בערב שבת האחרון דיווחה איילה חסון בערוץ 1 על מספר גילויים ההמטילים אור חדש על פרשת "מסמך גלנט". בין השאר דיווחה חסון על החלפה של 1500! מסרונים בין הרפז מחבר "מסמך גלנט" (עפ"י הודאתו) לבין הטלפון של רונית אשתו של גבי אשכנזי, בשלב זה לא ברור אם ההתכתבות הייתה עם רונית עצמה או עם הרמטכ"ל לשעבר שהשתמש בטלפון של אשתו. כמו כן, מסתבר כי אשכנזי עצמו וראש לשכתו דיברו עם הרפז כשעתיים לפני שסיפור המסמך עמד לצאת בערוץ 2, בניגוד לטענת שאשכנזי כי נודע לו על הפרסום הצפוי רק חצי שעה קודם לשידור. איילה חסון גם חושפת כי בהמשך הזהיר ראש לשכת הרמטכ"ל ארז ויינר את הרפז כי החוקרים בדרך אליו. כשהתפוצצה הפרשה, אמר גבי אשכנזי לאלופי המטכ"ל ולתקשורת שהרפז "לא היה מבאי ביתי". אך בראיון עם איילה חסון ניתן להבין כי הרפז מודה כי הוא התארח מספר רב של פעמים בביתו של אשכנזי. כמו כן מגלה חסון כי רונית אשכנזי תיווכה בין הרפז לבין תושבים בעמיקם, שברשותם היה מידע נגד גלנט ודחקה בו להעביר את הפרטים לעיתונות.
עד כאן עיקרי התחקיר. בינתיים נכון לשעה זו במוצאי שבת, למעט אתר הארץ, מתעלמים אתר Ynet , אתר NRG וערוץ 2 מהגילוי הסנסציוני. שלא כמו לאחר תחקיר בתי המלון של נתניהו בערוץ 10 או לאחר הנקע באצבעה של המטפלת באביה של שרה נתניהו, לא קופצת התקשורת הממסדית לצטט גוף עמית ולעדכן את הציבור. גם הסיפור של הזמרת מרגול נחשב בעיני התקשורת הממסדית יותר מעניין. פוטש של מפקד הצבא נגד מנוי של שר ביטחון וראש ממשלה נבחרים כנראה לא מהווה חדשה המעניינת את הציבור. פגיעה בדמוקרטיה הישראלית תוך בצוע חיסול ממוקד ברמטכ"ל עתידי, זיוף מסמכים ומניפולציות תקשורתיות לא מעניינים מספיק. האם ייתכן שיש סיבה ואינטרסים נסתרים להתנהגות סלקטיבית זו ?
מקובל לכנות את העיתונות – "כלב השמירה של הדמוקרטיה", בא מקרה אשכנזי ומראה כי בישראל, התקשורת הממסדית ברובה – למעט בחלק מהמקרים אתר הארץ - משרתת אינטרסים זרים וצרים של השולטים בה כלכלית. זה כבר שבועיים מלעיטים אותנו עד זרה בסיפורי מרגול ובימים האחרונים בסיפורי טארה. זהו רגע מבחן לתקשורת, ובינתיים היא נכשלת.
|