יש רגעים שבהם אני מרגיש צורך אמיתי להתנתק. לחפש קצת סדר בתוך הבלאגן. המחשבות שרצות בראש רבות מדי, מבולבלות מדי, מבלבלות מדי. הרגשות בלב כבדים מדי. קשה לראות. קשה להתרכז. קשה לחשוב בצורה צלולה. אז אני יודע שאני צריך להתנתק.
אני מחפש מקום ניטראלי. מקום שבו אפשר להיות עם עצמי, מקום שיגרום לי לא לחשוב על הכל, לנקות את הסלט שבראש, להרגיע את הסערות שבלב. לעצור לרגע. להסתכל על דברים אחרים ולהתמקד בהם.
יש לי חולשה מסוימת לים. כמה בנאלי, ככה נכון. הים מאפשר לי לראות דברים בצורה הכי רחבה ופתוחה. החול הצהוב (למרות שיש גם קצת ג'יפה בשביל הטעם). האנשים שבוחרים בו כמקום לריצת ערב או בוקר, דייגים מזדמנים, תיירות, רוכלים, רוכבי אופניים וציפורים למכביר.
מקום אחר הוא בדרך כלל ירוק. קצת טבע. ולא צריך להרחיק עד סוף העולם שמאלה. השבוע מצאתי מקום כזה בסוף גבעתיים. כמה דקות של הליכה לעבר השביל ואני משנה מצב והרגשה. הייתי אחרי דייט ולפני ראיון עבודה – שני מצבים שגורמים ללב שלי לעבוד שעות נוספות.
תוך כדי שיטוט ראיתי חתול אחד, חתולצ'יק. עומד על גזע עץ. עיניו גדולות ותמימות. שחור כפחם. מביט בי בחשד. מה, מה אני רוצה? מה אני מחפש פה? הבטתי בו בחזרה ואת השקט פילחה נפילת בלוט קטן מסוג לא ברור. מיד הסיט הפיצפון את עיניו לעבר הריגוש החדש. אני ניסיתי לנצל את הרגע כדי לשפר עמדה ולצלם אותו בעזרת מצלמת הטלפון הנייד שלי, אבל הוא כבר החזיר מבטו אלי ונמלט. איך שהוא הספקתי לתפוס אותו עומד על העץ.
נותרו לי עוד כמה דקות בשעון עד לראיון. החלטתי לנצל עד דק את סבלנות שאר שוכני הגן ולחפש חתולים דוגמנים אחרים. ג'ינג'י אחד ברח הצידה. אחר טייל באדישות מעבר לגדר ושלישי טיפס על עץ. אחרי שראיתי שתמונות לא יהיו לי היום (במילים אחרות לנשיונל ג'יאוגרפיק אני לא אתקבל) יצאתי מחוץ לגן אל ראיון העבודה והעולם הסואן. |