הבחירות לכנסת הבאה אינן נראות באופק, לפחות לא בשלב זה, למרות הרצון העז של מרבית כלי התקשורת הדוחפים ללא הרף להפלת הממשלה. הקואליציה יציבה, הממשלה חזקה, ולנתניהו אין שום סיבה לחשוש. לפחות לא לעת הזאת.

אולם לא לעולם חוסן. המחאה החברתית עדיין כאן, וגם ספטמבר כבר הגיע ואוטוטו הפלשתינאים פונים לאו"ם ומבקשים להכיר בהם כמדינה. ומי יודע מה טומנים בחובם בעתיד הקרוב שני הפוטנציאליים הנפיצים הללו.

האישיות המודאגת ביותר בממשלה מפיזור הכנסת ובחירות חדשות, הוא לא בנימין נתניהו, בוודאי שלא אביגדור ליברמן, ואפילו לא אלי ישי. זהו שר הביטחון, אהוד ברק, יו"ר מפלגת העצמאות שהוקמה לא מכבר לאחר שפרשה ממפלגת העבודה.

על פי כל הסקרים, ברק וארבעת חבריו לסיעה לא עוברים את אחוז החסימה. עוד לא היה אפילו סקר אחד שהצביע על מגמה אחרת והעניק להם סיכוי להיבחר לכנסת הבאה כמפלגה עצמאית. ואולם, ברק אוהב את תפקידו ומשוכנע שאין מתאים לו ממנו, ולכן אין לו שום כוונה לוותר עליו. כדי לשמור על מעמדו ותפקידו, לברק כמה אופציות. האחת גדולה ורחבה יותר, השניה מצומצמת ואישית, ויש גם את דרך האמצע.

ברק הוא שר הביטחון הטוב והנוח ביותר עבור נתניהו. לראה"מ יש אינטרס שהוא ימשיך להיות שר הביטחון גם בקדנציה הבאה, בכפוף כמובן לכך שהליכוד ירכיב אותה. ברור שאילוצים שונים של הרכבת הקואליציה עלולים למנוע ממנו להעניק לברק תפקיד זה, למשל אם ייאלץ להקים ממשלת אחדות עם קדימה ולהעניק את משרד הביטחון למופז (בוודאי כמספר 1 אך אולי גם כמספר 2 של לבני). אך העדיפות הראשונה שלו לתפקיד שר הביטחון היתה ותהיה אהוד ברק.

הדרך של ברק לשוב לתפקיד גם בקדנציה הבאה, עוברת אם כן רק דרך נתניהו, ובליכוד יש המשוכנעים כי בין נתניהו וברק קיים הסכם סודי, בעל פה או בכתב, שמבטיח לברק וארבעת חבריו שריון מקומות ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת הבאה. נתניהו וברק כמובן מכחישים את הדברים ואת קיומו של הסכם כלשהו בצורה כזו או אחרת, אך בליכוד יש יותר מידי אנשים שלא מקבלים את ההכחשות ומשוכנעים שהעובדות בסופו של דבר ייחשפו בסמוך לבחירות.

בליכוד מזכירים כי בעבר, לפני הבחירות ב-96´, כאשר נתניהו נבחר לראשונה לראשות הממשלה, העניק הליכוד 5 מקומות לאנשי רשימת "צומת" שבראשה עמד רפאל איתן (רפול), ועוד 5 מקומות לאנשי מפלגת "גשר" בראשה עמד דוד לוי. הליכוד קיבל אומנם בבחירות הללו 32 מנדטים, אך 10 מהם היו אנשי צומת וגשר, ועובדה זו גרמה לכך שלא מעט חברי כנסת ומועמדים של הליכוד שנדחקו לאחור, לא הצליחו להיבחר.

לחברי הכנסת הנוכחיים של הליכוד, אין כוונה שהסיפור הזה יחזור על עצמו. לכן הם פועלים במרץ רב כבר מעכשיו לחסום את ברק ולטרפד כל הסכם אפשרי בינו ובין נתניהו, על שריון מקומות לחברי סיעת העצמאות. זאת למרות שהבחירות הבאות עדיין נראות רחוקות.

החשש הגדול במיוחד הוא של חברי הכנסת מהשורה השניה. יושבי הספסלים האחוריים. אלו שמוקמו בבחירות הקודמות בעשיריה השלישית, וכעת עלולים להידחק עוד אחורה ולאבד את מקומם.

מי שמוביל את המאבק הוא דני דנון, שמתכוון לעשות זאת באמצעות חקיקה. על פי הצעת חוק שיזם ואשר כבר מוכנה ותובא להצבעה בכנסת בתחילת מושב החורף הבא, התמודדות על מקום ברשימה לכנסת במסגרת מפלגה שבה חברים לפחות 20,000 איש, תהיה מותנית בתקופת חברות קודמת במפלגה של חצי שנה לפחות. דנון מתכוון לצרף להצעה זו חברי כנסת נוספים, ולא רק מהליכוד.

משמעות ההצעה היא פשוטה. ברק או כל אדם אחר שיבקש להתמודד לכנסת במסגרת הליכוד, יהיה חייב להיות חבר בליכוד לפחות חצי שנה לפני הבחירות. ומאחר והערכה היא שהסכם סודי בדבר שריון מקומות, אם אכן קיים הסכם כזה, שולפים רק בסמוך מאד למועד הגשת הרשימות לכנסת, שזה פחות מחצי שנה לפני הבחירות, הרי שחוק כמו החוק האמור יבלום וימנע מימוש של המהלך.

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר, כי במצב הקיים כיום יש פתח לעיוות השיטה הדמוקרטית, כאשר לקראת קביעת מועד הבחירות "מתווספות לרשימת המועמדים דמויות מוכרות שלא היו חברות במפלגה עד כה, ולעיתים אף מצען האידיאולוגי לוט בערפל, דבר שעשוי לגרום להטיית רצון הבוחר". דנון כמובן לא חושף שהצעתו מיועדת לבלום את ברק, ומבהיר כי ההצעה נועדה "למנוע מכל אותם טרמפיסטים שמחכים לסקרים האחרונים של לפני הבחירות לקפוץ על העגלה. מי שרוצה להצטרף לליכוד או למפלגה אחרת, שיחליט מבעוד מועד מהי האידיאולוגיה האמיתית שלו".

חוששים מלפיד

רונית תירוש מקדימה, כבר הודיעה על הצטרפותה להצעת החוק. זאת משום שגם יושבי הספסלים האחוריים במפלגה זו חוששים מפני הצנחות של אישים ודמויות מוכרות ומפורסמות ברגע האחרון, דבר שיפגע בחברי הכנסת המכהנים לשוב ולהיבחר. גם תירוש מסבירה כי החוק נועד למנוע "אופורטוניזם וחוסר שקיפויות באשר לכוונותיו האמיתיות של המתמודד בבחירות לכנסת".

אחד השמות האפשריים שעליהם מדברים כאופציה לצנוח בסופו של דבר בקדימה ולקבל שריון ללא צורך בהתמודדות בפריימריס, הוא יאיר לפיד. המערכת הפוליטית רוחשת כבר זמן רב אל מול האפשרות שהוא יקים מפלגה חדשה לקראת הבחירות הבאות, אך לא מן הנמנע שבסופו של דבר יוותר לפיד על ההרפתקה הזו ויעדיף לקבל מקום מובטח ולהשתלב בצמרת הגבוהה של קדימה.

בנוסף ללפיד, קיימת גם אפשרות לשילוב של אנשי צבא בכירים ללא התמודדות, אולי אלופים במיל´ או אפילו הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, שיש הטוענים כי הובא למפלגה על ידי לבני כמשקל נגד למופז. ואם לבני תשרוד בראשות המפלגה, היא עשויה לבקש לשריין את חלוץ במקום גבוה.

הסיכויים של הצעת החוק לעבור בכנסת, אינם ברורים, דנון מעריך שיזכה לתמיכה משמעותית מח"כים בליכוד וקדימה, אך יודע שהכל כמובן תלוי גם מה תהיה עמדתו של נתניהו. אם ראה"מ יחליט להטיל את כל כובד משקלו כדי למנוע את החקיקה הזו ולטרפדה, ובהחלט קיימת אפשרות ריאלית כזו משום שנתניהו יוכל לטעון שמדובר בחוק אנטי דמוקרטי המונע מאדם לממש את זכותו לבחור ולהיבחר, סביר להניח שהחוק לא יעבור. גם משום שהקואליציה תגויס כדי לסכל את המהלך, וגם משום שקיימת אפשרות שחברים מהאופוזיציה, בפרט בכירים מקדימה אנשי לבני, ימנעו גם הם מלתמוך בחוק, כדי להשאיר את כל האופציות פתוחות לעתיד.

דנון אינו מסתפק רק בהצעת החוק, ויוזם גם מהלך לשינוי חוקת הליכוד בוועידת המפלגה שתתקיים בעוד מספר חודשים. דנון מבקש לקבוע, כי כל שריון ברשימה לכנסת יהיה חייב לעבור בועידה ברוב מיוחס, רוב שקשה מאד להשיגו וגם לנתניהו יהיה קשה להשיג רוב כזה, אפילו אם יטיל את כל כובד משקלו בהצבעה.

דנון וחבריו אולי לא אומרים זאת בקול, אך הם חוששים שהמחאה החברתית תפגע בליכוד בבחירות הבאות ותגרום לקיצוץ במספר המנדטים שתקבל המפלגה. אם בנוסף ישוריינו עוד 5 מקומות לאנשי ברק, אין להם ספק שח"כים מכהנים לא מעטים ייאלצו לחפש לעצמם מקור פרנסה חלופי לאחר הבחירות הבאות. לכן ברור שדנון וחבריו לא יוותרו בנקל, ובכוונתם לעשות הכל כדי להביא לאישור החוק המדובר, גם אם נתניהו יתנגד לכך.

שר ללא ח"כ

אופציית ההשתלבות בליכוד ביחד עם יתר חבריו, זו האופציה הרחבה והגדולה של ברק לשמור על מעמדו כשר הביטחון גם בקדנציה הבאה. אין ספק שזו גם האופציה העדיפה עליו, אולם אם הדבר לא יוכל בסופו של דבר לצאת אל הפועל, אם בשל העובדה שהחקיקה של דנון תאושר, או מכל סיבה אחרת, יש לו בהחלט גם מסלול נוסף, מסלול אישי שאינו לוקח בחשבון גם את החברים שלו.

כדי לכהן כשר, אין צורך להיות גם חבר כנסת. ברק יכול בהחלט להישאר מחוץ לכנסת, ולהמתין למינויו מחדש כשר הביטחון על ידי נתניהו. נכון הוא שמבחינה פוליטית מעמדו של שר שאיננו חבר כנסת הוא נחות. הכוח הפוליטי שיש לחבר כנסת גדול, בוודאי אם הוא גם שר.

אבל היו דברים מעולם. כמעט בכל ממשלה שכיהנה במדינת ישראל, היו שרים שאינם חברי כנסת. בממשלה הנוכחית, שר המשפטים, יעקב נאמן, איננו חבר כנסת. גם ברק עצמו כיהן כשר ביטחון בממשלת אולמרט, כאשר החליף את עמיר פרץ, מבלי שהיה חבר כנסת.

לברק אין שום בעיה מצפונית ובוודאי שלא פוליטית, להבטיח רק את עתיד מעמדו האישי ולזנוח את החברים שעזבו איתו את מפלגת העבודה. הוא יעשה את זה בלי למצמץ ובלי להוזיל אפילו דמעה אחת קטנה. ככה זה בפוליטיקה. כל אחד דואג קודם כל לעצמו, ורק לאחר מכן לחברים, אם בכלל ואם הדבר מתאפשר.

ויש גם את דרך הביניים, בה ברק עשוי לנסות ולשריין כמות מועטה יותר של מקומות, וכך להבטיח רק את עתידם של חלק מחבריו. לא 5 מקומות, אלא אולי 2-3. במקרה כזה עלול להתחולל קרב אדירים בין רביעיית חברי העצמאות שפרשו איתו ממפלגת העבודה, שיפתחו במסע שכנוע והשפעה על ברק כדי שיעניק דווקא להם את השריון.

האדם הקרוב ביותר לברק הוא שר התמ"ת, שלום שמחון, שרשמית נחשב גם למספר 2 במפלגת העצמאות, מי שקיבל את התפקיד השני בגודלו וחשיבותו אחרי ברק. אם ברק ישיג שריון לשני מקומות, שמחון יהיה המשוריין השני וכל השאר ייאלצו לראות את הכנסת מבחוץ אולם במקרה וברק יצליח להשיג מקום נוסף, כאן העימות הגדול יתחולל ראש בראש בין שני השרים הנוספים, מתן וילנאי ואורית נוקד.

מי ינצח מבין השניים? לגמרי לא ברור. וילנאי הוא איש צבא, אלוף במיל´, שהיה גם סגנו של ברק במשרד הביטחון וכיום שר להגנת העורף. ככזה הוא קרוב מאד לברק, האיש שנושם צבא וביטחון 24 שעות ביממה כמעט כל ימי חייו הבוגרים. לכן סביר שנטיית הלב תהיה לוילנאי. אך גם לנוקד יהיה מה לומר ואסור להספיד מראש את סיכוייה של שרת החקלאות.

לצלע החמישית במפלגה הזו, עינת וילף, אין סיכוי לקפץ מעל חבריה הבכירים ממנה. גם היא יודעת את זה, וסביר להניח שהיא תרים ידיים ותוותר מראש על ניסיון להשתלב בשריון על חשבון וילנאי או נוקד.

אך הבה לא נרתום את העגלה לפני הסוסים, וקודם כל נראה את ברק משיג שריון כלשהו מנתניהו, ואת נתניהו מצליח להעביר שריון כזה בליכוד.