כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרופיל

    עוד טיפ טיפה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עוד טיפ טיפה

    שלוש הגרציות מתוך תמונת \"אביב\" של סנדרו בוטיצ'לי.
    במיתולוגיה היוונית, שלוש החאריטוֹת היו אלות החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. לדברי הומרוס, הן היו בנות לוויתה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה.

    ארכיון

    טרמינולוגיה של שלבים

    3 תגובות   יום שבת, 3/9/11, 22:33

     

    באחת נשמעה נקישת הכריכה הקשה אל דפי הספר. שם נבראים ההרהורים על המידע שאספתי בין השורות. אני יודעת שלא לשווא היה חסר על המדף הספר שביקשתי וכשהאותיות המוזהבות על הכריכה החומה ביצבצו אלי מבין כל השאר, הן רצו לספר לי משהו. פעם חשבתי שמספיק לראות את זה, היום אני יודעת שכשאני מבינה איך זה קשור לחיים שלי, משהו בי מתחדש. בי, לא באוצר המילים שלי, גם לא בהרחבת הידע. 

    אז אתה בטח שואל את עצמך מה למדתי על עצמי משצף הדמיון של מיקי בן-כנען. כן, גם אני עדיין שואלת. שואלת חלקית, כי חלק מהגילוי כבר עומד לנגד עיני. 

    הדרך מכילה בחובה שלבים שונים. אתה מכיר אותי. כבר המון חדש אספתי לחיי, אך עדיין יש מקומות שבהם אני יכולה לסמן על מפה שקופה לעין נקודות ציון לא ממומשות בין המסלולים. יש את שלב הכאב שבו עדיין קשה לקחת אחריות ואני כבר למדתי לעשות את זה תוך כדי. זוכרת איך היית גאה בי, כששמעת אותי בתוך הבכי מבינה בזעקה שקטה את התפקיד שלי בחוויה הקשה. זה לא הזמן, אמרת בהתרסה ואני ידעתי שבמקום שלא אקח אחריות, אוטוטו יגיעו לביקור רגשות האשמה, אז לא ויתרתי.  יש את שלב הרצון העז לעשות את זה אחרת, אבל הכל נראה מעורפל וכאותי, שעד שלא משקיטים את הרעשים מבפנים זה ממש ממש קשה לראות שם משהו. בשלב הזה צריך המון סבלנות, כי הרי לימדו אותנו שכדי להתקדם צריך להמשיך ללכת והשלב הזה מבקש מאיתנו לעצור. לא לעשות מאום. רק להתבונן, בלי מחשבה, בלי מסקנה, בלי הבנה, רק התבוננות. גם את זה למדתי לעשות. שם השקט מבצבץ כמו קרניים ראשונות של שמש. הן הכי מרגיעות לדעתי, כי באותה שניה שהן מתגלות מעבר למזרח מיד מגיע הבטחון הייקומי הזה, שהשמש זורחת שוב. אז יש את הערך השולי הנוסף כמו הביס הראשון בתפוח אחרי צום מייגע. למרות שלילה עכשיו, אני עוצמת לרגע עיניים ומרגישה על הפנים את אותן קרניים נעימות, מרענן, אתה יודע? טוב, שלב המלל הוא כשאנשים אומרים את מה שהם הבינו, אבל זה עוד לא שלהם. כלכך ברור לי השלב הזה, שתמיד עורר בי דחיה מסויימת. להקשיב למישהו מדקלם "כאילו" שהוא כבר שם. היום אני יודעת שמילים מייצרות מציאות אז כששלב המלל מגיע , אני לא רק מדקלמת, אני מספרת את זה כאילו שזה כבר שלי. כך , כשזה יגיע, אדע איך זה מרגיש ולא תהיה טעות בזיהוי. אז תגיד לי, למה כשאחרים בשלב הזה, לפעמים אני לא כובשת את עצמי ומיד רוצה לזרז אותם משם לשלב הבא? אז מה אם זה לא בגלל חוסר סבלנות? הפרה הרי לא יכולה להניק יותר ממה שהעגל מבקש לינוק. מממ... אני צריכה לבדוק עם עצמי כמה אני סומכת עליהם באמת. עד כמה ערכם נשמר בעיני גם כשהם בשלב הזה. נדמה לי ששם עוד נשאר לי מה לעשות עם עצמי. 

    ואז מגיע שלב המודעות. וואוו, זה השלב הכי מרגש. זה אף פעם לא קורה כי החלטתי שהגעתי, זה תמיד מגיע כשיש מבחן והמורה יוצאת החוצה ואני צריכה לבחור אם להעתיק , כי אפשר לעשות את זה בלי להתפס, או לקחת אחריות על הכבוד ולהתמודד בעצמי. כל פעם שאני מצליחה להתגבר על הפחד לקבל "ציון נמוך" שימדוד את כל השלבים כולם , זה עובד! אז רואים את זה. את האור הזה שכולם כותבים עליו בפייסבוק כשלא ברור לי אם הם מסנוורים מפלורוסנטים או מאורות המסך שלפניהם, או שהם באמת כותבים את עצמם. תדע שאני נמנעת מלהגיב להם (נו, טוב, רוב הזמן) כדי להתגבר על מה שסיפרתי לך 7 שורות מעל... (כבר סגרנו שאתה מכיר אותי , אז גם את שיטות העיקוף שלי :-)

    ההתרגשות הזו מזכירה לי את אותה התרגשות שאני חווה לפני הנשיקה הראשונה איתך. כשהאינטימיות לא זקוקה לתמיכה ואני נושמת את האוויר שאתה מסנן אלי מבפנים והשפתיים מגששות במורד הלחי, מתביישות משהו להפגש והלב מנצח על הקצב והידיים מרפרפות על חלקי עור חשופים בין כתפיות לצוואר. כשהמחשבות משתתקות באנחה רפויה , מרימות ידיים לעוצמה כששפתיך חורזות סוד לפי, נשמתי מתמסרת אליך בענווה שרק מרמזת על געישות הגוף, כשנגיע.

     

    נדמה לי שלזה התכוון אלוהים כשאמר "ויהי אור" , הוא לא באמת ביקש ממישהו לשלוח יד למתג כלשהו בקיר ומזל שכך. אחרת הנשיקה הראשונה איתך היתה פיזית כלכך כשאני בכלל חווה אותה במעמקי האלמותי.

     


                    ''  


    __________________________

    שוב עשיתי את זה, את שלב המלל שלנו

    כתבתי עתיד להווה 

    ואני מחייכת עכשיו

    שוקלת אם ראוי לשלב את המכתב הזה בספר שלי

    הרי את סופו עוד לא בחרתי

    ואולי האהבה הווירטואלית תחיה שם לעד

    מעניין מה העורך יחשוב על זה 

    מעניין מה אתה

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/9/11 19:48:
      מעניין ומרגש שבת שלום
        5/9/11 22:08:
      אני אוהב לקרוא אותך... כוכב אוהב אמיתי
        4/9/11 12:28:
      תכניסי .....(<:)