פוסטים פופולאריים
-
שבועות – כיצד הציל שמשון את עם ישראל
19/5/17 | 105738 צפיות
-
מי ניצח בוש או בן לאדן
23/8/10 | 1568 צפיות
-
ליברמן - מסע סוד הקסם המסתורי
3/10/10 | 1152 צפיות
-
על העיוורון
7/3/15 | 1181 צפיות
-
רכבת העמק פרק ה
27/8/18 | 570 צפיות
-
יש לי סימפטיה
1/5/14 | 806 צפיות
על עצבנות וכתיבת פוסטים
על עצבנות וכתיבת פוסטים
אתחיל בגילוי נאות. הפורטרט שמופיע בשם המשתמש שלי אינו הפרצוף שלי, אלא פניו של כלבי האהוב לואי עליו השלום. לפני כשנה בערך החזיר לואי את נשמתו לבורא, ומספר שבועות לאחר מכן מצא עצמו כבלוג בקפה.
לואי שהיה כלב נפלא סבל מחרשות ואם נודה על האמת, גם הראייה שלו לא הייתה משהו. מגבלות החישה גרמו לו לא פעם להרגשת חוסר ביטחון - במיוחד כשהגענו למקום לא מוכר. חוסר הביטחון של לואי הוביל לתסכול והרגשת איום שהתבטאה בפרץ נביחות עצבניות.
האב הרוחני
אפשר לומר שלואי עליו השלום הוא מורה הדרך של הבלוג, שכן המילים בבלוג של "עצבן" הן למעשה אותן פרץ נביחות עצבניות הנובעות מתחושת חוסר אונים של מי שמרגיש שהמציאות סביבו הופכת לפחות ופחות מוכרת ובהתאמה יותר ויותר מנוכרת.
לאחרונה המליצו לי בידידותיות להחליף את תמונתו של לואי בתמונתי שלי – מה שמביא אותי לחלקו השני של הפוסט.
על פרצופים ותעודת זהות קונבנציה חברתית היא שאדם מזוהה על פי פרצופו. כך לדוגמה תמונת הפנים מוטבעת בתעודת הזהות ובפספורט. עולם האינטרנט ובמיוחד המערכות החברתיות שבו קראו תיגר על הנחה זו. המדיום הדיגטלי מאפשר להציב תמונה כשלהי לפרופיל של משתמש, שלא לדבר על בחירת שם, אם מחברים לכך את הפחד מחשיפה אישית, מקבלים תופעה נרחבת של זהות אינטרנטית שאינה תואמת לזהות "הפיזית", או במילים אחרות זהות וירטואלית. כך נוצרו תופעות מעניינות כמו גבר עם זהות וירטואלית נשית, יושב בית עם זהות וירטואלית של חוקר ארצות וכו'.
לא פעם עלו טענות שזהות ווירטואלית היא זהות מזויפת. אני לא בטוח שאני מסכים. אם נחזור רגע לנושא הפרצוף – מה בדיוק יש בצבע השער או העיניים, או זווית האף שזהותו של אדם נגזרת מהם (מה גם שכולם בימינו ברי החלפה?). לדעתי המציאות הווירטואלית פתחה לנו דרך אחרת להביט על זהותו של אדם: כבחירת מילים, כנושאי עניין ומה שחשוב מכל, כסגנון כתיבה. יתר על כן בהסתמכות על הפרצוף אנו כובלים את זהותו של אדם לאוסף דעות מוקדמות (ההנחות שאנו מייחסים למין למוצא לגיל ועוד). בהקשר זה המציאות הווירטואלית יכולה לשחרר את זהות האדם מאותם כבלים.
ואם כל מה שכתבתי עד כה לא שכנע, נסו לחשוב על אברהם אבינו, משה רבינו, אפלטון, סוקרטס וכו' – האם אנו זקוקים לדיוקנאותיהם של אותם אנשים כדי לגבש עמדה לגבי זהותם?
האם הפסל הזה הוא המפתח להבין מי היה סוקרטס?
ובכל זאת, במערכת חברתית שמבוססת על החלפת דעות, כאשר חילופי הדעות מגיעים לא פעם לחילופי מהלומות מילוליות, חשוב שמי שאומר דברים קשים ולא פעם פוגעניים יהיה אמיץ דיו כדי לחשוף את זהותו, כלומר שהאדם הפיזי ייקח אחריות למילים של האני הווירטואלי. במקרים רבים אי חשיפת הפנים משחררת את המשתמש מאחריות למילותיו, ואכן קיימת משוואה (עם חריגים מדי פעם) בין מי שנוקט בלשון פוגענית לבין מי שאינו חושף את פניו.
בקיצור למען הסולידריות החברתית הנה תמונה שלי למי שזקוק למטרה גרפית להסכמה או אי הסכמה.
מה עדיף:
החיקוי או
המקור?
|
בניחותא
בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.
פרופיל
תגובות אחרונות
-
גילהסטחי
בתגובה על מה לאכול בחג השבועות
-
דוד פלד, David Peled
בתגובה על אלטלנה - הקרב על הזיכרון
-
א ח א ב
בתגובה על אלטלנה - יום הדין
-
א ח א ב
בתגובה על מפלצת ושמה היסטוריה - אלטלנה פרק א
-
גילהסטחי
בתגובה על ספוליטיקה
-
גילהסטחי
בתגובה על אשה יפת תואר
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פני הדוד כפני הכלב?
יש אגדה שאומרת שאם מישהו עוטה מסכה זמן רב מדי המסיכה הופכת לחלק מהפנים...
אה, המלצה "ידידותית" מהכוחות העליונים...
שמעתי שהם לא אוהבים תמונות של בעלי חיים בפרופיל. מה השלב הבא, להראות את העיניים? להסיר את הבורקה? פפפפ
תודה
נקווה שגם בקפה לא יכעסו
לואי היה כלב מקסים. צילום של אדם זו בעיקר פאסדה שנוחה לאחר לזהות אותו. אך רוב האנשים משתמשים בצילום בר מצווה או צילום מטושטש כל כך שזה ממש לא משנה. ורובם עם הזמן קוראים בעיקר, את מה שיש בסאב טקסט.
שפה אינטרנטית בעיקר קשורה לבחירת המילים, צפיפותן, גודלן וגם אלה שמנסים לזייף תגובה מרוככת, לא ממש יכולים להסתיר אגרסיה אם היא קיימת בכותב. אבל אתה צודק שהווירטואלייה גאלה בעיקר, את האגרסיביים שאינם יכולים לפרוק את זעמם בתנאי "בית" או ב"סביבה ראלית" שלהם או שהם כל כך טעונים, שאלמלא ערוץ תקשורתי זה היו נכנסים בקלות גדולה יותר להתקף פסיכוטי. אך כמו החתולה לפני, אין בי געגועים לחבטות מילוליות בריוניות, בדרך כלל אחרי משפט אחד אני מפסיקה לקרוא. בעיני אחרי כמה שנים בעסק הזה, גם אלימות מילולית משעממת.
ברוטוס: אני מציע שהקפה יתיר לכל מי שרוצה לשים צילום של הכלב שלו. אמור לי מי הכלב שלך ואומר לך מי אתה. או אולי, מי שאין לו כלב אינו אוהב בני אדם
נטוס: אני מסכים עם החתולה של שרודינגר
..
*
אהבתי את המה ואת האיך שכתבת.
מצטערת על לואי שלך, לא הרבה היו מבינים את הקטעים הללו שלהם, ממה זה בא ונובע, ומבינים.
מבחינתי תשאיר את לואי, למרות ששמחתי לראותך, אותך.
אני בהחלט מבינה אותך מפני שאצלי זה מצב דומה. אמנם שמתי את תמונתי שלי אך הניק הוא לזכרה של כלבתי המנוחה, וזה אחד מכינויי החיבה הרבים בהם כיניתי אותה.
היא היתה הבונבונייטה שלי.
רבים באים בטרוניות אלי בעניין זה, ואני מסבירה את הקטע, ומי שאני בסופו של דבר מכירה בחיים, בעיניים כמובן שיודע את השם.
אנשים בכלל מצחיקים, מה זה חשוב באמת, הרי אפשר כל כך בקלות להטעות בעולם הוירטואלי, רק בחיים אתה יודע מה שעומד מולך.
יאללה, ספר עוד קצת על לואי.