0

אפוס גלקטי

0 תגובות   יום שבת, 3/9/11, 09:49

אפוס גלקטי

  פרק 1

  במהלך  סופת החול הגלקטית באמצע שום מקום במרחבי היקום הצחיחים,

השוממים, הוא ריחף לו בקלילות, נמשך על ידי כוחות משיכה של חלקי

אסטרואידים פזורים, נושם את יתרת האוויר האחרונה, משלים עם המוות

הקר, מנוכר, במקום הכי מרוחק שאפשר.

  שם באין הכלום האין סופי, הוא נזכר בחום של אימא, באלזה שבאה קודם

לכן להיפרד, באביו הטייס, שהלך לעולמו עוד כשהיה רק ילד קטן, באימא

מנופפת ובוכה, באלפי עיתונאים צובאים, ושוב באלזה, ראשו בין שדיה החמים

נעימים.

 הכל נראה אותו הדבר בדיוק, כאילו היה באותו מקום כל הזמן, מסתובב

במעגלי היקום ברגעים האחרונים של הקיום. מנסה לסדר את המחשבות,

אבל זה כמעט בלתי אפשרי. השעון הצביע על כך שחלפו כמעט שלוש שעות,

בשבילו היה זה נצח. על פי החישובים נותר לו פחות מחצי יום זמן אדם על

כדור הארץ.

  הוא חשב על השתלשלות האירועים של הימים האחרונים, הימים שלפני,

בטרם השיגור, טרם עזיבת כדור הארץ עוד לפני הסופה הגלקטית. מכאן

הכל נראה רחוק כל כך, קצת לא שייך. הזיכרונות הציפו אותו, מפיצים חום

נעים המציף את הגוף. הוא נזכר בפנים מחייכות, רגע לו חיכו שנים, רכב חלל

אל מרחבי הגלקסיה  מקום בו לא דרכה רגל אדם לפניו. רק נסטור נשאר

מתוח, הוא לא היה רגוע.

  הוא המשיך לרחף בחלל, לנוע בשלווה הולכת ומעמיקה, מבלי שום יכולת

לעשות דבר בנידון, ללא שום אפשרות אחרת. הגוף נע אל תוך הדממה האין סופית

החושך שלא נגמר. שלוות המתים הרהר לעצמו, מנסה לא לאבד עשתונות, לא

להשתגע, לאחוז באיזה שביב של תקווה, אולי בכל זאת הוא יצא מזה, למרות

שגם הוא ידע, הסוף כנראה בלתי נמנע.

המשך יבוא...

דרג את התוכן: