כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    30 שנה למלחמת לבנון השניה -

    5 תגובות   יום חמישי, 1/9/11, 12:03

     

    הנהיגה בנוף המצוייר של שיפולי הקימוט האלפיני, בג'יפ הצבאי הפתוח, היו חלומו של כל חייל. הנוף הקסום והטיולים בעיירות הלבנוניות הציוריות, היו פיצוי קטן לשרות צבאי מסוכן עם חופשות מעטות ומשכורת נמוכה... 
    בג'יפ ישב אל"מ פרנקו מפקד האגד הארטילרי. שאחז במפה. דבר לא נסתר מעיניו.
    "תעמוד בצד, משהו קורה...", אמר בשקט.
    נראה היה, שנקלענו לעימות סוער בין הנוצרים והדרוזים. שקי יוטה מלאים בחול, חסמו את הכביש ומנעו מעבר רכבים. הדרוזים התבוננו בנו בעוינות.
    "תעיף את השקים מהכביש, שנוכל לעבור", הורה לי פרנקו. התכופפתי להרים את שק החול הראשון, ולפתע דרך אחד הדרוזים את נישקו וכיוון אותו לראשי. קפאתי, התחלתי לסקור את תחנות חיי מקווה לטוב.
    פרנקו שזיהה את המצב המסוכן, יצא במהירות מהג'יפ, התקרב אלי ובבטחון של שריף, העושה סדר בעיירה, משך אותי לכיוון הג'יפ ואמר לי בחוסר סבלנות: "נו באמת..."
    ופינה בעצמו את שקי החול, מתעלם מהדרוזי.
    פרנקו היה עשוי ללא חת. איש נאה ורזה פניו חרושי קמטים ושיבה בראשו. החייל הדרוזי, לא העז לירות בקולונל הישראלי האמיץ. 
    **

    הנוף בלבנון ההררית היה משכר וההרים התנשאו לגבהים, שבארץ אין כמותם. כשטיפסנו מעלה מעלה, השקפנו בעננים הלבנים שחלפו תחתינו. הנשימה נעתקה מהצבעים ומהנוף המפעים.
    כשירדנו, שטפנו את גופינו במפלי המים שפרצו מבטן ההר. 
    הנופים היו כתמונה מהאגדות. נגסנו בנעורים ובחופש. והמים החיים -
    מעולם לא חשנו קרים מאלה.
    **
    אחר הצהרים, בג'יפ המאובק, בדרכנו ל"וילה", להביא לאנשי המוסד את "החמים והטעים", ושאר ארגזים מסווגים, סיפרתי למיימון, מש"ק שעמד בפני שחרור, על אומץ ליבו של פרנקו. הוא נעץ בי מבט רווי קנאה, לא יודע, שבפחות מ-15 דקות, יעבור חוויות שלא ישכח...
    דלת ה"וילה" היתה נעולה, נראה היה שהבית ריק.  מיימון נכנס מהחלון.
    נאקות כאב וצעקה חדה ונוראה  פלחו את האויר. הוא כבר לא ענה לקריאותיי.

    לא היה זמן להזעיק עזרה. הייתי בטוח שהוא נדקר.
    נכנסתי לוילה מחלון אחר. מחרף את נפשי להצלת מיימון.
    סכין קומנדו בין השיניים, נשק דרוך ורימון זמין לזריקה.
    צעד צעד, עברתי מחדר לחדר מתפלל שאצא משם חי. פתאום הבחנתי במיימון. הוא שכב תחת החלון, נאנק מכאבים בשל קפיצה כושלת. רגלו היתה תקועה בזווית לא מוכרת וסחטה מגרונו נאקות כאב חרישיות...
    **

    משכתי את מיימון מבעד לחלון שקפץ והושבתי אותו בעדינות בג'יפ. 
    מרגע זה, למרות כאביו הנוראים, עניין את מיימון רק דבר אחד - בניית סיפור הרואי סביב הארוע.
    "אולי נחזור למחסום של הדרוזים  מהבוקר... "תבשל" קרב יריות ויהיה לך סיפור כיסוי לסיבוב הקרסול...", הצעתי בחיוך.

    "אין לך רעיון, שלא יקפיץ את הגיזרה" ? - שאל ברצינות.

    "תיזהר. תיזהר בסיבוב, אתה נוסע מהר מידי", צעק.
    **
    הירידות היו חדות. הנוף היה פראי...
    עצי ארז רחבי-גזע היו מפוזרים משני צידי הכביש. 
    האטתי לפני הסיבוב, אך החול הרטוב שהיה מרוח על הכביש לפני העיקול לא אפשר לגלגלי הגי'פ, אחיזה ראויה. ההגה הקל של הג'יפ, לא ציית ותימרן את הג'יפ כרצונו. ראיתי את התהום תחתיי. באינסטינקט של רגע "שברתי" את ההגה שמאלה. הג'יפ התהפך על צידו הימני, אך נשאר על הכביש.
    מיימון, שהכניס את רגלו לג'יפ הפתוח מספר שניות קודם, הציל בכך את רגלו הבריאה.
    אזרחים לבנונים, שהגיעו לעיקול המסוכן, סייעו לנו להפוך את הג'יפ ולהעמידו על גלגליו. מתקשים להסתיר את תדהמתם, כיצד הגיע ג'יפ צבאי מאובק והפוך למקום כה פסטורלי...
    מיימון שנחבט קלות, היה מזועזע מהארוע, התכנס לתוך עצמו ושתק באופן מפתיע.
    "מיימון, על מה אתה עצוב ?
    יש לך ספור כיסוי נפלא לכאבים בקרסול ולצליעה..."
    אם קשה לך האמת, תוכל להגיד שנדחפנו לשוליים ע"י משאית עויינת. תמציא מה שאתה רוצה...
    אתה עומד להיות גיבור היום !

    על פניו העגומות של מיימון נמרח פתאום חיוך רחב ומאושר, אווילי ומלא סיפוק...

    **

    מיימון הפך לגיבור היחידה, אומץ ליבו והמירדף מלווה היריות אחר המשאית העויינת, שבמהלכה התהפך הג'יפ ונחבלה רגלו... חצה את קווי החיל והגיע למחלקה למורשת הקרב של צה"ל.
    הוא היה זהיר ופיקח והיפנה את מתחקרי הארוע אלי. כשלחצו לפרטים, חתכתי - מה אתם רוצים ממני, אני חייל פשוט, הוא הגיבור.
    מיימון מינף את הסיפור, שסלל את דרכו למערכת הביטחון. וכיום הוא נמנה עם הבכירים בשב"כ. 
    הוא מאלה שעליהם נאמר: "מעולם לא היו רבים כל כך חייבים למעטים כל כך... "

     **
    (אל"מ יצחק פרנקו, הוא המשנה למנכ"ל עירית חולון)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/9/11 06:46:
      יופי של סיפור. אהבתי.
        19/9/11 05:22:
      ענקקק))
        16/9/11 19:09:
      אם רק יכולתי לככב הייתי עושה את זה אבל הזיכרונות של לבנון שלי היו מהצד המזרחי, ולא היו שם לא נאדיות ולא הילטונים...
        16/9/11 17:46:
      אתה משהו!
        15/9/11 00:20:
      סיפור מדהים!!*