כשסבא סיפר זה היה על גרמניה של שנות הארבעיה העיניים היו מלוחלחות הקול רעד הוא דיבר על ריחות ועל מילים על אנשים שלא היו בני אדם ובני אדם שהתייחסו אליהם כמו לבהמות סבא היה גאה ועצוב הוא היה שפוף וגבוה מכל אחד אחר אבא מספר על יום הכיפורים על ההלם ההוא קצת אחרי ששת הימים על הצעקות ועל הפחדים על נכים ועל גיבורים העיניים שלו נוצצות על הכותפת ההיא עם הפלאפל הזה החוויות המעצבות ואני כשאספר לילדיי זה יהיה על הקיץ ההוא ב2011 לא על מלחמת לבנון השניה שבה שמעתי שריקות כדורים לא על הפיגועים של לפני עשר שנים לא על גבורה רק על מרי אזרחי על ילדה ירוקת עיניים שחוללה לקיץ אחד שינוי גם אם רק בתודעה חוויות מעצבות מלוות כאלה שאפשר באמת לומר שאחריהן החיים מתחלקים ללפני ואחרי שקרו תודה לכל ילדי המהפכה |