עולם שלם מסתכל על הנעשה בלוב ומשפשף עיניו בתדהמה. לא בשל העובדה שעוד שלטון ערבי קרס, לזה כבר התרגלנו. מה שמדהים היא התנהגותו הבלתי נתפסת והבלתי ניתנת להבנה של מנהיג לוב, מועמר קדאפי. מדובר באחד האנשים השנואים כיום בעולם, והכי שנוא — במדינה שלו. קדאפי טבח ללא רחם באזרחיו — פשוט הפציץ אותם באכזריות נוראה, מהאוויר במטוסים, מהים בספינות ומהיבשה בטנקים וברובים. האזרחים המופצצים שונאים אותו כל כך, שהם כבר מתעלמים מהסכנה המוחשית לחייהם ופשוט מתקרבים עוד ועוד מול האש לעיר הבירה טריפולי במטרה אחת: לתפוס אותו ובמקרה הטוב רק להרוג אותו. מה כל אדם נורמאלי היה עושה במקומו? לוקח את המטוס הראשון ונמלט על נפשו! חשוב להבהיר שמדובר באחד האנשים העשירים ביותר בעולם אם לא העשיר ביותר. קדאפי הוא המנהיג הוותיק ביותר בעולם, וכשאתה מנהיג מדינה בעלת אוצרות נפט גדולים בעולם הערבי, המשמעות של זה היא נטילת מעשר ואפילו חומש מכל עיסקה במדינה. קשה לאמוד כמה מיליארדים יש לאיש הזה. כעת קדאפי: אתה מרגיש שטבעת החנק מתקרבת אליך? רוץ למשרד נסיעות, תברר על האי הכי רחוק בעולם וסע לשם עם המיליארדים שלך או אפילו חלק מהם. בעצם, למה רק לנסוע לשם, תקנה את האי וגם את כל האיים מסביבו, לא יחסר לך ולילדיך הרבים שום דבר.
אבל קדאפי נשאר בלוב ומצהיר בנחישות לכולם "אני נשאר, כי עלי להגן על האזרחים שלי בפני המורדים". הוא מתכוון כמובן לאזרחים בהם הוא טובח ללא רחם, עם שלם שמרד בו, אזרחים שהגיעו בנחישות אל מול האש עד לארמון שלו ובזזו אותו, הרגו שניים מילדיו ומבקשים לנקום בו. וקדאפי מצידו במקום לקחת גלולת "ויברח" — מסתתר באיזה מקום וטוען בתוקף "הייתי הולך, אבל אני חייב להגן על לוב... על האזרחים". כמה פתאטי האיש הזה, קשה להבין. ומילא הוא, מדוע בניו הרבים לא לוקחים איזה מיליארד קטן ובורחים? הרי גורלם ידוע מראש, כמה הזויים ומנותקים יכולים בני אדם להיות. התנהגות דומה נצפתה אצל מובארק ושני בניו גמאל והגמל השני. גם מובארק היה מנהיג היכול כמעט הכל, אחד האנשים העשירים בעולם. מה עבר לך בראש, חוסני? ראית מה קורה בתוניס, בתימן, ראית איך האדמה סביבך מתנודדת, שלטת למעלה משלושים שנה, אתה זקן והולך למות, תברח, לפחות תציל את משפחתך ואת העושר האגדי שצברתם? אבל לא הוא ולא שני הגמלים עשו כך. וכעת, הם בכלוב לעיני המצלמות במצב משפיל שאין כדוגמתו והם ממש בהלם, ניתן לראות זאת. מנותקים לגמרי. הם בטוחים שמשהו השתבש, שהכל חלום רע ועוד מעט יבוא העם שהם אהוביו וישחרר אותם.
השקעתי מחשבה רבה בעניין, בניסיון להיכנס לראש של האנשים הללו, והדבר היחיד שעלה בזיכרון הוא סיפור בלתי ידוע אבל אמיתי לחלוטין על ד"ר קדאפי. "לונדון סקול אוף אקונומיקס )LSE(" הוא מוסד אוניברסיטאי בריטי מכובד, המתמחה במדעי החברה. מי שמכיר את המכללות והאוניברסיטאות של אנגליה יודע שמדובר במוסדות הקפדניים, המתנשאים והסנוביים בעולם. והנה, במקרה אחד ויחיד, חרגה האוניברסיטה מרגישותה, מקפדנותה, ואפילו מהסנוביות האנגלית המתנשאת שלה. היה זה כאשר יום בהיר התדפק על דלתה ערבי אחד בשם סייף איסלאם. איש ללא השכלה וללא ידע בסיסי במשהו. לו היה מדובר בכל אדם אחר, רוב הסיכויים שהוא היה נשלח לארבע רוחות השמים עם איזו הערה צינית אנגלית טיפוסית, בקשר לזה שהוא אולי מחליף אותם עם בית המרזח בצידו שני של הרחוב. אבל סייף איסלאם לא היה כל אחד. הוא היה הבן של קדאפי, ואני שוכח לציין שיחד עם אותה התדפקות הוא רשם לאוניברסיטה צ´ק של מיליון ליש"ט. כמובן שקיבלו אותו. אם אתם שואלים מה היה המבחן, אתם ממש חסרי הבנה בסיסית. הוא הוכיח שהוא יודע לרשום צ´ק של מיליון ליש"ט, היש מבחן קשה מזה? נו מילא, עם כל הסנוביות, מיליון ליש"ט אינם דבר של מה בכך, ומה איכפת להם עם בנו של קדאפי ישב שם על כמה כיסאות בשעות הבודדות שהוא מגיע לשם? אבל זה לא הספיק לו. סייף קלט שהסטודנטים רוחשים כבוד רב למרצים שלהם. הסבירו לו שמדובר באנשים בעלי תואר דוקטור וכדי להגיע לתואר כזה חייבים להיות מאד מאד חכמים. גם סייף קדאפי רצה להיות חכם וכדי להיות כזה הוא החליט להיות דוקטור. )הוא לא ממש הבחין בסדר של הדברים(. פנה סייף להנהלת האוניברסיטה וביקש תואר דוקטור. הם הסבירו לו יפה שתואר דוקטור הוא לא משהו שקונים במכולת כמו קולה וכריך. צריך לעבוד על זה... ככה? קדאפי רשם צ´ק של מיליון וחצי ליש"ט )שמונה וחצי מיליון שקל(, הוצמד לו מזכיר שרשם בשבילו את כל העבודה מתחילתה ועד סופה. ולאחר שמסר את החומר, קיבל תואר ד"ר א מ י ת י מאחת האוניברסיטאות המכובדות בעולם.
ומדוע הסיפור הזה כל כך חשוב לנו? כי הוא למעשה נותן הסבר על ההתנהגות ההזויה של קדאפי ובניו ומובארק ובניו. מדובר באנשים מנותקים לגמרי, מנותקים מסביבתם, מנותקים מהצדק, מהיושר, מהחכמה, מהמציאות ומהחיים. ואיך הגיעו לניתוק הזה? שילוב של פינוק מתמשך, סיפוקים מיידיים ושכרון כוח! מאז ילדותם הם חיו בעולם מקביל לגמרי לעולם האמיתי של כולנו. בעולם שלנו, כדי להשיג משהו צריך לעבוד, כדי להשיג הערכה צריך להיות טוב, כדי שלא להיענש צריך להתנהג בצורה נאותה, וכדי לקבל שכר צריך להתנהג בצורה מיוחדת מהרגיל. בעולם האמיתי, כדי שישבחו אותך אתה חייב לעמול וגם להצליח, כדי שיעריכו אותך אתה חייב להביא הישגים, כדי שיאהבו אותך אתה חייב להעניק ולהפגין טוב, וכדי שלא ישנאו אותך עליך להימנע ממעשים רעים ומהתנהגות בלתי נאותה לזולת. אבל מובארק וקדאפי וילדיהם חיו במציאות אחרת לגמרי. מציאות בה אתה יכול להיות הכי רע שבעולם ולקבל מה שאתה רוצה. הם חיו בעולם דמיוני בו מעריכים אותך על שום דבר שעשית, ואם אתה מאיים, פוגע, מענה והורג, יעריכו אותך בלית ברירה גם על דברים ממש רעים שעשית. עולם שבו כסף וכוח קונה )לכאורה( הכל, גם הערכה, גם כבוד, גם ציונים טובים ותואר דוקטור. בן אדם שלא התבייש לקנות תואר ד"ר אמיתי בכסף הוא אדם מנותק לגמרי מהסביבה שלו, הוא אדם שחושב אחרת מכפי שכל אחד מבני האדם בעולם חושב. וכעת, כשהם על פי פחת אין להם שום דרך לדעת את זה. הם שבויים במציאות מדומה מאז לידתם, בלי שיהיה להם שום מושג על העולם האמיתי. ולכן הם נאחזים עד הרגע האחרון, כי אין שום דבר שלימד אותם שגם אותם יכולים להוריד, להשפיל, לענות ולהרוג כפי שהם עשו לאחרים כל השנים.
אם תרצו, זהו לקח חינוכי בלתי רגיל להורים לגבי ילדיהם. ילד שלא זוכה לגבולות ולכללי משמעת המגובים בשכר ועונש, ילד שחייו אינם מושפעים לכאן ולכאן ממעשים רעים או טובים שעשה, וחמור מכך, ילד שחש כי ככל שהוא רע כך נכנעים בפניו, ילד שמתרגל ואף מרגיל את הוריו להעניק לו כל שאוותה נפשו, סיפוקים מיידיים תחת איום, ילד כזה עלול להפסיד את החיים האמיתיים, את התחושה הנורמטיבית של טוב, של נתינה, של מוסר ומצפון, של הצלחה, של הישג, של הערכה, של אהבה ושל כבוד. הוא ילך בדרך זו כל עוד הוא תחת סינר הוריו ומהר מאד יתרסק אל החיים האמיתיים, אל החברה שאינה מבינה את מעשיו ופוגעת בו ללא רחם. רגע לפני שניכנע לדרישה או לסידרת דרישות בלתי הגיוניות מצד הילדים, נחשוב רגע על התוצאות, ופשוט ניתן לילדים שלנו חינוך טוב עם דרישות, עם גבולות ומשמעת, ופשוט נאפשר להם לחיות את החיים האמיתיים. |