פסוקו של יום

פסוקו של יום ומה כבר נשאר?

עוד יום התחיל, עוד שבוע עבר.

ומה איתך?

 איפה אתה נותר?

שאלות, שאלות, ותשובות להם אין,

ולמה בעצם?

 האם זה ייתכן?

אתה מחפש והיא כבר לא שם,

וכל מה שנשאר הוא רק עוד חותם,

עוד צל גדול שאת השמש מסתיר,

לשמוע אותה זה כל-כך נדיר.

אתה רק רוצה קצת נחמה,

עוד ליטוף קטן, מילה נעימה,

אך אין בנמצא, נותרת לבד,

יושב ומחכה לעוד טלפון אחד.

את הקול לשמוע, את החיוך להרגיש,

 נגיעה קטנה במקום רגיש,

אך לא! משהו מסרב לקרות,

ואתה מנסה בכל כוחך להבין, לראות.

אבל איפה היא? לאן נעלמה?

האביר מחכה על הסוס לעלמה,

כל מה שנותר, רק אפר ואבק,

ליבך, ממך כבר מזמן ניתק.

נותרת לבד, בודד וגלמוד,

כמו כלב עזוב, קטן וחמוד,

ואותך אף אחד לא רוצה לאמץ,

למרות שבכך ליבך כה חפץ.

הייתה היא האור, השמש, היום,

נתנה היא לך תקווה וקצת חום,

נותרו שמיים קודרים ללא זיק או ניצוץ,

היה זה פרח, נותר לו רק קוץ.

תמיד עמדת שם בשבילה,

כל מה שאמרה תמיד, כל מילה,

אך היא שכחה, אותך היא נטשה,

וכל זאת ללא טיפת בושה.

נותרת לבד, אין מה לעשות,

רק מחכה שתגיע האות,

עליה לעד לא תוותר,

לעולם לא יהיה לך משהו אחר.

כל הזכויות שמורות אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש ללא היתר מראש ובכתב מאת יובל א.נ. 2007©