לא יודע.

כשרותי פה ואני

ומתחבקים על הספה

ומדברים על השולחן

זה קן.

ויש עוד רגעים שהוא קן.

ויש רגעים

שהוא כלוב.

שה 4 קירות

אני רוצה לפוצץ אותם

ולהישאר באותו מקום בדיוק

רק עם קירות פתוחים

ותחת כיפת השמיים.

אני רוצה שהגשם ירד עליי ישר

ושהרוח תגע לי בעור

ושהילדים ואני נראה פתוח.

או שאוליי בכלל נגדיר שמורה

סוואנה

שהיא השכונה שלנו

או כל העיר כפר סבא

ונגור במתחם ללא קירות

בית - קפה - סופר - תל אביב - זהו

מתחם חיים ללא קירות.

ואולי אני רוצה לעוף/לזוז/לרקוד/להיות עד החושך בחוץ

כמו בגיל 13-18

שבשעות 16 - 22 הייתי ברחוב

משחק, לומד, חי, מרגיש את העשב, אוכל חרובים, עושה מחנות בשיחים

ומועדון במיקלט

ורץ בעשב

ובשדה

גידלתם אותי חייה

בחוץ

ואז הכנסתם אותי לדירה

לבית

איך אני אמור להסתדר?

ואז

יום אחד

שוחררתי שוב לאחו

ורקדתי על קירות

והסתובבתי ברחובות

שוב בחושך

עם החיות.

ושוב נכנסתי לשמורה

לגן החיות

ולכלוב.

ואני חיי בדואליות

ביחד

בקן ובכלוב

בלהקה ומחוצה לה

בשקט וברוגע

עם האף חצי בחוץ

כמו הכלבים

להריח את הריחות, את הרוח

ומוציא לשון - להרגיש את הלחות

ללמוד את העולם

והציפורים קוראות לי

ואני מאוהב בעורבים

שחיים נגד פגעיי הגשם

ועורם חשוף.

אני חיה בכלוב

ואדם חיה

קצת אדם. הרבה חיה.

לכן אני קם בבוקר

ועף החוצה לאויר

ישר

ב 05:00

לפני שבני האדם קמים.

לכן בערב

כשהחיות מצתופפות ביחד

על הספה

אני מחפש לצאת החוצה

ליער הגשם

ללכת בשקט

לבדי בין השרכים

בין עשבי היער ועגלי הלחות

בין הצבעים הכהים והאגם.

אני מחפש לי להיות עם חיה אחת

שבחרתי בה ואני חושק בה

זוגתי. אישתי. זוגת החייה שלי.

והחיה שלי

היא יותר אדם ממני. וקצת פחות חיה.

אני 80% חיה, 20% אדם

היא 80% אדם, 20% חיה

וזה מעניין ... (:  ביחד.

ועכשיו אני צוחק בתוכו

כי ההבנה מרגיעה

מצחיקה.

זה מצחיק להיות חיה.

אני די דומה לקוף

וקצת מתנהג ככה.

לפעמים אני פומה

ואני מפהק עם קולות חזקים

של היפופתם

והאדם רותי גוער בי:

זה לא מנומס.

אבל חיות הן חיות

וקשה להן להיות מנומסות (:

חיות, מקללות ולועסות

את החיים.