גירוש השגריר הישראלי מטורקיה, לא הפתיע את הגורמים המדיניים. השגריר, אגב, היה כבר בארץ בזמן שהטורקים הודיעו על "גירושו", והוא היה בשלבי סיום תפקידו לאחר שפרש לגמלאות. ראש ממשלת טורקיה ארדואן, הוא מוסלמי קיצוני העומד בראש מפלגה איסלמית, ומאז שביסס את מעמדו בטורקיה לאחר שזכה בקדנציה שנייה, החל במדיניות אנטי-ישראלית מובהקת. הרבה לפני המשט הטורקי, יצא ארדואן במסע הסתה פרוע נגד ישראל, כאשר במקביל הוא מטפח את ידידות ארצו עם מדינות ערב, בראשן המנהיג הערבי המתון והליברלי מועמר קדאפי...

ראש הממשלה הטורקי, מבקש להשיב את ארצו לימי הקיסרות העותומאנית ושלטון האיסלם, וכל מדיניותו מופנית לכיוון הזה. הוא ניטרל את בכירי הצבא שהתנגדו לקו האיסלמי שנקט, והגביר את ההקצנה האיסלמית בארצו. היחסים ההדוקים עם ישראל, גם אם היו נכס ביטחוני ומדיני לטורקיה לא פחות מאשר לישראל, היוו ניגוד מוחלט לקו האיסלמי הפרו-ערבי שנקט ולפיכך הוא חיפש הזדמנויות שונות, לדרדר את היחסים בין שתי המדינות בדרך לניתוק מוחלט. הוא לא יכול היה לעשות זאת בבת-אחת, בשל רצונה של טורקיה לזכות למעמד בכיר גם בקרב מדינות המערב, ולכן הוא חיפש "תירוצים" כמו מבצע "עופרת יצוקה" שהתנהל בעזה לפני כחמש שנים, ועוד פעולות ישראליות שהיוו עילה להרעת היחסים.

לכן, מי שסבור כי התנצלות ישראלית בפני ארדואן, תשיב את היחסים בין שתי המדינות לתקנן, מבקש לפזר אשלייה חסרת בסיס. גם אם ממשלת ישראל היתה כורעת על ברכיה ומביעה חרטה והתנצלות על הרג הטרוריסטים הטורקים ומשלמת מיליוני דולרים פיצויים למשפחות הטרוריסטים הללו, היה המשבר נדחה במעט לאירוע אחר שלא היה נושא חן בעיני ארדואן, ומשמש עילה להתקפה על ישראל. הקביעה החד משמעית של ועדת פאלמר, כי הסגר על עזה הוא חוקי לחלוטין והטורקים אשמים באי מניעת המשט, הרגיזה את ארדואן, והוא מנסה להשיב מעט את הכבוד לארצו, דרך גירוש השגריר הישראלי. בסופו של התהליך, לא ברור מי יפסיד יותר מהרעת היחסים, ישראל או טורקיה. אם ארדואן מחפש לו ידידים בקרב מדינות ערב הנחשלות, וחלומו הוא להשיב את ארצו לעידן העותומאני, אין הרבה מה לעשות כדי למנוע ממנו את הגשמת חלומותיו.