רדיפה אחרי המחיר מתבטאת בקנייה של נכסים דווקא בשעה שמחירם עולה,

ובדרך כלל, עולה בקצב מהיר.
כולנו, כמעט ללא יוצא מהכלל, 'רודפי מחיר' מטבענו.

רובנו מכירים היטב את המשפט שהורינו נהגו לומר לנו כשהיינו קטנים, או שאנחנו נוהגים כיום לומר לילדינו שלנו-  "זה יגמר בבכי".
ילדים נוטים לפעמים להיסחף ולהתלהב יתר על המידה במשחק שלהם.
ישנו סף מסויים שכאשר חוצים אותו, הופכת ההתלהבות וההנאה הגדולה מהמשחק לכעס ולבכי.
מבוגרים יודעים שכל דבר, גם החיובי ביותר, זקוק לגבולות.  כאשר אנחנו לא מסוגלים, או לא רוצים, לשים לו גבול, מובטח לנו שהוא יהפוך בסופו של דבר לשלילי ולהרסני.

כולנו 'רודפי מחיר' מטבענו משום שאנחנו נמשכים אל ההנאה ואל תחושת האופוריה שכרוכה בה-
"אלי, אלי, שלא יגמר לעולם".
לצערנו, זה תמיד נגמר.
אין טוב בלי רע, ואין הנאה בלי סבל.
כולנו יודעים זאת, ובכל זאת נותנים לעצמנו לשכוח את זה לפעמים.

כאשר הסוחר או המשקיע בבורסה צופה כיצד מחירו של נכס מסויים עולה בעקביות, הוא הופך להיות אותו ילד שמתבונן מהצד בחבורה של ילדים אחרים משתוללים ונהנים, והוא משתוקק בכל גופו ונפשו להיות חלק מהמשחק, חלק מהאקסטזה.
בשלב מסוים הוא מתקשה לעצור את עצמו והוא מחפש דרך להצטרף אל החגיגה - לקנות את הנכס.

שני כוחות חזקים פועלים כאן במקביל:   החיפוש אחר ההנאה הבלתי מרוסנת (הרצון להיסחף) וכוחו של ההמון.  כאשר משלבים את שני הכוחות הללו יחדיו מקבלים בדרך כלל את סוג ההתלהבות שנגמר בבכי.

בואו נראה, תוך שימוש בדוגמא עדכנית, כיצד הדבר הזה מתרחש בשוק ההון.
החודשים האחרונים התאפיינו בראלי אדיר במחירו של קרוב המשפחה הפרוע של הזהב- הכסף (SILVER):

כפי שאתם רואים, מחירו של ה- SILVER דשדש במשך קרוב לשנה (מוקף במלבן)  בסביבות 16-19 דולר לאונקיה.  בספטמבר 2010 המחיר יצא לגל עליות שהביא אותו בתוך 8 חודשים לקרוב ל-50$, עלייה של בערך 250%.
בקצה הימני של הגרף ניתן לראות שהמחיר צנח בתוך ימים ספורים בלבד חזרה לסביבות ה- 35$ לאונקיה.

מדוע מחירו של הכסף עלה כל כך הרבה בתוך זמן קצר ?
האם העלייה הזו מוצדקת ?
ואם כן, מדוע המחיר קורס כעת ?

כדי לענות על השאלות הללו, נשיב תחילה על השאלות הבאות:
מי הם האנשים שקנו את הנכס SILVER בתקופה המסומנת במלבן כחול, 
מי הם אלה שקנו אותו לאורך גל העליות הראשון, המלווה בחץ ירוק,
ומי הם הקונים בגל העליות השני המלווה בחץ אדום ?

באופן כללי, ניתן לחלק את הקונים ל-3 קבוצות שונות.
בהכרח, כל מי שקנה, ולא חשוב באיזו תקופה, עשה זאת משום שהוא חשב שהמחיר יעלה בעתיד.
במובן זה אין הבדל בין הקבוצות השונות.
כאשר אתה מחזיק בנכס שמחירו 'תקוע' באותו מקום לאורך פרק זמן ממושך (שלא לדבר על מצב שבו המחיר יורד),  אתה הולך ומאבד את הביטחון שלך - הולך ומאבד את האמונה שלך בכך שהמחיר ימשיך לעלות,  אותה אמונה שבגללה קנית את הנכס מלכתחילה.
לא חשוב מי אתה ועד כמה אתה מנוסה וחכם, ככל שעובר הזמן והמחיר לא מוכיח לך שצדקת,  היאוש מתחיל לכרסם בך והאפשרות שהמחיר יעשה בדיוק את ההיפך ממה שחשבת - ירד במקום לעלות - נעשית יותר ויותר ממשית.

מי שקנה את הנכס SILVER בשנה שהוא דשדש במקום, מתוך מחשבה שמייד לאחר שיקנה המחיר יישא כנפיים ויעוף, מן הסתם התאכזב לאחר זמן מה ומכר.
אבל מי שקנה והמשיך להחזיק למרות שהמחיר לא מיהר לעלות, הצליח להילחם ביאוש ובפחד שכירסמו בו. 
במקרה שלפנינו, אלה שהצליחו לנצח את היאוש והפחד זכו לגמול הולם.  המחיר אכן עלה לבסוף, ועשה זאת באופן מרשים למדיי.

מה מייחד את אותם אנשים שקנו לאורך גל העליות הראשון, זה שמסומן בחץ ירוק ?
לרוב, מדובר באנשים שעקבו אחרי מחיר ה-SILVER,  אבל המתינו לסימן המאשר את העובדה שהמחיר הולך לעלות. 
שימו לב-  מדובר בהבדל חשוב בין הקבוצות.
ייתכן וחלק מהקונים האלה היו לא פחות חכמים ומבינים בכלכלה מחברי הקבוצה הראשונה, ואולי אף יותר, אבל מה שחשוב זה שהם, שבניגוד למי שקנה בתקופת הדשדוש, היו זקוקים לחיזוק חיצוני מהמחיר עצמו כדי להחליט ולקנות.

אם נמשיך באותו קו מחשבה, נוכל לומר שחברי הקבוצה השלישית, אלה שקנו לאורך גל העליות השני (המסומן בחץ אדום), היו זקוקים להוכחה חזקה אף יותר מהמחיר שהוא אכן רציני לגבי כוונות העלייה שלו.  המחיר אכן נתן להם את ההוכחה שאותה דרשו, אבל לא עבר זמן רב, והוא אכזב אותם.

שימו לב לכך שדווקא אותם אנשים שהיו הכי חלשים, במובן זה שהצורך שלהם בחיזוק חיצוני שיאשר את ההחלטה שלהם לקנות היה גדול משל כולם, נמצאים כעת, לאחר שהמחיר ירד לפתע ב-25%, במצב הגרוע משל כולם.
הרי אותם אנשים מקרב  2 הקבוצות הראשונות שעדיין מחזיקים בנכס נמצאים עדיין, למרות הירידות החדות, ברווח יפה על הנייר,  בשעה שחצי מחברי הקבוצה השלישית נמצאים בהפסד והחצי השני ברווח מזערי.

לפני שנמשיך ונשיב על השאלות שאתן התחלנו -  מדוע המחיר של הנכס SILVER עלה בכזו חדות, האם העלייה הזו מוצדקת, ואם כן, מדוע המחיר ירד לפתע,  בואו נראה גרף נוסף של אותו הנכס:

לא, לא התבלבלתי ושמתי שוב את הגרף הקודם.
הגרף הקודם הראה לנו את מחירו של ה- SILVER לאורך השנה וחצי האחרונות.
הגרף הזה מראה לנו את התנהגות המחיר לאורך 20 השנה האחרונות.

הדמיון ביניהם מפתיע, נכון ?
זה לא מקרי.

ברוכים הבאים לשרשרת המזון של העולם הפיננסי.
תקופת הזמן שהכיל המלבן הכחול בגרף הקודם, אותה תקופה שבה קנו אלה שנזקקו הכי פחות לחיזוק מהמחיר עצמו לגבי הכוונות העתידיות שלו, הייתה 8 חודשים.
תקופת הזמן שמכיל המלבן הכחול בגרף האחרון היא 13 שנה.
אלה שקונים ב-13 השנים האלה, וממשיכים להחזיק בנכס, נמצאים בראש שרשרת המזון של השווקים הפיננסיים.
 
הם נמצאים בראש משום שיש להם את היכולת והנכונות לשלם את המחיר הנפשי הנדרש מהם כדי להחזיק בנכס שמחירו לא זז במשך שנים ארוכות, בזמן שאף אחד אחר לא מתעניין בו, ורבים אף לועגים למי ש'מבזבז את זמנו וכספו' שם. 
הם נמצאים בראש משום שהם יודעים שיבוא יום וכולם ייזכרו בקיומו של הנכס הזה.
הם נמצאים בראש כי הם מבינים היטב שכאשר אותו יום יגיע ויגרור לבסוף רדיפה המונית אחרי המחיר, הם יהיו החזקים מכולם. 
הם יהיו החזקים מכולם מפני שהם אלה שקנו את הנכס במחיר הנמוך ביותר.
 
הנכס SILVER דשדש בין 4 ל-6 דולר במשך 13 שנים.
כדי להבין את כוחו של מי שקנה אותו אז, שימו לב לעובדות הבאות:
מי שקנה ב-5$ מרוויח 100% על כספו בכל עלייה של 5$ במחיר.
אם נשווה את זה למי שקנה ב-20$, הרי שהאחרון זקוק לעלייה של 20$ במחיר כדי לראות רווחים דומים.
כמו כן, יכולת הספיגה של ירידות חדות במחיר של מי שקנה בתחתית, גדולה לאין שיעור מיכולת הספיגה של אלה שקנו   במחירים גבוהים יותר.  הסיכויים שלו להחזיק בנכס לאורך כל שנות העלייה במחיר ולמצות את הרווח גדולים הרבה יותר.

האם העליות במחירו של ה- SILVER מוצדקות ?
יש להבדיל בין מחיר ובין מומנטום (קצב העלייה).
רובם המוחלט של בעלי הידיים החזקות, אלה שנמצאים בראש שרשרת המזון של שוקי ההון, עדיין מחזיקים בחלק ניכר מהסחורה שקנו לפני יותר מ- 10 ו-15 שנים.
הם מחזיקים בחלק ניכר מהסחורה משום שהם לא חושבים ש- 50$ לאונקיה הוא היעד הסופי למחירו של נכס זה בגל העליות הרב שנתי הנוכחי.

יחד עם זאת,  כאשר קצב העלייה של המחיר גדל מאוד, זה בהכרח קורה משום ש'רודפי מחיר' רבים הצטרפו לחגיגה.  מדובר ב'ידיים חלשות' בשפה המקצועית, שהתנהגות המחיר היא שמכתיבה את רמת הביטחון שלהם בנכס.
בעלי הידיים החזקות יודעים שכאשר מצטרפים לחגיגה כל כך הרבה רודפי מחיר, זה יגמר בבכי.

בשעה שרודפי המחיר נמצאים בשיא רדיפתם, חדורי ביטחון שווא שמספק להם המחיר שלא מפסיק לעלות, מוכרים החזקים יותר חלק מאחזקותיהם לבעלי ידיים חלשות אלה.
בשעה שהראשונים מתייחסים אל העליות החדות כאל סימן לביטחון, סימן שאומר שכעת כדאי להיצטרף למסיבה,   האחרונים רואים בהן סימן אזהרה.

איך יודעים בעלי היד החזקה שאחרי עליות חדות במחיר תבוא ירידה חדה ?
הרי מה שמאפיין את כל המצטרפים החדשים והנלהבים למשחק, אלה שנזכרו לקנות את הנכס לאחר שמחירו כבר עלה כל כך הרבה, זו התלות האדירה שלהם בהתנהגותו של המחיר - בצורך שלהם בחיזוק חיצוני.
בעלי היד החזקה יודעים שמספיקה ירידה קטנה במחיר כדי להבהיל את 'רודפי המחיר' הללו ולגרום להם למכור בפחד את הסחורה שקנו לא מזמן.

תנודות במחיר תמיד מתרחשות בשלב זה או אחר.  ובכל מקרה, לחלק מסויים מבעלי היד החזקה יש גם מגוון לא קטן של דרכים לגרום לתנודה הרצוייה, כזו שתספיק כדי לגרום לבהלה המונית בקרב 'הרודפים'. 
בשעה ש'רודפי המחיר' זורקים בבהלה את הסחורה, החזקים קונים אותה מהם. 

רק כאשר המחיר יורד עד לרמה שבה הרוב המוחלט של 'הרודפים' כבר מכר בהפסד,  ובעלי היד החזקה לקחו מהם את אותה הסחורה שהם עצמם מכרו להם לא מזמן במחירים גבוהים יותר-
 רק אז יכול להתחיל גל עליות נוסף במחיר. 
שכמובן, גם הוא יסתיים לבסוף באופן דומה.

החגיגות הפרועות בשוק ההון תמיד נגמרות אותו הדבר-
בבכיים של החלשים הרודפים אחרי המחיר,  ובצחוקם של החזקים.

למאמרים נוספים בקרו באתר שלי:

http://therulesofthemarket.blogspot.com/

גילוי דעת:

הדעות המובאות במאמרים המתפרסמים בבלוג זה הן דעותיו האישיות של כותב המאמרים, צ'רנוצקי רועי, והן משקפות את דעת הכותב בלבד.

הדעות המובאות במאמרים אלה הן לצרכי לימוד בלבד, והן אינן בגדר המלצות השקעה.

הכותב הוא אדם פרטי, והוא איננו יועץ השקעות או מנהל השקעות מוסמך.

השימוש בדברים לצורך קבלת החלטות השקעה מכל סוג שהוא יעשה על דעת הקורא ובאחריותו המלאה.

הכותב מחזיק במניות מחצבים.