כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    הכשרון של מר מינגלה

    0 תגובות   יום שלישי, 30/8/11, 15:02

    צפיה מקרית ב"הכשרון של מר ריפלי" בטלוויזיה, הביאה אותי למחשבה מעניינת. אני לא זוכר הרבה מהמתרחש בהוליווד בסוף שנות התשעים, אבל בטח היו ציפיות אדירות מהסרט הזה. הוא יצא ב-1999, כשברשימת הקרדיטים שלו כמה מהשמות החמים ביותר בהוליווד של אותה תקופה. מאט דיימון, שהיה אז כוכב עולה עם אוסקר בכיס על התסריט של "סיפורו של ויל האנטינג", בתפקיד הראשי. זוכת אוסקר טריה נוספת, גווינת' פלטרו, גם בתפקיד בולט ושאר הצוות כולל זוכים עתידיים כמו פיליפ סימור הופמן וקייט בלאנשט בתפקידים משניים. נוסף על כך, על כס הבמאי ישב אנתוני מינגלה, שזכה באוסקר שלוש שנים לפני כן על סרטו הראשון, "הפצוע האנגלי". עם שמות כאלה, אני מניח שריפלי היה אחד הסרטים המצופים ביותר לקראת סוף המילניום. מסיבה זו, אני מניח שהוא גם נחשב לאכזבה לא קטנה עבור אנשים רבים.

    אני נוקט בגישה של איליין, אין לי מושג מה מתלהבים מהפצוע האנגלי. זה סרט טוב, אבל לא טוב במיוחד והוא נוטה להימרח ללא צורך בחלקים שונים. יש שם סצנה אחת עם אפקטים מרשימים, אבל אם הייתי חבר אקדמיה, הקול שלי באותה שנה היה הולך ל"פארגו", או ל"ג'רי מגוואייר". העניין שלי בסרטים באותה תקופה היה נמוך בהרבה מהיום, אבל אני בהחלט זוכר את ההתלהבות מהפצוע האנגלי ואת הדיבורים על כך שהוא עשוי להשוות ואף לשבור את השיא של "בן חור" עם זכיה ב-11 פרסי אוסקר (הפצוע האנגלי היה מועמד ל-12). השיא לא נשבר ודווקא "טיטאניק" שיצא שנה לאחר מכן, היה זה שהשווה אותו. עדיין, הפצוע האנגלי יצא מטקס האוסקר עם תשעה פרסים, כולל אחד לאנתוני מינגלה על הבימוי.

    אז גם אם אני לא התלהבתי ממנו, אני בהחלט מתאר לעצמי ששיתוף פעולה בין שלושה זוכי אוסקר טריים, עורר הרבה עניין בסוף שנות התשעים. למרות ששלושתם היו אלמוניים יחסית לפני כן. זה כמו שטום הופר יביים סרט עם כריסטוף ואלץ ומליסה לאו (וואו, הגיל הממוצע של זוכי אוסקר עלה בשנים האחרונות). גם אם אני לא חושב שהאוסקר בו זכה מוצדק, אני רוצה לראות לאן הוא מסוגל לקחת את המומנטום. במקרה של הופר, המומנטום הולך לבימוי גרסה קולנועית למחזמר "עלובי החיים", עם יו ג'קמן בתפקיד הראשי. במקרה של אנתוני מינגלה, זה הוביל לעיבוד הספר "הכשרון של מר ריפלי" שכמו סרטים לא איטלקיים רבים, מציג את איטליה כסוג של אתר נופש ענק שמוביל אליו בריטים ואמריקאים עשירים המתאהבים בקסמו. ברצינות, נדמה שרק במאים איטלקיים רואים את הצד האפל של איטליה, זה שאין בו רק בתי קפה משובחים, אופרה וקסם כפרי.

    התוצאה, בעיני, טובה יותר מהפצוע האנגלי. למעשה, זה הטוב מבין סרטיו של מינגלה שראיתי והיחיד שהייתי אישית שוקל להעניק לו מועמדות לסרט הטוב יותר (אם רק היה יוצא בשנה פחות עמוסה סרטים טובים ופורצי דרך). הסיפור מתחיל כאוסף קלישאות של הצעיר האמריקאי שנסחף לקסמי המתירנות האירופאית בשנות החמישים. ככל שהעלילה מתקדמת, היא נעשית אפלה ומטרידה יותר באופן שמדגיש את יכולות הכתיבה הדרמתית של מינגלה ואת כישוריו כבמאי מתח. באקדמיה אהבו את הסרט, אם כי לא ברמה של הפצוע האנגלי. הוא היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, אבל לא בקטגוריית הסרט או הבימוי הטובים ביותר. למרות צוות השחקנים המהודר, היחיד שהיה מועמד לאוסקר הוא ג'וד לאו שהיה אז אלמוני יחסית. הביקורות היו טובות ברובן וקוני הכרטיסים הביעו את תמיכתם והפכו את מר ריפלי להצלחה קופתית, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר.

    כשהפריצה הגדולה בקריירה של במאי היא אפוס היסטורי שמבוסס על ספר שרבים לפניו ניסו ולא הצליחו לעבד לתסריט ראוי להפקה, הופך לשובר הקופות המדובר של השנה וזוכה בתשעה פרסי אוסקר, נוצרות ציפיות. אנשים חושבים שמדובר בבמאי בעל מגע קסם שיכול להפוך כל תסריט לסרט מצליח. שוכחים שאנתוני מינגלה לא עשה שום דבר שאפילו קרוב לקנה המידה של הפצוע האנגלי לפני כן ושרוב הנסיון שצבר עד אז היה בסרטים צנועים יותר ובתאטרון ובטלוויזיה. הפצוע האנגלי היה שינוי משמעותי ממה שמינגלה עשה לפני כן. הכשרון של מר ריפלי אולי עורר ציפיות שונות ממה שמינגלה התכוון ליצור מלכתחילה, אבל מי שלא קרא את הספר לא היה מסוגל לנחש שזה הולך להיות סרט אינטימי שגיבורו הוא ספק פסיכופט בעל נטיות מיניות לא חד משמעיות. בניגוד למה שרבים בוודאי חשבו, זה לא היה עוד הפצוע האנגלי.

    אנתוני מינגלה נפטר ב-2008, הפצוע האנגלי יצא ב-1996. בתקופה שבין שני הארועים, מינגלה ביים שלושה סרטים כזוכה אוסקר מוכתר. הראשון, כאמור, הוא הכשרון של מר ריפלי. אחריו, הגיעו "קולד מאונטן" ו"הסגת גבול". קולד מאונטן היה אמור להיות הפצוע האנגלי של תחילת שנות האלפיים. שוב מדובר בעיבוד לספר העוסק באהבה בלתי אפשרית בזמן מלחמה. אצל הפצוע זו הייתה מלחמת העולם השניה, בעוד קולד מאונטן מתרחש בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית. הוא כלל צוות שחקנים מרשים, כולל זוכת האוסקר הטריה ניקול קידמן, רנה זלווגר שזכתה באוסקר על הסרט, ג'וד לאו שכבר לא היה אלמוני ותפקידים קטנים יותר של זוכי האוסקר העתידיים פיליפ סימור הופמן ונטלי פורטמן. בחינה של רשימת הקרדיטים המלאה תגלה עוד שמות מוכרים, בהם ג'ובאני ריביסי, דונלד סאת'רלנד, ג'ק ווייט (כן, הזמר), ברנדן גליסון, ריי וינסטון וקיליאן מרפי. בנוסף, הפסקול נכתב בידי גבריאל יארד, שזכה באוסקר על הפצוע האנגלי וצילום של ג'ון סיל שהיה מועמד לאוסקר פעמיים לפני כן. בקיצור, את מה שהכשרון של מר ריפלי לא עשה - להביא למינגלה עוד מועמדות על בימוי - קולד מאונטן היה אמור לעשות.

    היה אמור ולא הצליח. קולד מאונטן יצא באותה שנה עם "שר הטבעות: שיבת המלך", כך שהיה ברור לכולם שזכיה באוסקר לא תהיה כאן, אבל מה לגבי מועמדות? הסרט השיג מספר יפה בהחלט של שבע מועמדויות לאוסקר (שתיים מהן בקטגוריית השיר המקורי), אבל לא לסרט הטוב ביותר ולא לבימוי. נדמה שהאקדמיה חשבה שאנתוני מינגלה עשה הכל כמו שצריך, חוץ ממה שקשור לעבודה שלו עצמו. הפעם לא הייתה לו מועמדות אפילו על כתיבה. מה יכול היה להשתבש? הסרט מאוד מרשים מבחינה טכנית ויש לו צוות שחקנים שכל במאי היה מוכר את בתו הבכורה לזנות כדי לעבוד עם כולם על אותה הפקה. הבעיה היא שכסרט, מעבר לפרטי ההפקה הטכניים, קולד מאונטן פשוט לא מספיק טוב. נכון שהוא אפוס היסטורי רומנטי מאותו הזן של מועמדי אוסקר רבים לפניו, אבל אין בו את תחושת השלמות של הפצוע האנגלי, או את הסימפתיה לשטן של מר ריפלי. קולד מאונטן הוא סרט היסטורי רגיל למדי וחברי האקדמיה שרצו משהו מסורתי יחסית, נתנו את קולם באותה שנה ל"סיביסקיט" הנוח בהרבה לעיכול.

    "הסגת גבול" כבר היה עניין אחר לגמרי. אף אחד כמעט לא צפה ממנו להיות גורם משמעותי באוסקר, מקסימום מועמדות על משחק ואולי אולי על תסריט. כשהוא לא היה מועמד לכלום, זו באמת לא הייתה הפתעה, ודאי ובוודאי שלא כמו חוסר המועמדות של קולד מאונטן לפרס הגדול. הסגת גבול אינו סרט היסטורי, אלא דרמה בת זמננו שלא הצליחה לעניין אף אחד באופן יוצא דופן. נדמה שאנתוני מינגלה בחר ללכת לפי דפוס בו על כל אפוס אוסקרי, הוא מוציא דרמה צנועה יחסית, שעוסקת בטיפוסים שחייהם משתנים ללא הכר בגלל קבלת החלטות לא צפויה. בניגוד למר ריפלי, הסגת גבול זכה ליחס צונן מצד המבקרים והכנסותיו היו צנועות למדי. לא הייתי אומר שמינגלה "אבד את זה", בעיקר כי אני לא בטוח מה היה לו מלכתחילה.

    לא ראיתי אף סרט של מינגלה שיצא לפני הפצוע האנגלי ושלושת הסרטים שיצאו אחריו, מאוד שונים זה מזה. כל אחד מנסה גישה שונה להעברת הסיפור ומכוון לנקודה שונה בסולם שבין פשטות לגרנדיוזיות. אין למינגלה משהו שאני יכול להגדיר כחותם המבדיל את סרטיו מסרטים של במאים אחרים וכשמת, הייתי בעיקר מופתע מפאת גילו הצעיר יחסית (54) ולא חשתי שמדובר באבדה גדולה לעולם הקולנוע. אני לא רוצה להישמע ציני וליצור את הרושם שמדובר בסתם שמוק עם מצלמה שהיה לו מזל מקרי עם סרט אחד. לאנתוני מינגלה בהחלט היה כשרון וזה מתבטא בשלושה עשורים של יצירה באמצעי מדיה שונים. מה שלא היה לו, זה יחוד ואני חושד שזו הסיבה העיקרית שלא הצליח לשחזר את ההצלחה של הפצוע האנגלי. לפצוע הוא הגיע אלמוני יחסית וההתלהבות ממנו הייתה טהורה. את הסרטים הבאים, ביים כשהוא כבר מוכר כזוכה אוסקר ובמאי שיכול לעשות פלאים על המסך. אני לא יודע אם הציפיות פגעו ביחס של האקדמיה כלפיו, או שהוא פשוט לא היה מספיק בולט בשביל שיצפו בסרט שלו ויגידו "אח, מינגלה הזה יודע לעשות קולנוע". יותר סביר שרוב האנשים חשבו שהסרט טוב/גרוע/נחמד/משעמם/מרגש ולאחר מכן, שמעו שזה הבמאי שעשה את הפצוע האנגלי והגיבו על ידי השוואה בין שתי היצירות.

     

    עבודת הבימוי האחרונה של מינגלה, "The No. 1 Ladies' Detective Agency", הייתה סדרת טלוויזיה. הוא לא הספיק לביים עוד סרטים אחרי הסגת גבול הכושל, אבל זה לא אומר ששכחו אותו לגמרי. אנתוני מינגלה היה מועמד אחרי מותו לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, כאחד מארבעה מפיקים של "נער קריאה". בין המפיקים איתם חלק את המועמדות, היה סידני פולאק, שגם נפטר באותה שנה. אם ראיתם את נער קריאה ותהיתם איך לכל הרוחות הפורנו הרך הזה מועמד לאוסקר ו"האביר האפל" לא, יתכן שהתשובה נעוצה ברצון של האקדמיה לעשות כבוד אחרון לשני במאים זוכי אוסקר שלא יוכלו להיות מועמדים עוד לעולם. זה והכמות האבסורדית של חברי אקדמיה שחושבים שבאטמן הוא הערפד מדמדומים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין