לאורך ההיסטוריה העשירה של עמנו, קשה למצוא תקופה, בה מה שנקרא "בעיית היהודים" לא תפסה מקום חשוב בעיסוק הציבורי. גם כעת חיה, מדהים לראות איך, שבמסגרת המהפכה במצרים על רקע פנימי בתכלית, מה שעומד בראש מעיני הפורעים, הוא ההקשר הישראלי. המפליא הוא, שגם בתוך תוכה של מדינת ישראל — שעל אף ריחוקה מהיהדות היא עדיין ממלאת במידה מסוימת את הפונקציה היהודית המסורתית כלפי העמים — קיימת בקרב הציבור החילוני מידה דומה של עיסוק אובססיבי חולני ומטורף, כלפי החרדים.
בשנים האחרונות, בהן התרחשו כמה תהליכים משמעותיים בעניין יחסי החרדים עם המדינה, הובהר לעיני כל, עד כמה הדברים זהים לתופעות דומות בהיסטוריה האנטישמית העולמית. לפני למעלה משבע שנים, קמה קואליציה על בסיס מפלגת "שינוי", שהייתה משוחררת מעכבות כלשהן ביחס לציבור החרדי. חבריה לא איבדו את זמנם השאול לריק, וקודם שהתאיידו מתוך מריבותיהם המכוערות איש עם רעהו, חתכו בבשר החי של תקציבי הרווחה הכלליים מהם נהנו גם חרדים; הוציאו לעצמם עין אחת על מנת להוציא לשנואיהם שומרי הדת שתי עיניים; החדירו גם בביתם פנימה מידה של צרות עין עצמית באשר לזכות לגדל ילדים בכבוד — העיקר שלחרדים לא יהיה שום יתרון מכך.
בימים ההם חשבנו לתומנו, שלאחר שהפיקו זממם, לפחות תיוותר בידנו מעלה אחת: שלהבא, לאחר כל מה שנטלו, אם ירצו להוסיף ולהרע לנו, יהיו כחובטים בחלל האוויר. מסתבר, שגם לאחר שהטילו גזירות חמורות של עניות על מאות אלפי איש, תוך שהם חוסכים כביכול למדינה עשרות מיליארדי שקלים, עתה, כשהחילונים שבהם זועקים חמס על כך, שלא ניתן לגדל ילדים בתנאי יוקר המחייה — שוב מאשימים הם אותנו. זאת לצד מסע תעמולה הפוך בתכלית, שיש בו כביכול רחמנות מזויפת, כלפי מי שמקדיש את חייו לתורה. הכל מכל כל, כולל דבר והיפוכו, יכול להיאמר כלפי החרדים. העיקר שהם יהיו הנושא המדובר.
אמנם כיום, לאחר כל הקיצוצים ההם, כבר קשה להציג תחשיבים מאוזנים, שיציגו קבל עם איך החרדים מקבלים סכומי עתק. תחת זאת, הולכת לה ופושטת שיטה חדשה להאשמת החרדים בנזקים פיננסיים, על בסיס היפותטי, בסגנון, "הרי אם החרדים היו עובדים, הם היו מכניסים כך וכך לקופת המדינה. נמצא שבכך שהם אינם בכלל שוק העבדים, המדינה מפסידה סכומי עתק". תיאוריה זו, מפרנסת אוכלי חינם רבים, כמו כתב מפורסם לענייני חרדים, שתחשיביו הטרחניים נחשבים למילה האחרונה ברטוריקה האנטי חרדית הארסית המקובלת בעיתונות החילונית בשנים האחרונות, לצד סיפורי בדים ודמיונות טירוף חולניים, פרי מוחותיהם המעוותים של פרשנים כמו שטרסלר וכדו´.
אירועי ה"מחאה החברתית" הרוחשת לאחרונה במהדורות החדשות, משמשים כבמה לגחמותיו של אותו פרשן כלכלי, שידע מיד על אתר את מי להאשים בתחלואי הכלכלה הישראלית. גם רעהו הפרשן לענייני חרדים המתוסכל, בא עם המצאותיו המופלאות, להציגן בפני ועדת "טרכטנברג" בשבוע החולף, בישיבה שהתקיימה במכון "ואן-ליר".
אכן מעבר לטיפוסים אלו, שמאוד נעלבו מקריקטורה חריפה של הצייר יוני, שתיארה את מעשיהם ב"יתד-השבוע" לפני כשבועיים — מסתבר, שגם בעיתונות הקרובה יותר לממשלה ואינה משתפת פעולה חד-משמעית עם ה"מחאה החברתית", ישנה עדנה לתופעה האוטו-אנטישמית המקוננת בקרב הציבור החילוני. במסגרת זאת, כפי ששמענו, קשה למצוא יום, בו עורך העיתון "ישראל שלנו" דן מרגלית, לא מטנף את עיתונו ופעמים גם את לשונו, בהשתלחויות דמיוניות פרועות, באשר לאשמתם של החרדים במצב הכלכלי. אמש גם ידע הפציינט להמליץ, שהמצב מחייב "להצר מאה אלף חרדים הרשומים בכוללים ועולים עד ששת אלפים שקל בחודש לכל משפחה והם אינם מייצרים דבר"...
היום בעזהי"ת, ישובו רבבות הצורבים ותינוקות של בית רבן אל משנתם בישיבות הקדושות ובתלמודי התורה, כאשר כל הציבור החרדי המקיף אותם כאת בבת עינו, יתכנס לאווירה של אלול. פריחתו והיקפו של העולם התורני, מראה בעצם קיומו, כמה שכל הברבורים החיצוניים של אחינו המתוסבכים באסונם, אינם עושים רושם כלשהו, לעיני יהודי היודע ידוע היטב את חובת האדם בעולמו. על הרקע המרנין הזה, הבה ונאמר כמה מילים על הסאגה המטופשת השולטת לאחרונה בקרבם:
כשעומדים לנוכח מסע רדיפה אובססיבי כה חסר רציונאליות בהירה, המבוסס על אותה מחלה עתיקת יומין שסבלו היהודים מאת הגויים "הנאורים" מאז שירדה השנאה לעולם, קשה מאוד להתמודד מולו בעזרת כלים לוגיים המושתתים על השכל הישר. עם זאת, מותר לנו לאבחן במידה כלשהי, את הקרקע עליה צומחים גידולי הרשע והשטנה, בקרב אותם אחים תועים.
במסגרת זאת, דומה שיש לעמוד על נקודה מהותית: דווקא באותו ציבור חילוני המדבר גבוהה גבוהה על יצרניות ופרודוקטיביות, ההנהגה של דעת הקהל והמחשבה הציבורית, נתונה בידי הבטלנים הגדולים ביותר. צבא שלם של אנשי תקשורת מבלי עולם, שהעיסוק הבלעדי שלהם הוא בבחינת "עיצה געבערס", שולט במחשבותיהם של מיליוני אנשים העמלים על פת לחמם, ושוקד להדליח את מוחותיהם בדברי נאצה על אמונת אבותיהם ועל אחיהם האוחזים בה. הגותם אינה משובחת מזו של האספסוף המצרי, המבלה את ימיו על השרפרפים בלגימת קפה ועישון נרגילה.
עצם מעמדם הרם של פוחזים ריקניים אלו בציבור החילוני, מלמד על אבדן הדרך שהחילוניות שרויה בה. אם בעבר עוד הייתה הילה מזויפת למי שבא מ"מעמד הפועלים", כיום אצלם, כל הבטל מחברו משובח ממנו. במילים אחרות: אם בעבר מנהיגיהם עסקו בניהול הזמן היצרני על פי מושגיהם. כיום השררה נתונה בידי מי שמופקדים אצלם על שעות ההבל הקרויים אצלם "שעות הפנאי והבידור". ובנוסח יותר מתאים לגחמותיהם הם נאמר, שלו היו אותם מלהגים בזויים משקיעים את כישרונותיהם ומרצם כפועלי בניין או עובדי יצור תחת שיעשו את ימיהם בשיסוי אחיהם איש ברעהו — היה למדינה עוד ממון רב, בכדי להשיג "צדק חברתי"...
שום משחקי מילים ודברי חשיבות עצמית, לא ישנו את העובדה, שהללו מתהדרים בנוצות פרודוקטיביות, הרחוקות מהם והלאה. ציבור שומרי התורה יכול להמשיך לעבוד את הבורא, גם ללא הסימפטיה שלהם, ממש כפי שאבותיו שרדו וגם יכלו את שנות הגלות הארוכות בין הגויים המקוריים. |