז?!?

    מה הסיכוי שתמצא את אותה אחת? ואם תמצא מה הסיכוי שתעבדו יותר טוב מאשר עם הנוכחית ותוציאו פוטנציאל יותר גבוה, ואולי עד שתגיע אליה תהיה בדרך עם אחרות וכל פעם שמתמסרים לאחרת כוח ההתמסרות נפגע עבור הבאה בתור. זה מבוי סתום שמבחינתי המוצא לו הוא רק שאלה של אמונה. כשאדם מאמין שמה' אישה לאיש אזי ברגע שהוא פוגש את הקליק הראשון, כמובן בצירוף סבירות טובה לכיוון משותף בחיים, אזי הוא יודע שזו אשר שלח לו ה', והוא מתמרכז במיצוי הבחירה איתה, ולא מוציא כוחותיו מבחירה לבחירה סוג של "נע ונד תהיה בארץ", אבל זו דעתי, לאחר בירורים רבים שנראה שאתה לא עברת אותם, ולכן לא בטוח שסוף דברי יספק אותך, אבל השלב הקודם נכון גם לגביך.


                        נהניתי מתשובתך. ומאחל לך זוגיות טובה בקרוב.

      4/9/11 13:54:

    איש מאתגר אתה, אסף.

    מתחיל בהתנצלות, על שהתמסרותי לדבר בו אני מייחל לראות מהפכה חברתית מנעה מבעדי להתעמק זה מכבר בתובנותיך.

    מתקשה להתמודד עם הגיגיך, ללא ההשראה שבתגובותיה של ים סוף.

     

    לא יודע אם המין האנושי נחלק באופן כה קוטבי בין גברים "הגונים" לבין "שחקנים". בני אדם הנם תופעה מורכבת מכדי לקטלגה לקצוות של שחור ולבן. יש מיליארדי נקודות אפורות לאורך המדרג. וישם הרבה מאוד קטבים נוספים. הגם שניתן לבחון את הדברים אף לאור ההבחנה בין שני אבות הטיפוס שבחרת.

    בנות המין הנשי רחוקות מלהיות כולן מקשה אחת. גם בקרבן ניתן לעמוד על התפלגות למיליוני מרכיבים ייחודיים. בתור התחלה, בהחלט קיימות נשים אליהן אפשר להתייחס כאל "הגונות". בעוד שאחרות עונות על מאפיינים של קטגוריית ה"שחקנית". נשים אינן יצורים סבילים (פאסיביים), הנתונים לגחמותיהם של זכרים חסרי מצפון. טוב, הן כן. אבל הולכת השולל היא הדדית. שני הצדדים עלולים להפוך למנוצלים ולנפגעים. לנשים אין בלעדיות על ההיפגעות מידי האחר.

     

    אדם מניפולטיבי וציני הוא קרבן של התנהלותו. הוא מרחיק מעצמו אנשים אמינים. עוטף עצמו בחומות של חשדנות. מי שמספק לסובבים אותו את כל הסיבות לא להאמין לו ובו, הוא אדם המתבטל בפני נכות רגשית. אדם שאיבד את היכולת לתת אמון בזולת. תולדה של היעדר היכולת להאמין בעצמו. המשחקים שהפעיל על אלו שנקלעו לדרכו אולי הניבו רווחים מידיים. אפילו, בדמות אנשים איכותיים שקשרו את גורלם בגורלו. בסופו של דבר, השורה התחתונה היא אומללות. אם הוא יודע שאין להם סיבה אמתית לבטוח בו ובמניעיו, הוא תמיד יחשוד בהם ובמניעיהם. ראויים ככול שיהיו לאמונו. משהו בו לעולם לא יעז להתמסר עד הסוף. תמיד ייחס לשאר יצרים נצלניים. ישליך עליהם את חרדותיו ופחדנותו. אף חשבון בנק. שום בת זוג מופלאה. גם לא מעמד חברתי או קידום מקצועי. לא יפצו על חוסר היכולת לחיות בתחושה בסיסית של ביטחון ואמונה.

     

    הסיכוי להשפיע על האחר מותנה ברצונו להשתנות. יכולת היא פועל יוצא של מוטיבציה. במרבית המקרים, אנשים דבקים במי ובמה שהם. במקום המוכר והבטוח. כל ניסיון להוביל אותם למחוזות אחרים מחולל מנגנון הגנה עצמית. של התנגדות ותוקפנות. אדם שהעביר את כל חייו הבוגרים בתור "שחקן", יילחם בחירוף נפש בניסיון לגזול ממנו את מה שמעניק לו אשליה של ביטחון ויציבות. הוא יידבק בדפוסים שהביאו אותו עד הלום. מעוותים ככול שהם עשויים להיראות לצופה מן הצד. ההזדמנות להביאו למחוזות אחרים אינה מופרכת. אבל רחוקה מלהיות משהו שמתחיל ונגמר בכך שהצגנו בפניו את האור. הפתרון הנכון מבחינתנו אינו משהו שדי לחשוף את האחר בפני אמתותו.  

     

    אנו לא מתאהבים באדם שהכי נכון לנו להיות אתו. אנו מתאהבים בדמות שהמצאנו. בתכונות הדמיוניות שאנו מייחסים לה. במעלות ובסגולות שאנו מייחלים לגלות בבן אנוש. בשלב כלשהו, אנו פוגשים באדם עליו ביכולתנו להלביש את התשוקות שלנו, במידה מספקת של הצלחה. וללא התנגדות עזה מידי מצדו. עם השנים ביחד, קורה שלומדים לחיות גם עם האדם שבאמת נמצא אתנו. לא תמיד. יש ונשארים לאורך כל הדרך עם פנטזיה פרי חלומותינו.

    אולי עדיף כך?

     

    העידן הזה של נגישות אינסופית למידע. האפשרות - ולו רק התיאורטית - להכיר מחר את האביר המושלם על הסוס הלבן. מקנים לנו את האומץ לסרב להסתפק במה שהחיים האלו מעמידים לרשותנו. להאמין שבת/בן הזוג האידאלי עודנו ממתין לנו. אי-שם. ואל לנו להתפשר על ההיצע הנחות שעומד לרשותנו כאן ועכשיו. האמת חייבת להיאמר. רבות ממערכו היחסים של הדורות הקודמים הכילו מידה רבה מאוד של פשרה. של הקרבת הלא מעשי בפני הכורח הקיומי והרציונאלי. כללי המשחק שלנו שונים. או שמא...

     

    ונאמר שאני בונה משהו מדהים עם אישה מופלאה. ונניח שאומנם קיימת מישהי אחרת. אחת מתוך מיליארדי נשים שסביר שלעולם לא אכיר לעומק. שקיים פוטנציאל שאיתה אבנה משהו לא פחות מדהים. אולי אפילו יותר מאשר מה שיש לי סיכוי ליצור עם האישה שאיתי. האם פירושו של דבר שאסור לי ללכת עד הסוף עם אהובתי? 

    נגיד שאיתה יכול להיות אחרת.

    אז?!?

      2/9/11 16:36:
    אפשר להדפיס קודם שבת ולקרוא בשבת. לא כתבתי בבלוג על מאמרי "כל הזכויות שמורות" וכדומה. כל מה שנמצא כאן מותר בהעתקה והפצה חופשיח וחינם, למי שנראה שהמידע עשוי לסייע, להקל נפשית, לאחד בין זוגות וכדומה. אם יש מאמר שאינו להפצה אני אציין בפירוש. שבת שלום!
      2/9/11 15:52:

    בהחלט מאמר מעניין.
    יורשה לי להדפיס ולשבת לקרוא בנחת.
    תודה שהבאת.
    תבורך בשפע אור בריאות ואהבה.

    שבת שלום שלווה שקטה ומחויכת!

      מגה אנימציות - פרחים להורדה

      1/9/11 22:37:

    צטט: אלו-נה 2011-09-01 18:32:38

    תודה

    אשמח לבחון את השגותייך. תודה.

      1/9/11 18:37:
    יש לי אי אלו הסתייגויות אבל אנסה להכנס מאוחר יותר על מנת לפרוט אותן :)
      1/9/11 18:32:
    תודה
      31/8/11 23:24:

    צטט: יעל74 2011-08-31 19:10:25

    ****************************************************************************************************************************************************************************

    ,תןדה!

     

    כוכב אחד זה בסדר גמור, והעיקר הוא שהמאמר יועיל

      31/8/11 22:45:

    צטט: ביליבי 2011-08-31 10:40:47

    אסף, אין ספק שהתברכת בבינה ויכולת להעביר אותה הלאה. יופי של פוסט. תודה.

     

    בינה? וודאי לא משהו שנולדתי איתו בפועל. כנראה היה קיים בפנים, זה יצא החוצה אך ורק בזכות רעייתי, לאחר עבודת פרך. כל התודה לה, וגם לה' שעוזר לי להתבונן וללמוד דקויות בעולם.

      31/8/11 19:10:
    ****************************************************************************************************************************************************************************
      31/8/11 18:48:

    צטט: סיכון מחושב 2011-08-31 02:18:18

    אחד הפוסטים המעניינים שקראתי כאן .

    אצטרך לקרוא אותו שוב ושוב :)

    חלקים ממנו נוגעים לי אישית .

    תודה אסף .

     

    תודה! אכן מאמר שכזה מקבל רבדים עמוקים יותר בקריאות נוספות. מקווה שיועיל.

      31/8/11 10:40:
    אסף, אין ספק שהתברכת בבינה ויכולת להעביר אותה הלאה. יופי של פוסט. תודה.
      31/8/11 02:18:

    אחד הפוסטים המעניינים שקראתי כאן .

    אצטרך לקרוא אותו שוב ושוב :)

    חלקים ממנו נוגעים לי אישית .

    תודה אסף .

      29/8/11 17:38:
    תודה רבה ואמן
      29/8/11 11:26:
    תודה. קראתי. פוסט מענין.כמובן גם מצטרף למשפט שבפיסקה האחרונה.
      28/8/11 21:49:
    תודה רבה!
      28/8/11 18:32:
    תודה על פוסט מעניין.
    0

    התלבטות נשית- לבחור בגבר ה"player" או בגבר ה"הגון"?

    64 תגובות   יום ראשון, 28/8/11, 12:10

     התלבטות נשית- לבחור ב"player" או בטיפוס ה"הגון" ?

     

    מעגל ללא מוצא. מה לבחור? הטיפוס ההגון נותן יציבות, ביטחון ותחושת הגנה, מצד שני לאורך זמן הוא משעמם. אין התחדשות, ריגושים והפתעות. זה גורם למוות פנימי. מה "player" מקבלים התרגשות, הפתעות וחידושים, אבל הוא מאופיין באגואיסטיות וחוסר התחשבות. זו לכאורה ההתלבטות, כאשר מבחינת הגברים, כאשר הם "הגונים", הם לא מושכים, דבר שנותן להם שתי אפשרויות: להיות “player”  אגואיסט בעל כורחם, או פיתרון ששמעתי בפי כמה והוא "לחפש תוצרת חוץ". אישה מארץ אחרת, שם אין מערכת של מגננות, שקרים ומשחקים. עצם זה שאני בא מתרבות אחרת כבר הופך אותי לחידוש מהלך. אצל נשים ישנו "פיתרון" של בגידה נוראית. מבססים יחסים שמספקים הגנה ויציבות עם ההגון, והתרגשות וחידוש מקבלים מן הבגידה. פיתרון אחר שבא מן הצד הגברי בדרך כלל הוא סתימת הגולל על המודל המונוגומי, בטענה שהוא סותר את צרכי האדם הבסיסיים להתחדשות והתרגשות.


    בואו ננתח את הדילמה לעומק. ללא משוא פנים, ונאמר את האמת ללא פחד, לאור מה שכתבתי כבר כאן  

    http://cafe.themarker.com/post/1968335/       (הוליווד- המנוע של החיזור. כיצד לשומרו?")


    והסיכום הוא שיסוד כל הרע הוא רצון לקחת, לקבל לעצמך, ויסוד הטוב הוא רצון לתת. יחסים שבהם הרצון לקחת דומיננטי, סופם חורבן, ויחסים שבהם הנוסחא היא "לקחת מינימום כדי לתת מקסימום",  יש בהם הפוטנציאל להתקיים לאורך זמן. ים המלח הוא רק מקבל, ולא מעביר הלאה, ונקרא ים המוות, אין בו דגים, ואין בו חיים, ימת הכנרת מקבלת ונותנת, ויש בה חיים (משל זה שמעתיו מפי גרשון בר כוכבא- מדריך סיורים וד'"ק להיסטוריה).


    ה “player” עסוק ברצון  לקבל. הוא מוכר לאישה אשליה שהוא עסוק בלתת לה. חיזור, הפתעות  מתנות, ומשחק מרגש של ה"בלתי מושג", בעוד שלמעשה כל ההצגה הזו מטרתה אחת ויחידה: לקחת לעצמו (לקבל הרגשה של שמי שמולו כנועה לו, ושהוא מלך). הוא מוכר סם התרגשות, כדי להרגיש עליון, שולט, או כדי לממש תאוות בשרים. נשים משכנעות את עצמם שההצגה של ההתרגשות והחיזור היא באמת כדי לתת, באמת כדי לשים אליהם לב, להקשיב להם, לחדש ולרגש אותם. הם בולעות את הסם בשקיקה. מה האלטרנטיבה? למות מוות פנימי? עדיף לכאורה לחיות מעט עד ניפוץ האשליה, מאשר להישאר בוואקום נפשי איום שפירושו מוות. ה "player" מבין היטב את הכוח שבידו, ומנצל אותו עד תום, מחזק את הרע שבתוך עצמו. יש גם "אמני פיתוי" שמלמדים אותו כיצד לנגן על אותם חולשות נשיות, ולהיות רע כדי לנצח במשחק. מה האלטרנטיבה שלו? להיות אפס? כזה שלא רוצים בו? או שמנצחים, או שמפסידים ומתים. בסופו של דבר האשליה תתנפץ. יתברר שכל החיזור לא היה באמת כדי לתת. הבחורה לא עניינה אותו באמת, עניין אותו רק עצמו. הבחורה יוצאת כואבת ומושפלת אחר שמסרה את עצמה לאשליה, וכמו בצל, קליפה אחר קליפה הסירה את הגנותיה, וקיבלה מכה בליבה שנותרה ללא קליפות הגנה. ה" player", בפעמים הראשונות, נמצא בדילמה מוסרית. הוא יודע שפגע והיה רע. יש קול בתוכו שמכאיב לו. בחירתו היא או להשתיק את הקול הפנימי הזה, ולהתרגל להיות רע ופוגע, עד למצב שבו כבר לא ירגיש שום כאב, או להישאר נאמן לצו המצפון, ולמות מחוסר אהבה.

     

    צריך לשים לב גם לזה שבעצם העובדה שהאישה מסכימה לבלוע את סם האשליה של הריגוש והחיזור, גם היא בעצם מתמסרת לרצון דומיננטי לקבל לעצמה. היא עסוקה בלקבל, ומה שהיא נותנת, כל פעם במנות קטנות, כל פעם הסרת שכבה אחת בבצל, אינה נתינה אמיתית, אלא נתינה לצורך קבלה. הנשים עושות לעצמם "נוק אאוט" בהסכמה, ואפילו שותפות לדבר עבירה, למעגל הזה של צריכת הסם. יש ביקוש לסם- מתרבים המוכרים שלו בשוק, כלומר ההתנהגות הנשית הזו גורמת שה  “players” יהיו רבים, וההגונים יתמעטו, עד שאתה שומע כאלו אנשים שבטוחים ש" כל הנשים כאלו" ו"כל הגברים כאלו". כואב.


    אחרי שחשפתי את הדברים לאשורם, הגיע הזמן להציע דבר אמיתי, לעניות דעתי. יסוד הדילמה בין ה "player" ל"הגון" הוא דיסוציאציה, כלומר שני מושגים שנתפסים כסותרים. הגון לא יכול להיות player , ולהפך. זו טעות. הפיתרון הוא איחוד דיסוציאציות, ניתן ללמד את הטיפוס ה"הגון" להתמקצע בשיטות של ריגוש. במקום לבכות על חוסר ריגוש, ועל בן הזוג הקיים, אפשר ללמד אותו לתת לי מה שאני זקוקה לו. ניתן ללמד את ה “player” לקיים את בקיאותו בשיטות ריגוש האישה מתוך רצון לתת דומיננטי, ולא מתוך רצון לקחת. מה עדיף? עדיפה העבודה עם ההגון, משום שיסוד העבודה, מושתת על בסיס טוב, על רצון לתת דומיננטי, והריגוש הוא רק פאן מעשי, בעוד שאצל ה player היסוד הוא רע, רצון לקבל לעצמו. אפשר להפוך מר למתוק, אבל זו עבודה יותר קשה, והיא תלויה הרבה במידת רצונו של ה “player” להגיע ליעד, שהוא כרגע הפך מהותו. אמנם אם הזיק הטוב שבתוכו עוד לא כבה, אותו קול מצפון פנימי שדיברתי עליו לעיל לא דמם, והוא רוצה לחדשו, יש סיכויים טובים, אבל אם לא, זה הימור מאוד מסוכן. לכן מכל צד, יש עדיפות לעבודה עם הטיפוס ה"הגון". לא ירדתי במאמר זה לפרטים וכלים מעשיים כיצד לעשות את העבודה. עצם ההסכמה בין בני זוג על הנוסחא המוצעת כאן היא כבר הרבה. במקום להשקיע אנרגיה בלחפש את הוליווד מחוץ לבן הזוג, תשקיעו אותה בלהוציא את הוליווד מתוך בן הזוג הקיים, וגם תשקיעו אנרגייה בלמעט את התלות של האושר שלי בהוליווד.

     

    כלים יותר מפורטים לעבודה זוגית הבאתי בהרצאה קצרה זו:

    http://cafe.themarker.com/post/1983917/


    (30 דקות- "השורש העמוק ביותר של עולם הזוגיות". הכרת הנפש הנשית והנפש הגברית לאור סוגיית הנסירה בגן עדן, ועשיית סינטזה ביניהם. שם יוצע גם מאמר המשך המפרט את העקרונות ומביא דוגמאות מהחיים לנקודות חיכוך בין זהות נשית לגברית, וכיצד לאחד ביניהם).

     

    נקודה נוספת שצריך לשים אליה לב היטב. התרכזות האישה בקידום ההגון למסוגל לרגש ולחדש, גם היא אסור שתהיה מתוך רצון דימיננטי לקבל. יש לעשות זאת מתוך רצון שבן הזוג שלפני יהיה אדם גדול יותר, בעל יכולות מגוונות יותר (גם הגון, וגם player  לצורך רוב נתינה). צריך לזכור שצורך האישה בהקשבה, חיזור, ריגוש וחידוש, הוא בנוי ומיוסד בעומק נפשה, ומילוי צורך זה אינו אלא כדי לאפשר לה לתת לבן זוגה, להתמסר אליו בלב שלם ומוחלט, לנאמנות מוחלטת, ואפילו מימד של כניעה. יהיה קל לה לעשות זאת כאשר נוצר אמון בבן הזוג, שאכן רוב רצונו הוא לתת לה, ולהגן עליה. כך כל צד רואה בצורך שלו לקבל, כאמצעי בלבד, כדי לתת, כאשר המטרה היא לתת. כל צד מממש את הנוסחא של "לקחת מה שהכרחי כדי לתת כמה שיותר".  זה לא תהליך פשוט, במיוחד לא עם ה player שכבר יצר אי אמון ברצונו לתת, אבל בכל אופן הנוסחא אמיתית.

     

    במאה העשרים, בדור האינטרנט והמיקרוגל, כשאורות, פרסומות, ונצנוצים מרצדים תדיר לנגד עינינו, הורגלנו כבר לסף גירוי גבוה, שהוא בעצם רצון לקבל גבוהה, אגואיסטיות גבוהה, רוב רע. זו נקודת מוצא שמוכרחים להתחשב בה, אסור בשום פנים ואופן להתעלם ממנה, אבל גם אסור לקדש אותה ולהאליל אותה. צריך להיות בעלי ענווה ולהודות על נחיתותינו במימד הזה (ואינני מכחיש צדדים טובים אחרים בטכנולוגייה), ולנסות כפי כוחנו למעט את הרצון שלנו לקבל ולהתמכר לגירוי גבוה, זה אפשרי משום שבתוך תוכנו כולנו שוכנת  נשמה גדולה שרוצה לתת ולתת, והיופי שבהליכה אחר מהות הנשמה, לאחר הצער שכרוך בעבודה הרבה להגיע אליה, הוא גדול לאין ערוך מאשר תשלום המזומן של רוב רצון רע לקבל. אפשר להתחיל לתרגל בדה מרקר להגיב פעמיים לכל מי שהגיב אצלי פעם אחת, וכמו כן לא לצפות ממי שהגבתי אצלו שיגיב אצלי. 


    נקודת סיום אותה יש לחדד לאור כל האמור לעיל. ראינו שעיקר הצלחת היחסים תלוי בעבודה של איחוד דיסוציאציות, ולא בבחירה עצמה. יש להיזהר ממוקד יתר בשאלה של "איזה טיפוס לבחור?". כמובן שלכתחילה יש לבחור את המסלול הנוח ביותר לעבודה, ויש גם חשיבות רבה ל"קליק" ולרומנטיקה שבתחילת הדרך. זה דלק שילווה לאורך המשך הדרך, אבל דלק לבד אינו מספיק, צריך לתחזק את ספינת המסע תדיר. התמכרות ל   "player" פירושה דלק ללא ספינה ראויה למסע, וסופה טביעה. השלמה מוגזמת ובלתי מתחשבת בנקודת המוצא המודרנית, עם הטיפוס ההגון תגרום למצב של ספינה משובחת שלא יכולה יותר לזוז מחוסר דלק, וגם זו טובעת. על כן עיקר המוקד הוא מה לעשות עם הבחירה שבחרתי. הרגלי הדור המודרני, זה שיש בסופרמרקט 20 סוגי לחמים, ו15 סוגי שוקולד, גרמו לאותו דפוס חשיבה גם בזוגיות. "אולי יש בחירה יותר טובה עבורי?" אולי אקח לחם כזה או כזה? בן זוג כזה או כזה?",  קרועים בין בחירות מרובות, ובכך מאבדים את הפוקוס במימוש הבחירה עצמה, שהיא מוקד ישועתנו.

     

    אסיים בתפילה שנזכה לראות את עמנו עסוק בנתינה ומוסר, ממעט את הפגיעה בחולשותיו של האחר, וזוכה לדבקות ונאמנות בין בני זוג.

     

     יתגשמו משאלות לבכם לטובה.            

     

                  אסף ויצמן, רב ויועץ זוגי.

                                                                                         asaf.weiz@012.net.il


    מי שיש לו הארה נוספת שעניינה כיצד לשנות את אוירת המאבק בין המינים, לאוירה של סינטזה מפרה בין בני זוג, מוזמן לכתוב אותה בתגובות.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אסף ויצמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין