לנה הורן נולדה בברוקלין בשנת 1917. יופייה המיוחד והאקזוטי הוא תוצאה של דם אירופאי, אפריקאי ואמריקאי (אינדיאני). השילוב הזה הקנה לה מראה בהיר באופן יחסי, אך באמריקה של אותם השנים גם טיפה אחד של דם לא לבן היתה מספקת בכדי לשייך אדם לקבוצת "הצבעוניים". משמעות הדבר היתה אפליה במקומות עבודות, בבתי מלון ומסעדות, בתחבורה ציבורית, בדיור, בבתי המשפט, במערכת החינוך ולמעשה בכל תחומי החיים. אם בניו יורק ובצפון ארה"ב היה מדובר בעיקר באפליה, הרי שבדרום נוספה לכך סכנת חיים של ממש בדמות מעשי לינץ' אכזריים שבוצעו על ידי לבנים חמומי מוח.

לנה הצעירה לא נאלצה רק להתמודד עם הלבנים המפלים אותה לרעה אלא גם עם "צבעוניים" שבאופן יחסי היא היתה בהירה מהם. היא השתייכה למעמד הבינוני הגבוה, היא דברה באופן רהוט, היא חונכה על ידי סבתא שגדלה אותה במשך מספר שנים והיתה בעצמה לוחמת למען שוויון זכויות, תמיד להתהלך באופן אצילי, אף פעם לא להשפיל מבט, לשמור על איפוק ולהסתיר את רגשותיה. בעייני חבריה לספסל הלימודים היא נתפשה כלבנה, כסנובית והם לעגו לה ודחו אותה. לנה הורן נולדה לתוך עולם של שווים יותר ושווים פחות והיא לא היתה שייכת לאף אחד מהם.

הוליווד היתה השתקפות של החברה האמריקאית באותם השנים. האפשרות היחידה של מי שאינו לבן לזכות בתפקיד בקולנוע היתה או בהפקה "שחורה", בה כל השחקנים לא היו לבנים. או בתפקידי משנה, סטריאוטיפים ומשפילים. התפקידים הטיפוסיים היו, תפקידי המשרתים (זכורה במיוחד הופעתה הבלתי נשכחת של הטי מקדניאל בחלף עם הרוח) ותפקידי המוזיקאים העולים לרגע לבצע שיר מסוים. התפקידים הללו היו חסרי עומק, מנותקים מהעלילה ושמשו כאתנחתא קומית בה יכול היה הצופה הלבן לצחוק ולהרגיש עליון על "הנחותים" ממנו. עבור השחקנים היה זה הרע במיעוטו או כפי שאמרה פעם הטי מקדניאל, "אני מעדיפה לשחק משרתת מאשר להיות אחת".

כשלנה הורן הגיעה להוליווד היא הביאה איתה משהו אחר. היא היתה רהוטה בדיבורה, בהליכותיה שדרה מכובדות ומעל לכל היתה יפה עד כאב. אותה לא היה ניתן ללהק כמשרתת עגלגלה וחביבה שניתן להתבדח על חשבונה. כשנשים שחורות הביטו בה, בהלך הרוח של אותם הימים, בו כל אישה רצתה כמה שיותר להיות לבנה ותכשירים להחלקת השיער והלבנת העור היו פופולאריים, היתה זו הפעם הראשונה שבה אישה שאינה לבנה נתפשה כיפה, כסמל מין, כמושא תשוקתם של גברים ומושא לחיקוי לנשים. 20 שנים לפני שנות השישים בהן נטבע המושג "שחור זה יפה" לנה הורן שברה את הטאבו החברתי "רק לבן זה יפה".

MGM, האולפנים בהם היתה חתומה (הורן היתה השחקנית הלא לבנה היחידה שזכתה לחוזה) לא ידעו מה לעשות איתה. מהצד האחד האוכלוסייה הלא לבנה היתה חלק ניכר מרוכשי הכרטיסים והם ראו בלנה הורן סמל ומקור לגאווה. מהצד השני, ארגונים גזעניים שונים ובעלי כוח פוליטי רב הפעילו לחצים שלא לחצות אף ולו במעט את "הקוד האתי" שהונהג בהוליווד באותם השנים ואסר הצגת יחסים בין גזעיים בקולנוע. הורן רצתה תפקידים בעלי משמעות, תפקידים שהם אם לא ראשיים לפחות נושאים חשיבות להתפתחות העלילה, תפקידים שיאפשרו לה לבחון ולפתח את כישורי המשחק שלה. MGM, נתנו לה רק הופעות אורח בהן היא שרה שיר ונעלמה מיד. הרעיון מאחורי הליהוק הזה היה שבעיירות הדרומיות הידועות בגזענותן ניתן יהיה לתוך את הסצנה המוזיקלית ולהציג את הסרט ללא הורן מבלי לפגוע בעלילה.

הבעיות על רקע גזעי בהוליווד ובחברה האמריקאית לא התחילו עם לנה הורן, שחקניות וזמרות יפות ובעלות חזות מכובדת שנוגדת את הסטריאוטיפ היו גם לפניה. ההצלחה שלה נבעה גם מנסיבות שלא היו קשורות בה, נסיבות עולמיות. בדצמבר 1941, הצטרפה ארה"ב למלחמת העולם השנייה לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור. הממשלה האמריקאית רצתה להגביר ככל הניתן את המוטיבציה אצל האוכלוסייה האפרו-אמריקאית להתגייס והציגה את המלחמה כמלחמתה של ארצות הברית הדמוקרטית מול גרמניה הנאצית ותיאוריית הגזע שלה. כאשר הגברים היו בחזית יצאו הנשים לשוק העבודה ונשים אפרו-אמריקאיות רבות עבדו לראשונה בחייהן ולא כמשרתות אלא כחלק מהמאמץ המלחמתי. השינויים החברתיים היו תוצאה של אילוצי המלחמה.

לנה הורן הופיעה בפני החיילים בכל מקום בו נדרשה, ההפרדה הגזעית בתוך הצבא בוטלה באופן רשמי על ידי הנשיא רוזוולט כתוצאה מאותם אילוצי מלחמה, אולם בפועל מצאו אלו החפצים בכך דרכים לעקוף אותם, לנה הורן זעמה כאשר בתירוצים מתירוצים שונים נמנעה, הוגבלה או הופרדה כניסתם של חיילים "צבעוניים" להופעותיה ולא הסכימה להופיע בנסיבות שכאלו.

עם סיום המלחמה חזרו החיילים הביתה וגילו לתדהמתם שלאחר שנלחמו באירופה נגד המשטר הנאצי בשם ערכי הדמוקרטיה, לאחר שתרמו מדמם להגן על מולדתם, גם אחרי כל זאת הם ממשיכים להיות מופלים לרעה במדינתם שלהם. האכזבה היתה קשה מנשוא. באופן אישי לנה הורן המשיכה לחוות על בסיס יומי מצבים אבסורדיים בהם היא הופיעה בבתי מלון יוקרתיים, מול קהל מעריצים ותרומת סכומי כסף נאים, אך אפילו היא הכוכבת הגדולה לא הורשתה להיכנס לבית המלון מהכניסה הראשית, לסעוד בו עם האנשים שלפני רגע קט מחאו לה כפיים בהתלהבות ובקשו את חתימתה, שלא לדבר על לישון באותו המקום.

האכזבה הזו הובילה רבים שמאלה מבחינה פוליטית. כלומר, לתמיכה ברעיונות סוציאליסטיים ובמקרים בודדים גם קומוניסטיים. ברה"מ ניצלה את הגזענות האמריקאית לתעמולתה. כיצד יכולה ארה"ב לקרוא לעצמה דמוקרטיה אם ילד לבן וילד שחור אינם יכולים ללמוד באותה הכיתה? על שאלה זו היה קשה להשיב באופן מספק. עם פרוץ המלחמה הקרה וההתחמשות הגרעינית הסובייטית נכנסה ארה"ב לעידן המקרתיזם בו נרדפו כל אלו שנחשדו כקומוניסטים ותומכיהם. בתוך הקונסטלציה הפוליטית הזו ארגונים ואנשים שנאבקו למען זכויות האזרח של האפרו-אמריקאים נתפשו כשלוחה של הזרוע הקומוניסטית הארוכה וכאיום על "הערכים האמריקאיים".

כמו רבים וטובים אחרים גם לנה הורן הוכנסה לרשימה השחורה של אנשי בידור החשודים בנטיות פוליטיות אסורות והוחרמה על ידי הקולנוע והטלביזיה. אך הורן שממילא לא יכלה לקבל תפקידי משחק ראויים במשך שנים בססה את הכנסותיה על הופעות במועדונים ובבתי מלון יוקרתיים שהיו נתונים פחות למרותו של הסנטור מקארתי וועדותיו. למרות זאת את המחצית הראשונה של שנות החמישים היא בלתה בעיקר באירופה עם בעלה היהודי. נישואים שנשמרו בסוד במשך שנים, בשל החשש מהתגובות שנישואי תערובת יעוררו והנזק שיגרם לקריירות של השניים בעקבות כך.

כששחקניות אפרו-אמריקאיות צעירות יותר החלו אט אט בשנות החמישים לקבל תפקידים משמעותיים, תפקידים ראשיים, לזכות במועמדויות לאוסקר ואפילו לנשק שחקן לבן על המסך, לנה הורן נשקה לשנתה ה40. רבות מאותן שחקניות כדורותי דנדרי'ג ודיאן קרול נראות לא פעם כחיקוי של הורן. חלק ניכר מהסצנות, המחוות ושפת הגוף של מרילין מונרו שואב מהדקות המועטות בהן ניתנה להורן ההזדמנות להפגין מעט כישרון. בסרט שהביא לה תהילת עולם Stormy Weather 1943, היא שרה את שיר הנושא העונה לאותו השם. בדיוק כמו בשיר המספר על הבחורה המחכה לאהובה ומזג האוויר הסוער הוא מטאפורה לרגשותיה, כך גם הורן בחייה צעדה במשך שנים במדבר של אפליה וגזענות, באיפוק אצילי שמרה את סערת רגשותיה לעצמה, מחכה ולוחמת למען היום בו היא ובני גזעה יגיעו לארץ המובטחת של שוויון גזעי. היא זכתה כאמור רק לחזות בו מרחוק, את החלום הגשימו אחרים ואחרות החבים לה הכרת תודה.