כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (15)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      6/11/11 22:49:

    צטט: אור72 2011-09-23 16:19:49

    צטט: זכויות הפרט 2011-09-05 12:36:59



    הורים הם מטרד עבור רוב בתי-ספר. הם מתלוננים, מבקרים, גוזלים זמן, וגרוע מכל, הם מתערבים בחינוך ילדיהם.

    אני מבינה את הרצון לקדם כאן משהו אישי.

    אבל האמירה שההורים הם מטרד עבור רוב בתיה"ס היא שטויות.

    אנחנו משוועים לשותפות של ההורים ומזמינים אותם לא אחת לקחת חלק בתהליך.

    מצטערת - הסירוב הוא מהצד השני.

    וזה לא רק בביה"ס אחד שחושבים כך ומזמינים את ההורים לשיח.

     

     נכון, יש הורים שהם מטרד.

    כאלה שיודעים להקשיב לצד אחד, כאלה שמגוננים  יתר על המידה, כאלה שנותנים אישורים להברזה, כאלה שמקללים ומרביצים. דרך אגב הם אח"כ הופכים להיות כאב הראש של המפקד בצבא.

     

     


    לא דובים ולא יער ! 


    איפה בחירת הורים ? 

    איפה חופש הבחירה וחופש לימוד ?

     

    תורת המוסר מתחילה בהנחה שאדם אחראי למעשיו. זה דבר נתון. בתי-ספר אינם יכולים לשנות זאת או להפחית ממנו.  בתי-ספר יכולים, לעומת זאת, להכיר בדבר או להכחישו.


    לדאבוננו, למעשה כל בתי-הספר היום בוחרים להכחיש שלתלמידים יש אחריות אישית למעשיהם, אפילו בזמן שהמנהיגים של בתי-הספר האלה משלמים מס שפתיים למושג. ההכחשה היא משולשת: בתי-הספר אינם מאפשרים לתלמידים לבחור את דרך פעולתם במלואה; הם אינם מאפשרים לתלמידים לצאת לדרך, לאחר שנבחרה; ואינם מאפשרים לתלמידים לשאת בתוצאות הבחירה, ברגע שנעשתה ובתוצאות הפעולה ברגע שבוצעה. חופש בחירה, חופש פעולה, חופש לשאת בתוצאות הבחירה והפעולה  אלה הם שלשת מרכיבי החופש אשר מהווים את האחריות האישית.


    זה לא חדש שבית-הספר מגביל, כעניין של מדיניות בסיסית, את חופש הבחירה והפעולה. אולם האם זה מפתיע אותך שבית-הספר מגביל את החופש לשאת בתוצאות של מעשינו? אין זה צריך להפתיעך. זה הפך להיות עקרון של החינוך המודרני שנפש התלמיד ניזוקה במידה והיא מוכה על ידי שתי הרעות החולות: הצרה והכישלון. "הצלחה מצמיחה הצלחה" היא השיבולת היום; עידוד, להקל על האדם המדוכא, למנוע כשלנות מאכזבים, הרשימה ארוכה. 


    אין זה פלא שבתי-הספר שלנו אינם מצטיינים בחינוכם המוסרי. הם מתרצים את כישלונותיהם באומרם שהחינוך המוסרי שייך לבית. כמובן שהוא שייך לשם. אולם האם זה מוציא אותו מרשות בית-הספר?

     

     

    ואין זה פלא שההורים לא מרוצים ושהמדינה מתדרדרת. 

     

     

      23/9/11 16:19:

    צטט: זכויות הפרט 2011-09-05 12:36:59

     

     

    הורים הם מטרד עבור רוב בתי-ספר. הם מתלוננים, מבקרים, גוזלים זמן, וגרוע מכל, הם מתערבים בחינוך ילדיהם.

    אני מבינה את הרצון לקדם כאן משהו אישי.

    אבל האמירה שההורים הם מטרד עבור רוב בתיה"ס היא שטויות.

    אנחנו משוועים לשותפות של ההורים ומזמינים אותם לא אחת לקחת חלק בתהליך.

    מצטערת - הסירוב הוא מהצד השני.

    וזה לא רק בביה"ס אחד שחושבים כך ומזמינים את ההורים לשיח.

     

    נכון, יש הורים שהם מטרד.

    כאלה שיודעים להקשיב לצד אחד, כאלה שמגוננים  יתר על המידה, כאלה שנותנים אישורים להברזה, כאלה שמקללים ומרביצים. דרך אגב הם אח"כ הופכים להיות כאב הראש של המפקד בצבא.

      23/9/11 05:18:
    שנה טובה.
      8/9/11 15:07:
    שולמית בלנק לכנסת!
      7/9/11 18:15:
    שושי את צודקת לחלוטין, מעורבות הורים בחינוך תוך שיתוף פעולה עם בית הספר רצוי וחשוב מכדי שנתעלם כהורים וכמחנכים מהתוצאות שנוכל להגיע אליהן יחדיו. עם זאת, כמו שאמרת 'לטנגו צריך שניים' ואת כללי 'החוזה' שבין המורה/בית הספר להורים קבעו המורים עצמם. הורים הורגלו לקבל שיחות טלפון או להיות מוזמנים לשיחות אישיות בביס' רק בעקבות מצבים בעייתיים שהילד שלהם קשור אליהם או הוא דמות המפתח. בעיות התנהגות, התחצפות היעדרויות וכד'......כמה מורים באמת באופן קבוע מוצאים לנכון לנהל שיחות משוב חיובי על התלמיד עם ההורים. להאדיר, להוקיר, לחזק סתם כך לא במסגרת טקס או סיבה רשמית אחרת. זה 'החוזה' ששני הצדדים מתנהלים על פיו - כשהמורה מתקשרת סימן שמשהו לא בסדר!. חבל, אבל זה המצב, עשי ניסוי קטן, אם יש לך ילדים בגיל ביס', ספרי להם שהמורה שלהם התקשרה אליך....וראי את התגובה הראשונה....חשש או מתח, גם אם אין סיבה אמיתית לכך, כי כך הורגלנו כולנו הורים, מורים ותלמידים. לכן, כשהיוזמה לפנות לביס' היא של ההורה, הוא פונה כאשר יש בעייה, הרבה פעמים זה מפורש כהתערבות. זה טיב השיח והוא מעוות והגיע הזמן לשנות את 'חוזה ההתקשרות' בין ההורים והמורים. זה יטיב עם התלמידים ועם בית הספר.smadargg@blogspot.com
      6/9/11 23:30:
    תודה ששיתפת. אהבתי ולמדתי מהפוסט שלך וכן היה מעניין לקרוא את הגובות של החברים.
      6/9/11 06:32:
    כאשר ההורים יבינו שהמטרה של כולנו משותפת והילד שלהם הוא הקליינט הכי יקר שלנו לא נפגש בכאלה כמו אתי בנימין . ובהחלט.מעורבות ולא התערבות. אנחנו המקצוענים.קיימת חשיבות רבה למעורבות : להורה,לילד ולבית הספר .
      5/9/11 22:16:
    יש הבדל ניכר בין מעורבות הורים, במערכת החינוך, כדבר ראוי והעלערך לבין התערבות הורים, במקום שאין להם כל סמכות. כהורה לתלמידים בתיכון, איני זקוק לארגוני ההורים למיניהם, שייצגו אותי.
      5/9/11 12:36:

     

     

    הורים הם מטרד עבור רוב בתי-ספר. הם מתלוננים, מבקרים, גוזלים זמן, וגרוע מכל, הם מתערבים בחינוך ילדיהם.

    בסדברי-ואלי, הורים הם חלק בלתי נפרד מהתמונה מלכתחילה. אנחנו הרגשנו שעל מנת להצליח, היה נחוץ לנו שיתוף הפעולה המלא ממשפחותיהם של התלמידים. בראש ובראשונה, חינוך הוא עקרונית באחריותם של ההורים. הם מביאים ילדים לעולם, וזו חובתם הקדושה לגדלם עד שמגיעים לעצמאות. בתי-ספר קיימים על מנת לסייע להורים במשימתם זו, לא על מנת להרחיקם מזה. כך לפחות מניחים שצריך להיות במדינה זו, בה קיימת הגנה על חופש הפרט.

    לכן, ילדים הם באמת אנשים שלמים רק כאשר חיי המשפחה שלהם וגידולם נמצאים בהרמוניה עם ישותם הפנימית. סכסוכים בין דורות הם נפוצים אולם גם מחלת הסרטן ומחלות הלב הינן נפוצות; איש אינו רואה בדברים האלה משהו רצוי.

    ישנם עוד דברים שיש לקחת בחשבון, הורים משלמים את שכר-הלימוד, ולנו יש אמרה שהניעה את המהפכה של 1776:  אין מיסוי ללא ייצוג. הם מסיעים את ילדיהם לבית-הספר יומיום -- בית-הספר שלנו הוא בית-ספר יום, ולא גובר על המשפחה. אין פנימייה בו -- אי-לכך אנחנו מבקשים מהם לעשות יומיום מאמץ גדול למען בית-הספר. 

    איך שלא נסתכל על הדברים, הורים שייכים ,כתף ליד כתף איתנו, כשותפים ועזר שכנגד. כך אנחנו רואים את זה, וכך בנינו את בית-הספר.


    הורים הם חברים בעלי זכות הצבעה בעמותת בית-הספר סדברי-ואלי (כמו-כן התלמידים והצוות). אני אומר "חברים" כי בית-הספר הוא מוסד ללא כוונות רווח (מלכ"ר.- המתרגם) לכן אין בעלי מניות; במקומם, חברי-העמותה מנהלים אותה. 

    החברות בעמותה מכונה "הכינוס". הוא מתכנס פעם בשנה וקובע את כל ההחלטות החשובות של מדיניות בית-הספר. זה כולל את שעורי שכר-הלימוד של בית-הספר, ואישור סופי של התקציב המוצע על ידי אספת בית-הספר. לאחר שההחלטות החשובות של המדיניות  נקבעות, בית-הספר מנוהל על ידי האספה, על בסיס יומיומי, ובמשך כל השנה.


    הורים נהנים מיותר מאשר רק זכויות חוקיות בבית-הספר. הם מוזמנים בחמימות לבקר מתי שרצונם בכך, על מנת לסייע בהוראה, ועל מנת להירתם לעבודה. מספר פעמים בשנה בית-הספר מארגן ארועים חברתיים חגיגיים -- ארוחות, פיקניקים, מכירות פומביות, מסיבות ריקודים, וכדומה -- בהם הורים משתתפים ביחד עם כולם.

    הקשר ההדוק עם ההורים שבית-הספר מחפש מתחיל בראיון הקבלה. כאשר מדובר בתלמידים שמתחת לגיל שמונה-עשרה, אנחנו עומדים על כך שההורים יבואו לראיון -- שני ההורים אם זה אפשרי. מלכתחילה הם מוכנסים לתמונה כשותפים חיוניים בעבודה להעניק חינוך לצאצאיהם.

    למעשה, לזכות בהבנת ההורים היא אחד היעדים המרכזיים של הראיון. הראיון איננו קודם-לכל מכשיר לסינון או מיון. להפך, אנו מבלים את הזמן -- לעתים הרבה שעות -- בהסברת הפילוסופיה והפרקטיקה שלנו, במתן תשובות, ובהנחת התשתית לקשר ממושך.

     


    מתוך תריסר אנשי הצוות המקוריים, שישה היו הורים לילדים בבית-הספר. לעתים נדירות היו חברי-צוות שילדיהם ביקרו  בבתי-ספר אחרים.

    הורים אחדים במשך השנים הפכו לכל כך מעורבים בסדברי-ואלי שלבסוף הם גם הציגו את מועמדותם לבחירות לצוות.


    צירופם של ההורים לתמונה תרם רבות להענקת תחושה של קהילה בבית-הספר. בהדרגה, אנשים זרים מארבע כנפות  מזרח מסצ'וסטס מכירים אחד את השני, מזהים אינטרסים משותפים, ונהנים מנוכחותם האחד עם השני.

    בסדברי-ואלי, כל יום הוא יום המשפחה. לא היינו מסכימים שיהיה אחרת. 

     

     

    [ פרק 33, "הורים", מתוך הספר: סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי, מתוך חלק ב': החיים בבית-הספר, מאת: דניאל גרינברג, הוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987. The Sudbury Valley School Press, 2 Winch Street, Framingham, MA, U.S.A. ] 

     

     

      5/9/11 12:02:

    שושי

    יש הבדל ביו מעורבות לבין התערבות בוטה...

    אני בעד מעורבות הורים נגד התערבות...

      5/9/11 01:09:
    שושי קודם כל אני שמח שהיית בכנס (שקלתי וויתרתי), אשמח אם תוכלי להעלות נושאים נוספים חשובים שעלו. אני באופן אישי מסכים מאוד לדעתו של רון כתרי. הוא העלה את הנושא של תרבות שיח ושל תרבות שיח. והעניין הזה לוקה אצלנו בכל תחומי החיים. שיח נכון בין הורים למורים הוא הכרחי והוא המפתח למעורבות מאוזנת של ההורים (שהיא חשובה בעיני).
      4/9/11 19:42:

    שושי,
    העלית בעייה כואבת, שיתוף ההורים נראה כמשהו חיובי א

    בל בפועל מזיק יותר מאשר מועיל.

    הורים עושים בבית הספר כבשלהם,

    יוצאים נגד החלטות, בעיקר מתלוננים.

    מאחלת המון הצלחה למורים ולתלמידים

    שתהיה שנה פוריה 

      4/9/11 16:32:
    הוספת תגובההורים הם ההורים של התלמידים שלנו, ואי אפשר בכל קונסטלציה שהיא (היום) לסגור איזה מהלך חינוכי ללא גיבוי/תמיכה/הסכמה/השלמה של ההורים לכך. אני יודע שמערכת יחסים הוגנת ושקופה, מסודרת כך שההורה משותף בתהליך (בבית) לצד המורה המציע תהליך כלשהו (בבית הספר), עשויה לתרום רבות לתלמיד ולבית הספר. יחסים כאלה בונים בסיס של אמון. האמון נוצר על בסיס עקביות, מאמץ לתאום עם הוריםת פתיחות הדדית. זהו הקושי האמיתי: עמדות של חוסר אמון יוצרות חיכוכים מיותרים. תרבות הניהול וההתנהלות של בית הספר יכולה להפוך את ההורים לגורם תומך בתנאי הזה.
      4/9/11 13:58:
    לא מתמצה כל כך בענייני ארגון ההורים אבל נטיית הלב שלי שהתערבות גדולה מדי מוזילה את ערך המורה ובית הספר. התלמיד תמיד יודע שיש לו גיבוי מההורים. זה בערך שכמו בצבא כשיש התערבות יתר של הורים זה תמיד מוביל למרידות או לבכיינות יתר. כמובן שהורים צריכים להיות מעורבים בכל זאת אלה הילדים שלהם אבל אולי ברמת היידוע או ברמת התכנון עם משקל לא גדול ובטח לא נגישות לכל מורה. בשביל זה יש אסיפות הורים או מקרים פרטניים שיוטפלו באופן פרטני.
      4/9/11 10:59:
    בהחלט יש טעם למעורבות ההורים במערכת החינוך. הם הרי מכירים טוב יותר מכולם את הדבר החשוב ביותר במערכת- התלמידים.

    על מעורבות, התערבות ועל ייצוג ההורים במערכת החינוך.

    16 תגובות   יום ראשון, 4/9/11, 07:29

    נושא מעורבות מול התערבות ההורים במערכת החינוך עלה לאחרונה בפורומים שונים.

    כנס העיר חיפה לחינוך, אשר נערך ערב פתיחת שנת הלימודים, בחר בנושא מעורבות והתערבות ההורים  כנושא לפאנל המרכזי.

    הכנס נערך ימים אחדים לאחר  קריאה של המורים: " הורים רומסים את כבודנו, תנו בנו אמון"  .

     גם בהתייחסות של רפי גליק לפוסט שלו עצמו העוסק ב" עוז לתמורה:האם סכנה להשחתת מערכת החינוך"  מצאתי קריאה להורים להתערב "אני חושב שלארגוני ההורים יש תפקיד חשוב בנושא".

    התערבות? ארגוני ההורים?

    בעבר כבר הבעתי את תקוותי לשיתוף פעולה בין ההורים למורים בפוסט "צריך שניים לטנגו" אלא שהפעם נפסקה  הפנטזיה  כשראיתי בכתבה  את שמה של נציגת ההורים, אתי בנימין.  באחת חזרתי לאותה תחושת עלבון שאני חשה בכל פעם שנציגת ההורים מדברת כנגד המורים בתקשורת, (כן, אני עדיין רואה את זה "אישי") ואשר מרחיקה ממני את התקווה לשיתוף פעולה.

    פתאום החלה לנקר בי הסקרנות לברר ולבדוק  מהי אותה "הנהגת ההורים", מה ניתן לצפות ממנה  ומי בכלל ממנה אותה?

    ההפתעה הראשונה חיכתה לי כאשר מצאתי פרטים על הנהגה זו באתר משרד החינוך, אולם כשרציתי לבדוק כיצד נבחרת יו"ר "הנהגת ההורים" מצאתי תקנון דווקא לבחירת "ארגון הורים ארצי למערכת החינוך". מוזר.

     

    כאן נדלקה לי נורה אדומה . נזכרתי בפרוטוקול ישיבת ועדת החינוך של הכנסת אשר עסקה ב "עוז לתמורה" (כאן) - כשבחנתי את שמות הנוכחים שמתי לב שנציג ארגון הורים ארצי בכנסת הוא יהודה סקר.  את יהודה סקר אני רואה מידי פעם, מסתובב בכנסת, בכנסים ואחרים עם תגית של "ארגון הורים ארצי" ולא אחת תהיתי הכיצד? מדובר באדם מבוגר אשר אני מסופקת אם יש לו עדיין ילדים במערכת החינוך (אם כי תמיד קיימת האפשרות שאני טועה)  , ואילו אתי בנימין אשר נכחה גם היא בישיבה, הוגדרה כיו"ר. סתם כך בלי שצוין יו"ר של מה...

    אפרופו ההצעה של רפי גליק, עיון בפרוטוקול מראה ששני הנציגים לא פצו את הפה בנושא "עוז לתמורה" במהלך הישיבה כולה.

     

    פתאום הבנתי שישנם שני גופים המייצגים את ההורים: האחד, "נציג ארגון הורים ארצי", המוכר רשמית על ידי ועדת החינוך של הכנסת ואשר כאמור, אני תמהה מה הוא עוד עושה שם? והאחרת, יו"ר "הנהגת ההורים", אשר משרד החינוך משתף איתה פעולה ואילו ועדת החינוך של הכנסת נמנעת מלציין את תפקידה (אלא אם כן הייתה זו יד המקרה...)

     

    אור קשתי "עלה" על התסבוכת הזו בעבר,בכתבה ממנה מתברר  כי  שניים אוחזין ב"טלית" זה אומר "כולה שלי"  וזה אומר "כולה שלי"... ידיעה אחרת  מצביעה על כך שרשם העמותות ביקש לפרק את "ארגון ההורים הארצי"  לאור תלונות על התנהלות לא תקינה. שימו לב שלמרות הבקשה לפרוק הארגון ולמרות שמשרד החינוך הודיע כי "מעמד הארגון לא מוסדר מבחינה משפטית", יהודה סקר עדיין מייצג את הארגון בועדת החינוך...אז מה הוא עושה שם? תמיד קיימת האפשרות  שנוח מאוד לועדת החינוך של הכנסת לכסות עצמה מבחינה פורמאלית על ידי "נציג הורים בוועדה" אשר לא 'מפריע'...

     

    ואתי בנימין? טוב, אתם מבינים שלא הייתי בוחרת בה לייצג אותי..אבל מסתבר שהיא נבחרה לאחר התמרדות והקמת ארגון חלופי, לאחר שהייתה חברה בארגון ההורים הארצי ועזבה אותו משום שלא התנהל כפי שהיה צריך לטעמה. "בעקבות עזיבתי, עזבו רבים נוספים ואחרי כמה חודשים נבחרתי על ידי היו"רים האחרים לעמוד בראש ההנהגה הארצית". כך בכתבה אתי בנימין עולה על בריקדות, כתבה שממנה אני יכולה להבין כי לפעמים טענותיה נכונות, הבעיה היא  הדרך בה נאמרים הדברים אשר מצליחה לעורר אנטגוניזם.

     

    ובכל זאת, מה עם מעורבות ההורים?

    פרופ' יוסי יונה,  מבין משתתפי הפאנל בכנס העיר חיפה לחינוך, הדגיש כי זו זכותו וחובתו של ההורה להבטיח שילדיו יקבלו חינוך איכותי. את הבעיה הוא רואה בכך שההורים בוחרים להיות יחידים תוך ויתור על האתגר האזרחי. 

     

    מיכל דליות ("סופר נני") ציינה את  הבלבול של ההורים והצביעה ועל כך ש"סמכות" הפכה למילה גסה .

    דר' רחל פסטרנק הדגישה את  ההבדל בין בית הספר בשנות ה 50 "ללא הורים", אז רצו לייצר את "הישראלי החדש", לבין המצב כיום בו ההורים מתערבים אפילו בניהול,  לעומת זאת הם "פחות נוכחים ופחות מעורבים בחינוך עצמו".

    את המעורבות של ההורים מצפה ד"ר פסטרנק לראות יותר בנושא משמעת. במחקר שערכה בדקה ומצאה 4 רכיבים : יכולת התמדה, עמידה בלוח זמנים, הצבת מטרה והגעה אליה, בנוסף ליכולת לבצע משימה שאין בה הנאה (תרגול). כאשר ההורה מטפל ב – 4 נושאים אלה של משמעת ולמידה, הם יביאו גם לעליה בהישגים. הבעיה עליה  מצביעה ד"ר פסטרנק היא שבעולם הקפיטליסטי שבה צריך פיתוח עצמי, כשההורים עסוקים מבוקר עד שעות אחר הצהרים המאוחרות, להורה אין זמן נוכחות, אין זמן כמות (לא זמן איכות).

     

    רון כתרי מנהל הראלי בחיפה, דיבר על שיח ועל קשב, על כך שלא יודעים להקשיב. "שיח בין הורים ומנהל בית הספר הוא דבר שיחזק קשב לחנך בני נוער שייקחו על עצמם אחריות חברתית".

    ונציגת ההורים הגברת סיגל ציוני, היא הצביעה  על הקשיים של ההורים "הורה לא קיבל הכשרה, ואנחנו בתהליך של למידה" ועל הצורך בדיאלוג, בשותפות כמו זו שקיימת עם ראש העיר חיפה ועל כך שהורים לא אמורים להתערב בסוגיות מקצועיות.

    גישתה של נציגת ההורים נטעה תקווה.

    עם פתיחת שנת הלימודים תשע"ב, יש לחתור לדרך של אחריות משותפת בחינוך, וגם אם הנציגות הארצית של ההורים לא מבטאת אותה כפי שהייתי רוצה , אין ספק שיש לשאוף אליה לפחות ברמה המקומית, כפי שהוצג בחיפה.

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון