אם אנחנו מאוד רוצים להשיג משהו, כדאי שנברר קודם כל מה זה בדיוק הדבר הזה שאנחנו כל כך רוצים בו.
אחד התסכולים הגדולים של המין האנושי נובע מכך שאנחנו חושבים שאנחנו מבינים מהו הדבר שבו אנחנו חושקים, אבל למעשה, אנחנו רודפים אחרי הדבר הלא נכון.

אנחנו רוצים אהבה, אבל לא מבינים מה זאת אהבה.
אנחנו רוצים כבוד, אבל לא מבינים מה זה כבוד.
אנחנו רוצים להיות מאושרים, אבל לא מבינים מה זה אושר.
אנחנו רוצים להרוויח בבורסה, אבל לא מבינים מה זה להרוויח.

אתם בטח חושבים- אהבה, כבוד, אושר - אלה באמת מושגים לא פשוטים להבנה. 
אבל להרוויח ?  זה דווקא ברור מאוד.
הרבה פחות ברור ממה שנדמה לכם.

מהו בדיוק הדבר שכולם רוצים להרוויח בבורסה?   כסף, לא?
כדי לדעת מה המשמעות של 'להרוויח', צריך קודם לדעת מה המשמעות של 'כסף'.
רובנו מודדים את המצב הכלכלי הנוכחי שלנו במספרים, ביחידות של מטבע: 
הדירה שלי שווה בערך X ש"ח, החסכונות שלי הם Y ש"ח, תיק המניות שלי שווה בערך Z ש"ח וכו'...

אנחנו גם מודדים את ההצלחות, את הרווחים הכלכליים שלנו, ביחידות של מטבע:
הרווחתי החודש X ש"ח,  עשיתי השנה Y ש"ח בבורסה,  ערך הדירה שלי עלה השנה ב-Z ש"ח.

באותה מידה, אנחנו מודדים את הכישלונות, את ההפסדים הכלכליים שלנו,  ביחידות מטבע:
הפסדתי בעסקה הזאת X ש"ח, הפסדתי בבורסה Y ש"ח.

שאלה שנשמעת טפשית:  למה אנחנו מודדים כל דבר לפי הערך הכספי שלו ?   לפי כמה יחידות מטבע הוא שווה ?
למה שלא נמדוד כל דבר בכמה דירות 2 חדרים הוא שווה, או בכמה חביות נפט הוא שווה, או בכמה קילו סוכר הוא שווה ?
התשובה היא: כי התרגלנו לזה. 
אם כולם היו מודדים כל דבר לפי הערך שלו בשקי חיטה, בחביות נפט, במטבעות זהב, או במשי, אז היינו מתרגלים לדבר אחר.
ומה בעצם הבעיה בהרגל הזה ?

מה הבעיה בלהעריך כל דבר לפי השווי שלו ביחידות של מטבע ?

הנה התשובה:

אתם מסתכלים על גרף המתאר את כוח הקנייה של הדולר האמריקאי במשך 100 שנה.
התופעה שכולנו מכירים היטב - 'אינפלציה' - שוחקת באופן עקבי את כוח הקנייה של המטבע שלנו.
לצערי, לא מצאתי גרף דומה לגבי השקל, אבל אני יכול להבטיח לכם שאין הבדל גדול.
כל מטבע סחיר שאי פעם היה קיים הלך ואיבד מערכו לאורך הזמן עד שנפח את נשמתו לבסוף.
המטבעות שלנו, בהיותם יצירה אנושית, סובלים מאותן חולשות שאנחנו סובלים מהן-
הם נולדים יום אחד, ובכל יום שעובר הם מתקרבים צעד נוסף אל הסוף הבלתי נמנע.
 
כאשר אתה אומר שאתה רוצה 'להרוויח', אני מניח שאתה מתכוון לכך שאתה רוצה שיהיה לך, לאורך זמן, יותר ממה שיש לך היום. 
אבל כשאתה מודד את מה שיש לך בכסף, יש סיכוי טוב שבזמן שאתה חושב שהתקדמת, בעצם נשארת במקום או הלכת לאחור.
כדי לקנות ב-2010 את אותם דברים שיכולת לקנות ב-1960 ב-500$, אתה זקוק ל-3600$.
משמעות הדבר היא שבמשך 50 שנה, הנכס 'דולר' הפסיד 87% מערכו.

טוב, אז מה הסיפור ?  לא חידשת לנו הרבה.  אנחנו יודעים שיש אינפלציה של כמה אחוזים בודדים בשנה, ויש דרכים לשמור על הכסף מפני אינפלציה.
הסיפור הוא, שכולנו לוקים בפיצול אישיות.
אנחנו מבינים שהמטבע שלנו לא שונה בהרבה ממנייה, שמפסידה לאורך זמן כמה אחוזים בשנה, עד שלבסוף תימחק ותגיע ל-0.
אבל בפועל, תפיסת העולם הכלכלית שלנו, והאופן שבו אנחנו מתנהגים בחיינו הפיננסיים ובשוק ההון, בנויה על ההנחה שמדובר במשהו מאוד יציב, שמשרה עלינו ביטחון ורוגע.
 
אם אנחנו מבינים שהמטבע שקל, או המטבע דולר, הוא נכס בעל ערך משתנה שנמצא במגמת ירידה ארוכת טווח, למה אנחנו מפחדים יותר להחזיק במניות מאשר במזומן?

זהו מדד הדאו-ג'ונס מ-1925 ועד 2010.
המדד בגרף זה עבר שקלול של האינפלציה לאורך כל התקופה.  משמעות הדבר היא, שהעליות או הירידות בערך המדד מתחשבות בירידה העקבית בכוח הקנייה של הדולר.
לפי הגרף, מי שקנה את מדד הדאו-ג'ונס בשנות ה-50 נניח, כאשר המדד היה שווה בערך 2000, היה מחזיק בידו סכום כסף הגדול בערך פי 5 (לפי מדד 10,000) מאשר הוא השקיע.
אבל שימו לב- לא פי 5 יחידות מטבע,  פי 5 מבחינת כוח הקנייה !
חשוב לציין, שהגרף למעלה לא כולל תשואת דיבידנדים, שהייתה משפרת את הביצועים בהרבה. 

אם נשווה את זה למה שהדולר עשה באותה תקופה, נגיע למסקנה פשוטה שמדד הדאו-ג'ונס הוא אמצעי הרבה יותר טוב מאשר הדולר (או לצורך זה כל מטבע סחיר אחר) לשם צבירת ערך.

אם נסיק מזה את המסקנה ההגיונית נוכל לומר ש-
להתחיל למדוד את השווי הכלכלי שלנו ביחידות דאו-ג'ונס יהיה צעד הרבה יותר חכם מבחינה כלכלית, מאשר למדוד אותו בשקל או בדולר.
צורת מחשבה כזו משנה לחלוטין את המשמעות של מה זה להרוויח או להפסיד בבורסה.
אם הכסף שלי הוא מדד הדאו-ג'ונס, כאשר אני מוכר אותו ומקבל עבורו דולרים, הפעולה האמתית שאני עושה היא לקנות את הנכס 'דולר' בכסף שלי.  
כאשר אני קונה בדולרים האלה את המדד, הפעולה האמתית שאני עושה היא לממש רווחים או הפסדים על הנכס 'דולר'.
 
אני לא מציע שתתחילו למדוד את עצמכם ביחידות הדאו-ג'ונס, למרות שסביר להניח שזה יהיה צעד חכם מבחינה כלכלית.
מה שאני רוצה שתבינו בשלב זה, זה את העובדה שמבלי דעת אנחנו מתייחסים את המטבע שלנו בתור משהו שהוא לא, מה שגורם לנו לחולשה אדירה מבחינה פיננסית.
המטבע שלנו הוא למעשה נכס בדומה לכל נכס אחר.  
ואם אנחנו מודדים איכות של נכס לפי היכולת שלו לשמור על ערך (כוח קנייה) לאורך כמה שיותר זמן, יש לא מעט נכסים שעולים על המטבע שלנו באיכותם.

אחת הסיבות לכך שאנחנו מתקשים מאוד להתייחס אל המטבע שלנו בתור מה שהוא באמת, היא שהמערכת הכלכלית שלנו למעשה מאלצת אותנו 'לעבור דרכו' בכל פעולה פיננסית.
אתה לא יכול לבקש מהבוס שלך לשלם לך ביחידות של דאו-ג'ונס, בשקי חיטה או במטבעות זהב.
אתה גם לא יכול לשלם עם הנכסים האלה בסופר.

ההבנה שהמטבע שלנו הוא רק עוד נכס, ולא מהמשובחים שבהם, היא לא הבנה פשוטה.
התרגלנו להישען עליו ברגעים של חרדה, להתגאות בו, ולעשות את כל החישובים הכלכליים שלנו אתו.
להפסיק להתייחס אל המטבע באופן שבו כולנו רגילים להתייחס אליו זה כמו תהליך לגמילה מסמים.  גם סמים נותנים למי שמשתמש בהם ביטחון ושלווה, אבל בדומה לביטחון שהמטבע משרה עלינו, מדובר בביטחון שווא, באשליה.
 
בחיים בשוק ההון, כמו בחיים בכלל, תפיסות מעוותות ואשליות הן חולשה.  
לראות את המציאות בתור מה שהיא זה באמת לא קל.  
אשליית המטבע היא אחת האשליות הגדולות ביותר שלנו, ולכן הגמול של ההשתחררות ממנה הוא אדיר.
 
שימו לב לאופן המדויק שבו מתבטא ג'ים רוג'רס לגבי הדולר.
אני לא מתכוון לדעתו של רוג'רס לגבי חוזקו או חולשתו העתידית של הדולר, אלא לאופן שבו הוא מתייחס אליו.
ככה מתייחס למטבע אדם ששווה הרבה מאוד נכסים:

"I own the US dollar at the moment... I expect it to rally for a while....  I do not know whether I would own it for a week or a month or a year....  I do not plan to own the US dollar 5 or 10 years from now"

למאמרים נוספים בקרו באתר שלי:

http://therulesofthemarket.blogspot.com/

גילוי דעת:

הדעות המובאות במאמרים המתפרסמים בבלוג זה הן דעותיו האישיות של כותב המאמרים, צ'רנוצקי רועי, והן משקפות את דעת הכותב בלבד.

הדעות המובאות במאמרים אלה הן לצרכי לימוד בלבד, והן אינן בגדר המלצות השקעה.

הכותב הוא אדם פרטי, והוא איננו יועץ השקעות או מנהל השקעות מוסמך.

השימוש בדברים לצורך קבלת החלטות השקעה מכל סוג שהוא יעשה על דעת הקורא ובאחריותו המלאה.