יש פה בבית חתול חדש. קטן נורא. בערך בן חודש. הוא הגיע כמו רוב החתולים. פשוט כי לא הייתה לי ברירה. ככה זה עם חתולים. להבדיל מכלבים. חתולים מחליטים קצת בעצמם, או נתקעים במנועים של מכוניות ממש מול האף שלי. כי ככה זה מרגיש להם הכי מצוין,
כלבים בוחרים. על כלבים חושבים ימים שלמים לפני, דנים, מביאים בחשבון. מה ו//או מי מתאים.
וחתולים. חתולים פשוט נוחתים. במשך רוב הזמן, והוא, החתול הזה, נחת פה כדרכם של חתולים.
להבדיל מהאחרים, עוד אינ-לו שם. הוא פשוט לא עומד לשנייה אחת ונותן לי לבחור. מסתובב סחור-סחור ומוציא אותי מדעתי, מעסיק את עצמו מסביב לשעון. וזה קצת מוזר. כמו תמיד, כי אני בכלל בן אדם של כלבים. ובכל זאת, חודשים שאני רוצה כלב ושוב, במקום כלב בינוני עד גדול ורגוע יותר או פחות, יש פה עוד חתול שלא התכוונתי להכניס וכבר ברור מעל לכל ספק שהוא כאן להישאר.
 יש אנשים שיודעים להעסיק את עצמם שעות. לא משנה במה, יש אנשים שנהנים להיות עם עצמם ואחרים שפחות, לפעמים זה תלוי בתקופה.
ועכשיו, בלי כל אזהרה, בלי להתחיל לאהוב אותו, הוא הציב בפני עובדה. הוא כאן. ואני יושבת ובוהה בו ולפעמים חוטפת קפיצה שורטת ובלתי מתוכננת ופשוט לא יכולה להוריד ממנו את העיניים. ורק חושבת שיכל להיות הרבה יותר רגוע, אם היה כאן כלב. ואפילו לא כלב שמירה, רק אחד כזה, שמבין כשאומרים לו לא. ויודע לבוא ולשים את הראש כשאני מרגישה לא הכי גיבורה. כלב לנשמה. אלא מה,
[ נדמה לי משומ-מה ששמות ידידותיים למשתמש בלבד. יתקבלו בברכה. זו לגמרי לא בדיחה, ]
. |