מתאמן כבר שנים בלמות. בלקבל את הארעיות של החיים של כל מצב של הצלחה או כישלון. של בריאות או מחלה שמגיעה. את הארעיות בקיומם של אבא, אמא, ואפילו הילדים שלי. את הארעיות שבשמיים ובאדמה יציבה ... הרי כל יום במדינה אחרת האדמה רועדת. אז הכול אינו יציב ומפתיע. וארעי. והבודהיזם מלמד את זה וגם גבי ניצן בבאדולינה. אבל אינני מוכן שהוא יפתיע אותי המוות המוות שלי, או המוות של היקרים לי אני אהיה מוכן לו כי אני מתכונן, ומתאמן. כל יום כמעט אני שואל את עצמי "מה יקרה אם אמות?" והתשובות משתנות. בהתחלה הייתי נתקף בחרדה לרעיון שאני לא אתקיים עוד, או מישהו מיקיריי. הייתי ממש מקבל קוצר נשימה. היום, אני מחייך למוות ממש לא אכפת לי שיגיע אצלי או אצל אחרים. אני יודע שיהיה כאב אני יודע שייכאב וזה חלק ... אבל המוות הוא חלק טבעי מהחיים ואני אומר את זה לעצמי עכשיו כחלק מהאימונים. וזה נותן לי כוח חיים אדיר כי בגלל שאני יודע את זה אני חי כמו משוגע יוזם! עושה! אומר! לוקח! אוכל! אני חי כי אני יודע שיום אחד או אולי עוד שעתיים אני אמות. ואני רב פחות בגלל זה עם אנשים, עם עצמי, ועם העולם. הנשמה שלנו, ושלי עוברת כל יום לאנשים אחרים. היא לא תתגלגל לגלגול אחר רק ביום מותי כי ממש עכשיו כשאת קוראת אותי היא מתגלגלת אליך וממך לילדייך הרעיונות, הדרך, הערכים - עוברים ממני למי שאני נוגע בו כל יום בדיבור, מילה, או פגישה. מזה שנים שאני עובר לבני האדם האחרים הנשמה שלי עוברת ונוגעת בהם ומתגלגלת מהם לבני אדם אחרים בשרשרת אינסופית ולכן אינני בלחץ למות כי יש כבר עשייה יש כבר העברה כי אני משאיר אחריי את נשמתי ואת השארת עד היום את נשמתך ואין לחץ למות כי את ואני - זה לתמיד - זה עובר מאיתנו לאחרים. הגוף, כלי הקיבול, ימות אבל הנשמה - עוברת למאות ואלפי שנים קדימה. אולי לא יהיה לעיניים שלי אינטראקציה עם אנשים אחרי זה אבל תהיה להם אינטראקציה עם הנשמה שלי. |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#