על הקשר שבין חוב וזהב

TheMarker Cafeרועיצרנוצקיהחיים בשוק ההון - Life in the Marketעל הקשר שבין חוב וזהב

החיים בשוק ההון - Life in the Market

הבלוג שעוסק בשוק ההון מנקודת מבט אחרת

פוסטים פופולאריים

איך לנהל את ההון האישי - מהכלל ועד הפרט (חלק ב׳)
30/10/11 | 688 צפיות
מסחר בבורסה - מה שלא מספרים לכם
9/10/11 | 784 צפיות
שרשרת המזון של העולם הפיננסי, או- עונשם של הרודפים אחרי המחיר
5/9/11 | 541 צפיות
עולם משוגע עולם שפוי
25/9/11 | 524 צפיות
מצגת וידאו: תמונת מצב - ספטמבר 2011
4/10/11 | 615 צפיות
אסטרטגיות לחימה בשוק ההון
25/9/11 | 700 צפיות

פוסטים אחרונים

על הקשר שבין חוב וזהב

לצפייה במסך מלא

על הקשר שבין חוב וזהב

‎0

שווקים פיננסיים חוב, משבר חוב, זהב, מניות זהב, שוק ההון, וול סטריט, בורסה, השקעה, מתכת יקרה, כסף, משאבים, מנגנון חוב

0 תגובות יום ראשון, 4/9/11, 12:02

בניגוד ליצור האנושי, הניחן ביכולת גבוהה לאגירת משאבים ותכנון לעתיד,
בעלי החיים מתקיימים במצב הישרדותי בסיסי למדיי, שנעדרים ממנו יכולת אגירה ארוכת טווח ויכולת לתכנן קדימה בזמן.
ללא יכולות אלו, בעלי החיים עסוקים במרדף מתמיד אחרי הארוחה הבאה שלהם.

החברה האנושית בנתה מנגנונים שונים, על מנת לשכלל את היכולת הזו לאגור משאבים ולתכנן את העתיד.
המנגנון החשוב ביותר לצורך זה הוא מנגנון החוב.
כאשר אני מלווה למישהו משהו, אני סומך על היכולת שלו להחזיר לי את ההלוואה בעתיד.
ללא ההבנה של מושג העתיד, אין משמעות למושג 'חוב', ומכאן שמדובר בדבר שהוא יחודי לאדם.
בעלי חיים אינם מסוגלים לחשוב על העתיד הרחוק, ולכן לא תראו אף פעם חיה שמלווה משהו לחיה אחרת.

כאשר אני אומר 'חוב', אני לא מתכוון רק ליכולת שלנו ללוות כסף לצורך רכישת בית, לצורך הקמת עסק וכו'... אני מתכוון גם לאמצעי החליפין הבסיסי שלנו- לכסף עצמו.
בעולם שלפני המצאת הכסף, הייתה לנו יכולת פחותה בהרבה לאגור משאבים ולתכנן את העתיד.
בעבר הרחוק, בני אדם נאלצו להחליף סחורה כנגד סחורה- חיטה כנגד ירקות, סלסלות קש כנגד בשר.

במערכת כזו, שבה סחר החליפין מוגבל לסחורה כנגד סחורה,
יש מעט מאוד גמישות מבחינת מגוון המשאבים ומבחינת הזמן.
אם אני לא זקוק כרגע לחיטה, לא אהיה מוכן לסחר חליפין עם בעל שדה החיטה, בשעה שהוא אולי כן זקוק לבשר שיש בידי.
כמו כן, מבלי איזשהו מנגנון 'חוב', לא אהיה מוכן לתת לבעל שדה החיטה את הבשר שלי בתמורה להבטחה שלו, שהוא יספק לי חיטה בשנה הבאה, כאשר אהיה זקוק לה.

כסף הוא למעשה סוג של חוב. שטרות כסף מזומן הם שטרות חוב המקובלים על כולם.
השימוש בכסף משמעותו שכל אחד יכול לייצר מה שהוא רוצה, ובלבד שמספיק אנשים יהיו מעוניינים בתוצרת שלו.
בעולם כלכלי כזה, אפשרויות הצמיחה של המין האנושי הן גדולות הרבה יותר,
מפני שהוא מאפשר לנו גם להתמקצע וגם לתכנן קדימה לטווח רחוק.

התנאי הבסיסי ביותר לצורך קיומה של מערכת כלכלית משוכללת המתבססת על חוב,
הוא הביטחון המוחלט שיש לכל אחד ואחד בשטרות החוב.
במידה ואין לי ביטחון בשטרות הכסף שמישהו משלם לי עבור התוצרת שלי,
אני אדרוש ממנו משהו אחר בתמורה - כנראה סחורה ממשית אחרת,
ובכך אני בעצם חוזר לעולם שלפני המצאת הכסף.

הביטחון בשטרות החוב - בכסף, הוא למעשה הביטחון בגוף השלטוני.
בסופו של דבר, על מנת לאפשר כלכלה מפותחת המשתמשת בשטרות כסף,
מישהו צריך להדפיס את השטרות ולנהל את המנגנון הזה.
אבל מה קורה כאשר המערכת הזו איננה מנוהלת באופן אחראי ?
מה קורה כאשר החולשות והיצרים האנושיים פוגעים באופן הניהול של מערכת החוב שלנו ?

ההיסטוריה מספקת לנו תשובה לשאלות הללו.
חברות אנושיות רבות קרסו עקב הניהול הכושל של מערכת הכסף-חוב שלהן.
אחת מהן הייתה האימפריה הרומית.
ניהול לקוי של המערכת כסף-חוב (באנגלית: "Monetary System") הוא שהביא לבסוף לקריסתה של אחת האימפריות הגדולות והמרשימות בהסטוריה:

הגרף הזה מתאר את אחוזי ה-silver, המתכת היקרה 'כסף', שנמצאו במטבעות הרשמיים של רומי לאורך תקופה של 200 שנה. ניתן לראות שבראשית התקופה תכולת ה-silver במטבע הרומי הייתה קרובה ל-100%.
ככל שעברו השנים תכולה זו הלכה וירדה, עד שלבסוף התקרבה ל-0.

למה הרומאים הלכו וצמצמו את כמות המתכת היקרה במטבעות הרישמיים שלהם ?
ומדוע תהליך זה הלך יד ביד עם קריסתה של האימפריה ?

הרומאים הלכו וצמצמו את כמות המתכת היקרה במטבעות שלהם מסיבה פשוטה:
הם היו מרוששים.
כאשר מנגנון הכסף-חוב איננו מנוהל כראוי הוא יוצא לבסוף מכלל שליטה.
בשלב כלשהו, החוב הממשלתי והחוב הציבורי מרקיעים שחקים, ולמדינה אין יותר יכולת אמיתית להחזיר את חובותיה הכבדים. במצב כזה, כמובן שנציגי השלטון אינם מתנצלים לפני האומה ופורשים מתפקידם, אלא הם מדללים את שווי המטבע שלהם, ומשלמים את חובותיהם במטבעות מדוללים.
תהליך 'דילול' הכסף הרשמי הוא בגדר תהליך 'התאבדותי' מבחינה כלכלית ומדינית, משום שהוא בהכרח מביא לאובדן אמון כולל בשטרות הכסף-חוב.
מדובר בצעד נואש, שרק דוחה מעט את הקץ הבלתי נמנע.

מה הקשר של כל הסיפור הזה לימינו ?
על הגרף עצמו מופיע ציטוט של הפילוסוף והמדינאי המפורסם קיקרו, שחי בתקופת הדעיכה של האימפריה.
הנה תרגום חופשי שלי לעברית:
"יש לאזן את התקציב ולמלא את האוצר. צריך לצמצם את החוב הציבורי.
מוכרחים לטפל בשחצנות של נציגי השלטון. חייבים לצמצם את התלות במדינות זרות או שהדבר יביא לפשיטת רגל.
אנשים חייבים להתחיל שוב לעבוד, במקום להיות תלויים בסיוע הציבורי."

מסתבר שקיקרו תולה את מצבה הקשה של האימפריה הרומית בדיוק באותם גורמים המאיימים על יציבות המערכת הפיננסית שלנו ברגע זה ממש.
החוב הציבורי והממשלתי במדינות רבות כבר יצא משליטה, כפי שהראתי בעבר:

החל משנות ה-70 של המאה שעברה, 'מדינות זרות', בעיקר סין ויפן, הן שרוכשות את החוב האמריקאי:

ולבסוף, תהליך 'ההתאבדות' המוניטרית גם הוא כבר החל.
המקבילה המודרנית ל'דילול' המטבע הוא הדפסת עוד ועוד כסף.
מדובר בדילול שקשה יותר 'לשים עליו את האצבע', מכיוון שאיננו יכולים לבדוק את תכולת המתכת היקרה בשטרות הכסף שלנו.
אבל אנחנו יכולים לבדוק את הערך שהשוק מייחס לשטרות אלה ביחס למתכת היקרה:

הגרף הזה מראה לנו את מחירם של המטבעות הגדולים והחזקים ביותר בכלכלה המערבית:
הדולר האמריקאי, הדולר הקנדי, היורו והפאונד - ביחס לזהב.
זו המקבילה לבדיקת אחוז התכולה של הזהב במטבעות שלנו, וניתן לראות שהוא הולך ויורד בקצב מהיר למדיי.

מחיר הזהב שבר בשבוע האחרון את שיא כל הזמנים, והגיע ל- 1600$ לאונקיה.
הוא עשה זאת ברקע לדיבורים בארה"ב על העלאת 'תקרת החוב' פעם נוספת:

ניתן לראות שבכל פעם שמעלים את 'תקרת החוב' בארה"ב, מחיר הזהב עולה גם הוא.
אבל אם ניקח את מה שאנחנו מבינים עכשיו צעד אחד נוסף, נוכל לומר ש-
מחיר הזהב לא עולה. ערך הכסף שלנו פשוט הולך ויורד.

לאן כל זה מוביל ?

כל זה מוביל לכך שאחד המקומות הבטוחים ביותר לכסף שלנו הוא בזהב ובמניות של חברות זהב גדולות. שלב 'אובדן האמון' הציבורי בשטרות הכסף עדיין לפנינו, וכאשר הוא יתרחש הדבר יתבטא בעליות עצומות, גדולות בהרבה מאלה שראינו בשנים האחרונות, בערך הזהב ובערכן של מניות של חברות לכריית זהב.

או שאולי יותר נכון לומר- בירידות עצומות בערך הכסף שלנו.

למאמרים נוספים בקרו באתר שלי:

http://therulesofthemarket.blogspot.com/

גילוי דעת:
הדעות המובאות במאמרים המתפרסמים בבלוג זה הן דעותיו האישיות של כותב המאמרים, צ'רנוצקי רועי, והן משקפות את דעת הכותב בלבד.
הדעות המובאות במאמרים אלה הן לצרכי לימוד בלבד, והן אינן בגדר המלצות השקעה.
הכותב הוא אדם פרטי, והוא איננו יועץ השקעות או מנהל השקעות מוסמך.
השימוש בדברים לצורך קבלת החלטות השקעה מכל סוג שהוא יעשה על דעת הקורא ובאחריותו המלאה.
הכותב מחזיק במניות מחצבים.

דרג את התוכן: