"אספר לך משהו אישי" אמר לי ידידי.

"אני פותח בפנייך את סגור לבי, אני מרגיש שהחמצתי תקופת חיים, שפיספסתי כשחזרתי לארץ".

"מפריז" שאלתי.

"כן" הוא ענה "הייתי חייב בגלל מצבה הבריאותי של אמי, לפני מספר שנים".

"כל הזמן אנו מקבלים החלטות בחיינו, שמעורבים בה גורמים רבים אך, בתוך כל החלטה שלרוב נראה כי היא נובעת רק מההיגיון, תמיד מעורב רגש. ואין כל ספק, שזה מה שהשפיע יותר מכל על קבלת ההחלטה שלך באותה עת. לחזור בגלל מצב אמך.

מה החמצת?"

"עבודות, אנשים, קשרים – זה שונה שם מפה. עכשיו כשחזרתי משם זה הכה בי. אני מרגיש את ההחמצה".

"אינך יכול לדעת" עניתי.

טיול בעיניי הוא כמו לטיפה. ולטיפה תמיד היא כייפית ונעימה, הקצפת שבעוגה. יש הבדל מהותי בין שהות קצרת מועד בארץ זרה לבין חיים בה. אינך מספיק להיכנס לעובי הקורה, לקרביים שלה , להכיר את הצדדים האפלים שבה, לקבל סטירות לחי, לדעת אכזבות וכו'.

אם היית גר שם, ובא לביקור בארץ,  היית מתפעל מתל אביב - העיר ללא הפסקה. העיר שמדברים עליה ברחבי העולם כעיר תוססת ושוקקת חיים, והיית אולי מרגיש שאתה מחמיץ שאתה שם ולא פה.

לכן, אני חושבת שעליך למצות כאן ולא לבזבז אנרגיה על מה שיכול היה להיות שם"..