צפיתי אתמול לסירוגין בדיווחים מהפגנת המחאה (המוצלחת מאד) והקשבתי רוב קשב ל"פרשנים" שדיווחו מהשטח או מהאולפן, ואני מוכרח להודות שנדהמתי מחלק מהתגובות. אני מתכוון בעיקר לז'וז'ו אבוטבול, אביהו מדינה ושרון גל.

לאחר שסיימתי לשפשף את עיני בתמהון, ולשטוף את האזניים, הגעתי למסקנה שיש קו מאחד כנראה בין שלושתם - שוביניזם מהסוג הנחות ביותר.

אביהו מדינה נטש את האולפן בזעם בעת שדפני ליף נשאה את נאומה, ז'וז'ו "לא התחבר" אליה, ושרון גל לא מבין מדוע דווקא היא, שלא שירתה בצה"ל ויצאה כנגד פעיולות צה"ל בשטחים (שמגן עליה ועלינו, לדבריו), מנהיגה את העצרת. ז'וז'ו דווקא "התחבר" לשמולי, מנהיג הסטודנטים. ואז נזכרתי! היי, היא אשה, בגלל זה הם לא מתחברים, כל השאר זו כסות.

הרי דפני ליף אינה שונה בהרבה מאיציק שמולי. היא אולי מתלהמת יותר, קצרת רוח יותר, אבל המסרים הם אותם מסרים. אז מדוע ה"התחברות" של מר אבוטבול הולכת דווקא עם שמולי? אה, אולי בגלל שהוא גבר? 

את אביהו מדינה לא הבנתי בכלל, לא יכול להתיחס למה שהוא רצה, אם הוא רצה משהו. ושרון גל? פתאום נזכרתי כי בתכנית שלו, "לילה כלכלי" אין אף פרשנית קבועה שהיא אשה. כולם גברים. אולי זה בגלל "קול באשה ערווה"? מדוע אין הוא מזמין נשים לפאנל? כמובן שלא שמענו ממנו, דווקא ממנו, שום מלה על תכני המחאה הבאים צפיה של גב' ליף אלא רק שהיא לא שרתה בצה"ל. כאילו שזה רלוונטי לנושא המחאה. מחר אולי נתחיל לבדוק מי שרת בקרבי ומי לא? מי סיכן את חייו ומי שרצ בדובר צה"ל? ברור שזו שטות מוחלטת. האם היא כסות לשוביניזם? לך תדע