"שירות לקוחות"

מסיפורי שוק רחובות.

בשנת 2000, במסגרת פרויקט "ערים תאומות" בין רחובות לבין היידלברג מגרמניה, "נקראנו לדגל" לארח זוג גרמנים מקסימים העונים לשם בטינה וסטפן פרדן.

המטרה: ליצור קשרי תרבות וספורט וקירוב בין שני עמים,להמתיק משקעי עבר...

כפי שהורי למדוני,"לארח כיד המלך".

בתחילה,הגשנו שתייה וגרעיני חמנייה לשולחן שערכנו לפניהם, האורחים לא נגעו רק שתו, והצליבו עיניים.

חשנו משהו לא בסדר...מסתבר בדיעבד שגרעיני חמנייה משמשים למאכל תוכים, הם השתוממנו מדוע אנו מגישים להם אוכל לבעלי כנף ?

אופס!!!מיד התנצלנו... פינינו את כל מהשולחן, לא לפני שהסברנו...

שפע של הירקות והפירות האקזוטיים שנמצאים בדרך קבע על שולחננו, הוגשו לפניהם "כיד המלך".

כמובן נעמו לחיכם האירופאי. בהתלהבותם הרבה ולאחר שראו שאיננו דוחקים בהם אלא מתענגים מהנאתם, עברו ממצב 'טעימה מעודנת' מכל דבר למצב של 'בליסה שיטתית' וחיסלו את כל הפירות האקזוטיים עד האחרון שבהם בפרט תות- השדה האהוב עלינו, לא הספקנו לומר "ג'ק רובינסון" נגמר.

מטבע דברים, לאחר הכיבוד העשיר התנהלה שיחה בנושא: ירקות ופירות, במהלך השיחה, הסברתי על מקור פרנסתי המושתתת על מסחר בירקות...,בכך התפתחה השיחה בטבעיות לנושא: "שירות לקוחות" בפרט בארצו ובעולם.

סטפן עובד בחברה גדולה לשיווק, בתחום "קשרי לקוחות".

מדבריו הסקתי, כמה התודעה זו נמוכה אצלנו.

אבל הפאסון מחייב, כמובן הרעפתי בהגזמה שחצנית ביחסינו "לשירות לקוחות". ייצגתי את ישראל בכבוד...

 סקרנותו של סטפן לגבי מקום עבודתי היית גדולה ולמרבה מבוכתי, ביקש להצטרף אלי ליום מסחר, ברצונו לראות ולהתרשם מזוויות שונות.

מודה, לא אהבתי!  אבל כמנהג מארחים חייב הייתי להיענות לבקשתו (בטחתי על כושר האלתור שלי).

בשבת עם האורחים, יצאנו לטיולים בחיק הטבע...חזרנו מליאי חווית מנופיה של ארץ ישראל (הסבר פנים לתייר).

 בעקרון, ביום ראשון הדוכן שלי סגור עקב חוסר כדאיות כלכלית( אחרי שבת)... בדרך כלל מנוצלים לסידורים או למעשים טובים אחרים...

בשעה שבע הנעתי את רכבה של רעיית(רכב חדש ונקי לא כמו הטנדר של העבודה שלי) יצאתי עם סטפן ונסענו לשוק, החנינו את הרכב במרחק 150  מ 'על מגרש עפר שכל באי השוק מכירים בימים של עומס.

 בדרכנו רגלי לשוק, סטפן בוחן את הסביבה ולפתע התקיל בשאלה - "דודי, מדוע אתה מחנה כל כך רחוק? הבט כמה חניה יש בשפע ליד הכניסה" (הכוונה אינה לחניית נכים).

 תשובתי המידית הייתה ספונטנית, סטפן, "שומרים את המקומות הקרובים עבור הלקוחות.

זה חלק משירות לקוחות,זאת התנהלות בסיסית של הסוחרים כלפי הלקוחות, על זה שוחחנו אמש".

ראיתי את עיני סטפן מתרחבות, על פניו המהורהרות בצבץ חיוך של הערכה והפתעה!

קרנה של ישראל עלה.

כמובן  הוא קיבל סריקה כללית על השוק והכירות עם הסוחרים,כאשר אני מתרגם מעברית- לאנגלית.

חלק מהקללות על מוצאו תורגמו לברכות...אין לי שילטה על מחשבות של אחרים...

סטפן,מאד מצא חן בעיניו הביקור ובפרט הרעיון החניה  (שגריר טוב יהיה לנו בגולה).

משימה לא קלה לארח  במשך שבוע, במיוחד לעצמאי כמוני.

המשלחת עזבה וגם הזוג הגרמנים החביבים עמם.

הבית נעשה רחב יותר(סיפור העז).

שמרנו על קשר לאורך מספר שנים.

אז ! בקשה לי אליכם קוראים יקרים, אם במקרה תפגשו את סטפן פרדן ורעייתו, אנא היזהרו והישמרו לא לספר להם את הסיבה האמיתית לחניה הרחוקה,פשוט קבעתי עם רעייתי מראש, כדי להקל עליה למצוא את רכבה ויצאת מהמתחם תהיה נוחה יותר.

אל פי כן ! תדמיתה של ישראל תלויה בכם!!!

עקב הטריק המילולי ששלפתי, הועלה הרעיון בפני "וועד השוק" וזה עבר "בקראה טרומית".

ששווה בדיקה...

(ג.ע.2 וחתך הזהב מהקפה, תגובתכם התגשמה).

בימים אילו משלחת מהיידלברג נמצאים ברחובות במסגרת חילופי משלחות של "ערים תאומות".

התבקשתי לארח שוב, אך סירבתי כי...היום מחיר תות -שדה 26 ₪ לק"ג.

דודי רצם.

לא צירפתי איור כי לא ציירתי בשנת 2000.