כותרות TheMarker >
    ';

    אם כבר באתי אז...

    באתי, הצצתי ונשארתי.
    מקווה שתעשו אותו דבר אצלי :)

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    לאחי הגדול

    0 תגובות   יום שלישי, 30/8/11, 19:44

    במשך 30 שנה נשאתי את עיניי אליך, באהבה, כבוד, יראה ואידיאל.

    תמיד היית מוקף חברים, מצחיק, מודע לעצמך, אהוב המשפחה - הנסיך.

    ידעת לאהוב את עצמך ולשנות את מה שלא אהבת.

    אני הערצתי אותך על כל אלה. רציתי להיות כמוך ואם לא זה אז לפחות

    להיות בקרבתך כדי שאולי טיפה ממי שאתה תזלוג ותדביק גם אותי.

    תמיד הלכתי אחריך, כשקראת, לא חשוב איפה הייתי ומה עשיתי,

    עזבתי את הכל ובאתי לעזרתך.

    חשבתי שיגיע יום ובו תתרצה עד כדי כך שתרצה להיות,

    לא רק אחי, אלא יותר מזה, חבר שלי.

    אולי אפילו החבר הכי טוב שלי.

    זה לא קרה, אבל אני לא הפסקתי לקוות.

     

    לפני שנה בדיוק הודעת לי שאתה עומד - סוף סוף,

    להציע נישואין ולהתחתן עם חברה שלך.

    הייתי מאושרת.

    אמרתי לך שאני כאן לעזור, שיש לי ניסיון עשיר בהפקת אירועים

    ואני אשמח לעשות זאת איתכם או בשבילכם.

    אמרת שתשמח לעזרתי.

    ואני הרגשתי סוף סוף שיומי כאחות וחברה הגיע.

    חשבתי שעכשיו תרגיש נוח להזמין אותי לשבת איתכם ועם חבריכם

    לכוס קפה או בירה. כי בסופו של דבר, החברה שלך קטנה ממני בשנה...

    זה לא קרה. אבל אני... אני עוד לא איבדתי תקווה.

     

    המשכתי לתת עצות ולעמוד לצידך מול ההורים שלנו,

    בוויכוחים מתמשכים על מה ואיך יהיה בחתונה.

    אבל בכל פעם שהעזתי לתת עצה על מה יהיה נכון לעשות בחתונה,

    נתקלתי בסירוב נוקב ופוגעני סטייל "זה לא מתאים לנו, אנחנו רוצים משהו יותר יוקרתי".

    כאילו אני איזו בחורה וולגרית וחסרת טעם מספיק כדי לייעץ לך- נסיך מצריים האבוד.

    וביקשת שאשיר את שיר הכניסה לחופה.

    וחזרת בך.

    וביקשת שאשיר את שיר הסלואו חתן כלה

    וחזרת בך.

    ובאותה נשימה אמרת לי שתשמח אם אפתח את הרחבה באיזה שיר או שניים

    "כי את יודעת לשמח" (אפילו כאן הרגשתי שאתה מעליב אותי בעקיפין).

    וכשאמרתי לא, כי אני לא ליצן חצר, לא הגבת (בינינו זו התגובה שציפית ואף ייחלת לה).

    אחרי שהקדשתי מחשבה לעניין החלטתי שאם ככה אתה רוצה אותי,

    בשביל לשמח אותך, אעשה זאת.

    כשבאתי להודיע לך את זה אמרת לי:

    "ממ... לא, לא. זה לא מתאים לצביון של האירוע שלנו".

     

    ואם לומר את האמת, אחי היקר,

    אם ההתנהגות המגעילה והמתנשאת שלך

    הייתה מכוונת רק אליי... מילא.

    אבל היא לא.

    היא גם מכוונת להורים שלנו.

    כן, אלה, העלובים, שהביאו אותך לעולם,

    שהאכילו אותך, טיפחו אותך ונתנו לך עולם ומלואו

    כדי שתהיה מאושר.

    הטיפשים שמשלמים לך רבע מעלות החתונה,

    שכר דירה ושכר לימוד.

    אלה, שברוב חוצפתם, נעלבים כי החלטת לשנות את שם המשפחה

    שנתן לך אביך.

    אלה, שברוב בורותם לא מבינים שזה שלאבא שלך אין רגל

    זה לא העניין עכשיו. מה שחשוב עכשיו, זה הבופה,

    שיתן לחתונה היוקרתית שלך את הצביון ה"צעיר" שלה.

    אלה שברוב עליבותם, התחננו שתשים שיר שקט אחד בחתונה

    כדי שיוכלו לרקוד ריקוד אחד ביחד.

    כי האבא העגום שלך איבד רגל לפני ארבע שנים,

    אז הוא לא יכול לרקוד שום דבר אחר.

     

    אבל אותך כל זה לא מעניין.

    האירוע. הצביון של האירוע.

    זה מעניין.

     

    אז שמע לי אחי היקר.

    אתה כבר מזמן לא מופת בעיני.

    הפכת לדוגמא הטובה ביותר

    לאיך לא צריך להתנהג.

    ויותר מזה. אתה לא חבר שלי.

    אתה אפילו לא מתקרב להיות

    ולי אין עניין בלהיות חברה שלך,

    לא עכשיו ולא אף פעם.

     

    מזל טוב,

    סוף סוף הצלחת להתנער ממני סופית.

    הכתם השחור שבמקרה הוא המשפחה שלך,

    התפוגג ובקרוב הוא ישאר זיכרון עמום.

    אף אחד מאיתנו לא רוצה בקרבתך יותר.

    והאמת, רק בגלל שלנו יש כבוד למושג "משפחה",

    אנחנו מכבדים אותך בנוכחותינו בחתונה שלך.

    אחרת... לא היינו שולחים אפילו מברק.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      bianka js
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      http://www.atzuma.co.il/uzihitman/