כותרות TheMarker >
    ';

    אסימון

    בלוג ביקורת חברה ותרבות.

    0

    כל המקיים נפש אחת - או - איך נראה אקטיביזם? (סיפור מהשדרה)

    5 תגובות   יום שבת, 3/9/11, 12:52

    ישבתי אתמול בשדרה וציירתי שלטים עם מאיה. המצאנו ססמאות ותחמנו אותיות בשביל ילדי העוברים ושבים שיצבעו בין הקווים ובעיקר בשביל עצמנו.

     

    אנשים שונים ומשונים באו והכינו את השלטים שלהם, רובם כבר אנשי שדרה ספוגי ידע ומטרות - לא היה צריך להגיד להם כלום בשביל שיתפסו בריסטול וצבע וימציאו לעצמם ססמאות.

     

    הגיע אחד עצבני מאוד. הוא ראה אתמול את "שיטת השקשוקה" בקולנוע-השדרה והזדעזע. לא היה לו מושג באיזו מדינה הוא חי ועכשיו הוא חיפש את הססמה הכי מוחצת לשים על השלט שלו. זה היה קשה - הוא רצה להכניס את כל הזעם שלו אבל לא היו מספיק שלטים בכל השדרה בשביל זה.

    ניסינו להסביר לו שאין לנו שום הסמכה כקופירייטרים, סתם אנחנו נהנים לעשות את זה וביקשו מאיתנו להשגיח על מתחם היצירה הקטן, אבל הוא התעקש. השתדלנו לעזור לו לתרגם את הזעם שחש למשפט קצר וקולע.

    בסוף, אחרי שנכשלנו לעזור לו, הוא הלך על - "פתאום התעוררנו ואין מדינה - גנבו אותה".

    אני המלצתי לוותר על ה"פתאום" מאיה הצטרפה לנסות למחוק את ה"גנבו אותה" - אבל השלט והזעם והמילים שייכים לחלוטין לאיש והוא קובע - האזרח תמיד צודק.

     

    הדבר היפה ביותר קרה לנו עם משפחה אחת - אבא אמא ושני ילדים שלימדו אותי שוב את כוחה של המחאה הזאת, התנועה היפה הזאת שקמה ברחובות הקיץ. הם עמדו בצד וחיכו להזמנה, היססו קצת, אח"כ מיהרו לתת לילד הבכור שלט למלא בצבעים ולקטן הצענו לקשקש על בריסטול - לא הכל בחיים זו רק מחאה. להפך אפילו - עדיפים כמה ציורי ילדים מכל הססמאות - להזכיר לנו על מה אנחנו נלחמים פה.

     

    הילדים קפצו לעניין בשמחה. הבכור, בין אות לאות, כל הזמן התעקש שגם הוא צריך לבוא להפגין. אבא הזכיר לו שהוא צריך לישון בשעות האלה. בסוף הם התפשרו - אם הילד ישן צהריים בשבת הוא יוכל ללכת להפגין.

     

    דווקא ההורים היו הדבר המעניין - הצענו להם להמציא ססמאות, לתחום לבד מילים. הם הרגישו שאין להם "את הניסיון". הם הסתכלו עלינו וראו אותנו כ"מומחים", חשבו שאין להם מה לתרום. כמו ילדיהם הם ביקשו רק לצבוע בין הקווים. משלט לשלט הם סיפרו לנו על המצב בפרבר שלהם ותחקרו את מאיה על חייה במאהל בחודשיים האחרונים - ספגו מידע אמיתי ממקור ראשון ולא דרך המסך המרצד.

    מתוך השיחה הנעימה האמא הבינה שאין הבדל ביננו לבינה - כמו שאנחנו יודעים להתבטא ולדבר ולספר מה אנחנו רואים ומרגישים וחושבים, כך גם היא יכולה. היא המציאה סיסמה, אחת המוצלחות בעיני "יש מחר - הכל אפשר" ועשתה לנו שני שלטים כאלה.

     

    הם אמרו לנו תודה, אנחנו אמרנו להם תודה, וקבענו להפגש מחר...

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/9/11 20:50:
      איזה פוסט מרגש. תודה אלון.
        5/9/11 05:09:

      בהצלחה ! מקווה שהשינוי בוא יבוא !

        3/9/11 13:42:
      בהצלחה והמלצה: בעלי חיים מומתים בחיפה בגז כדי להאכיל זוחלים. כדאי להילחם גם על הצדק של בעלי החיים. טבעול לכל ובזול. תשאל את מאיה אם היא מסכימה.
        3/9/11 13:27:
      בהצלחה..מאילת הרחוקה:)) אני מלווה בתקשורת....:))
        3/9/11 12:57:
      ותודה למאיה שלימדה אותי המון והזמינה אותי למתחם היצירה שלה...

      ארכיון

      פרופיל

      אלונ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין