**

בבסיס סגור ליציאות יומיות, בדרך לשום מקום, נעצר לידי ג'יפ מפואר. אל"מ עטור סיכות וברזלים לא מוכרים של צניחות מעבר לקווי האויב ושאר מדליות, שאל אותי בקול לחוץ את השאלה הכי לא צפויה:
"חייל יש לך במקרה 5 שקלים ?". הכנסתי את היד לכיס מושיט את המטבע. הקצין ניסה למשוך, ואני מחזיק את המטבע ולא משחרר. הוא ניסה עוד פעמיים, ואז להפתעתו אמרתי.
" אתה קצין בכיר, עוד רגע תשכח אותי, אבל אני לא אשכח אותך. אנחנו בטח עוד ניתקל אחד בשני, אתה יודע... העולם עגול, קוראים לי דורון גראור..." הקצין המופתע הנהן בראשו. מתאמץ למשוך את החמישה שקלים, שהחזקתי כמו צבת ואז שאלתי אותו, מתענג מהמצב ההזוי,
"אז איך אמרתי שקוראים לי ? תחזור שוב על שמי, שלא תשכח"... האל"מ חזר על שמי פעמיים, ואז שחררתי את המטבע, הרגשתי בהקלה שהיתה נסוכה על פניו. המקרה נראה הזוי. הג'יפ התרחק שועט בנהמת מנועיו.
"איזה קצין מוזר ולחוץ, מעניין למה היה צריך 5 שקלים ובסבלנות ניסה למשוך את המטבע 3 פעמים כשבסוף גם שינן את שמי פעמיים". הרגשה נהדרת מלאה אותי. חשתי כמו אחד, שפתח תוכנית חיסכון עם תשואה מדהימה, ונהגתי כמו שלמדו אותנו אבותינו במסכת אבות "שלח לחמך על פני המים...".

**

בקסבה סמוכה לביירות, צעדנו 8 חיילים במרחק קבוע זה מזה. הוקפצנו מקורס מפקדי תותחנים לבט"ש בלבנון. "מי הדפוק ששלח אותנו לפה, הרי אפשר לטווח אותנו כמו ברווזים" כאילו מהשמיים שמעו את שאלתי. לפתע נעצר לידינו ג'יפ מאובק, נהוג בידי אל"מ עם פנים מוכרות. כששמע שאנו לא חי"רניקים מיומנים, צרח עלינו להכנס לג'יפ והתרחק מהאזור בנסיעה מטורפת. פתאום פרצתי בצחוק מתגלגל, נזכרתי מי האיש. "מה אתה צוחק, אתה מבין באיזה סכנה הייתם" ?
"השם דורון גראור מוכר לך" ?. עצירת בלמים. כל החיילים הדחוסים בג'יפ הצבאי נמחצו צועקים אי אי אי, לא מאמינים לאן תתפתח השיחה.
"השם שלך הוא מושג אצלנו בבית. לפני שנתיים, אשתי היתה תקועה בחניון, בחודש התשיעי עם בטן ענקית. היא שלפה אותי משיחה עם הרמטכ"ל, בקושי דברה, לא היתה מסוגלת לזוז  ובקשה שאגיע עם 5 שקלים, כדי שתצא מהחניון.
ואיזה חייל עם שם כמו שלך, עם כל הזמן שבעולם
"עשה לי בית ספר..." היא רתחה, על כך שאני מתעכב. 
ברגע שהיתה לה ירידת מים באוטו והיא נשבעה שהיא תירה בי, הופעתי עם ה-5 שקלים שלך.
כשספרתי לה איך השגתי אותם והצגתי בפניה "בתנועות" כיצד  ניסיתי למשוך את המטבע, שלא שחררת עד ששמעת את מה שרצית לשמוע, היא פרצה בצחוק, שרק זרז את הצירים  ולא פסק עד שהגיעה לחדר הלידה. היתה זו נסיעה של צחוק, חיבור ואהבה. נסיעה שחזרנו ממנה אחרי כמה ימים עם הילד הראשון שלנו שקוראים לו שגיא...
**

כשירדנו מהג'יפ, בקש האל"מ שאמתין לו כמה דקות. הוא חזר כולו חיוכים, דוחף לי זוג כרטיסים להצגה בתיאטרון הבימה לאותו ערב. "זו מתנה מאשתי, התקשרתי אליה ואמרתי לה, תנחשי את מי פגשתי..." היא התעקשה שאמסור לך את הכרטיסים. יש לנו טיסה לת-א עוד שעה, דברתי עם הקצין שלך וסגרתי לך גם 4 ימי חופשה, בלי שזה יפגע לך בסבב היציאות, מה שנקרא, התערבות גורם עליון..." 

**