קליינטית קשה, שרה נתניהו. רק בשבוע שעבר הצליחו הספינולוגים של לשכת ראש הממשלה לסובב ספין יפה על רחמנותה וגישתה האוהבת והאנושית לילדי העובדים הזרים. זה היה מרגש. לראות את שרה, מטופחת כהרגלה, מתגייסת בכל ליבה למאבק למען השארתה בישראל של ילדה קטנה, בת לעובדים זרים, הנאבקת אל מול כוחות הרשע. הנה שרה כמו שאנו צריכים לראות אותה, פסיכולוגית ילדים רחומה, אך חסרת כוח לחלוטין, חסרת השפעה. איך היא, הקטנה בנשים, יכולה להאבק אל מול גזרת הגורל שקבעה שצריך לגרש את הילדה. רק נפגשה עם שרה והנה היא על המטוס בדרך לשום מקום. הוכחה ניצחת לכל המלעיזים על השתלטנות של שרה ועל השפעתה המכרעת על ניהול המדינה. אפילו ילדה קטנה היא לא יכולה להציל ממלתעות הבירוקרטיה השלטונית של ממשלה אכזרית. מהלך מבריק, שכמעט יכול היה לעבוד, אילולא היתה שרה קליינטית כל כך קשה. נראה אותם עכשיו מוציאים אותה מהבוץ. איפה הרחמנות, איפה הרגישות, איפה הגישה האנושית, מי היה נותן את הילד שלו לטיפולה של שרה? ואם את הילד שלנו לא היינו משאירים לרגע איתה, איך זה שאנו מפקירים את ראש הממשלה העדין שלנו במחיצתה. פה הסכנה היא לא רק לפריקת אצבע או שריטה קטנה, אלא חשש של ממש לעתידה ובטחונה של המדינה. אם שיקול הדעת שאנו רואים בבחירת מטפלת, עוזרת, קבלן הובלות או אחות סיעודית חל גם בשאר המינויים בבית ראש הממשלה, בלשכה ובממשלה, אז אנחנו בצרות. ובאמת אנחנו בצרות, איזה צירוף מקרים. אמנם לשרה אין שום השפעה, זה כבר ראינו, אבל לבעלה עדיין יש. והיא, האשה שאיתו, משקפת ומחצינה, בלי דעת, את הערכים והנורמות שאנו חשים במדינה. בגלל הנורמות האלה קמה מחאת האוהלים. התעמרות בחלשים, שכרון כוח של בעלי השררה, דרישה אין סופית לכבוד, לציות, וכמובן הטלת פחד וחשבון על הסביבה, העדר שקיפות, שימוש בדוברים, עורכי דין ויועצי תקשורת כמגן וחרב אל מול הציפייה הטבעית של הציבור לשקיפות, הגינות ושיוויון. העם דורש צדק חברתי. אבל צדק חברתי מתחיל בבית. גם בבית של ראש הממשלה ורעייתו.