למי שלא שם לב הנה סקופ. המפלגה קלטה ברק חדש לשורותיה. לשלי יחימוביץ מחוייבות עמוקה ל"ערכי תנועת העבודה" כל עוד אלה מקדמים את מועמדותה. לשלי אין כל בעיה להכשיר "ערכים" שאין להם כל אמפטיה ל"סוציאל דמוקרטיה". הערכים, אליבא "דשלי", ניתנים לגיור. היא טובלת ושרץ בידה. אך היא זועקת, בצעקנות ובהתחסדות, שבידה טלה טהור שהיא מעלה על המזבח כקרבן תודה. אכן דיאלקטיקה מבית מדרשו של סטאלין. בעת הטיהורים הגדולים, עת עשרות מיליוני אנשים רעדו מנחת זרועו השרירותית של השלטון, שופרות השלטון הללו ושבחו את "החוקה הדמוקרטית ביותר שהייתה אי פעם עלי אדמות". העוקב אחרי פועלה של שלי בחודשים האחרונים, אינו יכול אלא לתמוה על הרטוריקה המניפולטיבית של הגברת שכל מטרתה, קידום מועמדותה ליו"ר המפלגה. התומך במועמדות זוכה להכרה כ"סוציאל-דמוקרט", תואר שהגברת לוקחת עליו מונופול, והמתנגד אינו אלא תצ'ריסט, ניאו ליברל, ואם הוא חבר מפלגה, גם צבוע ומתחזה. אמרנו סטאלין?

אנחנו ניקח רק שתי דוגמאות, אך למתעניין, די לבקש מגוגל, "שלי יחימוביץ וסוציאל דמוקרטיה" כדי שיקבל ערמה של עמדות מלאות סטירות, שכל מטרתן היא להכפיש ולבזות את עמדותיהם של החולקים על "הסוציאל דמוקרטיה הטהורה שלי". הגברת התברכה בשפה רהוטה, תוקפנית ואלימה. חסידיה מפרשים זאת כמסעו של אביר נודד היוצא למסע לעיקור הרוע, הרשעות והאכזריות. לא חשוב, באמת, אם בדרך, הוא מעלה  אי אילו קהילות על המוקד.

דוגמא ראשונה – הראיון בהארץ.

קצת סטטיסטיקה – המילה "אני" מופיעה בראיון 81 פעמים. לבטח שברק עומד על הראש במשרד הביטחון (הוא מתכנן שם מעשים גדולים, מעשים א-לה בן גוריון). גם הוא לא ידע דבר אחר אלא "אני" ומכל כובד משקלו חנק כל ציוץ קטן שהעז לחלוק על עמדתו. אך לפחות לברק הייתה דרך ארץ. המילה "אני" לא התיישבה אצלו בעמוד הראשון של ספר אוצר המילים שלו.

המילה "חד-משמעי/ת" מופיעה בראיון 11 פעמים...11 !!! מילה זו שייכת לאוצר המילים של כל הפונדמנטליסטים למיניהם בעולם. אלה שזכו להארה וברור להם שכל העולם טועה למעט הם עצמם. מכיוון שהעולם מורכב מעוד אנשים חוץ מ"אני" אזי צריך את האמיתות לכפות בעוצמה על האחרים. זהו תפקידו של הביטוי "חד-משמעי"... אני אומר זאת חד משמעית. לפחות, אם לפנינו היה איזה לנין, עם היגיון ברזל והשכלה חברתית וכלכלית רחבה, היינו מנסים להשתכנע. אך כל מה שאנו למדים מהריאיון הוא, שהגברת מרימה גבוה את נס הסוציאל דמוקרטיה (13 מופעים בראיון), אך בנרות נחפש (לשווא) מה כולל "הקונצפט", כפי שהיא קוראת לערבוביה של עמדות שהמשותף בהם, כך מתגלה, בזריקת רפש לכל כיווני הרוח.

" אני אומרת שמפלגת העבודה בהנהגתי תהיה מפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית" – דיר בלקום, עמיר, בוז'י, מצנע, הראל וכל חבר המעז להחשיב את עצמו כשייך ל"הנהגה". אתם כולכם מזויפים, כי סוציאל דמוקרטיה "אמיתית", היא קניין ומונופול של הגברת שלי. קם לנו טייקון חדש במדינה, טייקון ה"סוציאל-דמוקרטיה".

זוהי סוציאל-דמוקרטיה של משוואות אזוטריות, כי רק מי שקיבל את ההארה המתאימה, יכול להצהיר בריש גלים "

"אני מכירה את המשוואה הידועה הזאת - שאם לא היו התנחלויות אז היתה מדינת רווחה בתוך גבולות ישראל. אני מכירה את השקפת העולם שאומרת שאם נקצץ את תקציב הביטחון בחצי, יהיה כסף לחינוך. זאת השקפת עולם שאין לה קשר למציאות". אם המשוואה אין לה קשר למציאות, מהי המשוואה שכן יש לה קשר למציאות? לתשבי פתרונות...אחרי הצהרה זו, כל נערי האוצר וכל כלכלני בנק ישראל, וכל האקדמיה באשר היא, נמצאים תחת לחץ נפשי אדיר. הגברת עומדת לגלות משוואה חדשה שהיא בסימביוזה הדוקה עם המציאות. הנה סוף סוף, קם לעולם קופרניקוס כלכלי. ובא לציון גואל באותה הזדמנות.

וניתן לדלות מהריאיון הזה אין סוף תובנות מדהימות בהברקתן. למשל הקרב על מחיר הקוטג' הוא בזוי, אך הקרב על מחיר הדלק הוא קרב מהפכני, "קום מעמד ביניים התנער". מרקס מתכרבל בקברו.  או דוגמא אחרת "

הטייקונים צריכים להיות היעד עכשיו באופן אמיתי? "בוודאי שכן. אני בעד פרסוניפיקציה של הדיון על הנושא" אם כן צריך להצביע עליהם ולהלבין את פניהם. ומה עם עופר עיני? " אנשים אוהבים לעשות פרסונליזציה" ולכן הוא פטור מהלבנת פנים. הנה למדנו שפרסונליזציה אינה כשרה ולעומתה פרסוניפיקציה מן הדין שירוממו אותה. הזכרנו דיאלקטיקה? ההבדל הוא כי עופר עיני יכול להורות לארגזים שלו להצביע עבור שלי...אלה ארגזים שופרא דשופרא סוציאליסטים ודמוקרטיים לעילא, במיוחד וועד הנמלים וועד חברת החשמל וועד מקורות וועד עובדי מס הכנסה ועוד...אצלם מתגלמים במיטבם ערכי תנועת העבודה וערכי הסולידריות החברתית. עד כדי כך שהאדון עיני חיפש לו, בזמן האחרון, טייקון להסתופף תחת כנפיו.

ואיך אפשר לסיים מבלי להזכיר את העיסה ה"מוסרית" שהגברת מטיחה על חברי המפלגה בוקר וערב. שום דבר אינו מוסרי מסביבה, למעט היא עצמה והמצביעים עבורה. "המפקד שלי היה נקי, ערכי ומוסרי". המזכיר יום ולילה מוסר ומוסריות לרוב מצטדק ומתחסד. "שופוני יא נס". עדיף בכלל לאיש פוליטי שלא להזכיר ענייני מוסר, כבוד ודרך ארץ. עדיף כמה מונים שיתנהג במוסריות, בכבוד ובדרך ארץ. התוקעים בשופרות של מוסריות הם אנשים הדורשים לעצמם אשראי לקראת... לו הייתי שלי הייתי מוסיף "לחלוטין", עוד מילה מארסנל ההתחסדות המופיעה כ-10 פעמים בריאיון.

בתודעתה של שלי השטח הפוליטי כולו מושחת, לא ערכי, לא אידאולוגי. עמיר פרץ? "מעל באימון", מצנע? " איבד את הסולידיות...רדוד"... בוז'י? (אחרי ויקיליקס) "יש באימרה יותר מאבק גזענות", פואד? "הצביע נגד מצפונו...בהנחה שיש לו כזה...ללא חוט שדרה ערכי", ציפי לבני? "פוליטיקאית לחלוטין בלתי מאיימת ובלתי מתריסה וגם לא פמיניסטית...", ברק? שקרן " אני מניחה שהנראטיב של ברק היום יהיה שהוא עשה את זה מתוך החלטה מודעת...", חברי כנסת? "מצביעים את דבר שולחם", דרעי? " לו דרעי היה מביע חרטה... הייתי מקבלת מסע כפרה כזה", במילה אחת העולם כולו מדבר מוסרי. הגברת מחזיקה בידיה חותמת, חותמת כשרות, שהיא מפעילה לשם שמים בלבד, כמובן.

דוגמא שנייה – על המפקד בעבודה

לא השתכנעתי מדרכה הסוציאלית/סוציאליסטית של הגברת. אולי אשתכנע שיש כאן לוחם אמיץ להעמקת הדמוקרטיה בתוך המערכות החברתיות. לפחות נצא וחצי תאוותנו בידינו. אך העמדות שלה מזעזעות בתפיסה הדמוקרטית שלהן. מאז ששלי נכנסה למרוץ היא לא מפסיקה להרעים עולמות שהמפקד שלה "נקי, ערכי ומוסרי". המשמעות הוא שכל המפקדים האחרים הם "מלוכלכים, לא ערכיים ומטונפים". לטנף בסיטונות אלפים שהתפקדו, זוהי מטרת האמירה הגאונית הזו. כנראה שהגברת בדקה אחד לאחד את תומכיה ויכולה, על כן, להגדירם כמצטרפים "אידאולוגיים" למפלגת העבודה. היא למשל "יודעת" (עוד מילה יקרה באוצר המילים השימושי של הגברת) שכל מתפקד תומך "שלי" מתמצא ברזי תורת מרקס או שלפחות קרא את רוזה לוקסמבורג. האחרים? הם סחורה פגומה שניתן לאסוף בשוק מתוך ארגזים. הנה לכם הלוחמת הגדולה לערכים הסוציאליסטים/הומניסטים. היא מבדילה בין דם לדם, בין אנשים ראויים לאנשים פסולים, בין זכאים לבא לתוך הקהל לבין מצורעים. התהליך הדמוקרטי הוא דמוקרטי אם מטרתו להביא לבחירתה של הגברת, אחרת הוא כלי בידי מניפולטורים חצי פשיסטים.

וזה מסביר את קרב הענקים שלה, את רצונה הכפייתי לפסול בכל מחיר ארגזים שלמים של מתפקדים, למעט הארגזים שלה ושל עופר עיני. היא גררה את המפלגה לבתי המשפט לבושתנו ונתנה כלי זין בידי הלהוטים לגלות ערוות המפלגה. היא נדחית שוב ושוב אך אינה מוותרת. היא דרשה "בדיקת כל טופס וטופס ולוודא שספר הבוחרים (?) דמוקרטי הוא" והובילה את המפלגה למסע של טירוף מערכות. היא הפעילה צבא של אנשי תקשורת שכל תחביבם, מזה שנים, לגלות כל פצע וחבורה בתוך המפלגה, היא זועקת על ימין ושמאל שהיא נלחמת למען טוהר המידות, ש...איך לא?, הן המידות המבטיחות לה יתרון בתחרות על תפקיד היו"ר. אם המפלגה מבוזה, פגועה ומחוללת אין חשיבות לעניין. העיקר ייקוב הדין את ההר. על כגון אלה אמרו חז"ל " לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה".

היא החליטה להיות משיבה בדיון המשפטי האחרון, על מה? על פסילת עוד מתפקדים בתואנה שעל בית המשפט לפסוק "בצורך הקיומי לעקר מהשורש את התופעה הפסולה של התפקדות כפולה". ווו....כמה מילים הרות עולם במשפט קצר זה: צורך קיומי / תופעה פסולה / עיקור מהשורש. אם זה צורך קיומי הרי אנחנו דנים דיני נפשות ולכן, צריך להכין בדחיפות גליוטינה או, למזער, ערי מקלט להמונים, שנסעו בתוך ארגזים, והתקרבו למרחב המפלגתי של תנועת העבודה. היא טוענת בבית המשפט שעו"ד יגול, ששינה דעתו ביחס להחלטה כלשהי הוא "מזגזג" (ככה!), ופסק דינו של עו"ד שמואל סעדיה (לפסול...לפסול) הוא "הנכון והראוי". הנה שוב הכוהנת הגדולה של הדמוקרטיה הישראלית מנחה את בית המשפט על מה הוא הראוי והנכון, מוסרית, ערכית ואידאולוגית. בית המשפט לא השתכנע והחלטת האדון סעדיה נקבעה כלא ראויה ולא נכונה.

את דין הרוב אין הגברת מקבלת. מכיוון שיש רק מצפון אחד לכל בני אנוש, והמצפון שלה הוא הנהיר, הבהיר והנקי מכולם, היא יכולה לבוז להחלטות הסיעה או המזכירות....כותבת שלי " מצפון אינו תכשיט להתהדר בו אלא סמן דרך אידיאולוגי... ומשמעת קואליציונית היא כלי, ולא ערך מקודש" לכן היא יכולה בשקט להפר את החלטות הסיעה / המזכירות והועידה. מוסיפה היא " אני מודיעה חגיגית כי אין החלטת ועידה אשר תגרום לי...לתמוך בקיצוץ", משמע, היא שמה קצוץ על החלטות וועידה. על הדעה ש" מי שאינו מוכן (לקבל משמעת הרוב) שיחזיר את המפתחות" היא עונה " אנחנו מפלגה דמוקרטית...(ש)לא יבחרו (בי) שוב לכנסת בפריימריז הקרובים" ומשמעות הדברים שאין לגברת כל אחריות כלפי המפלגה, דרכיה והחלטותיה אחרי הכתרה בפריימריז. אכן דמוקרטיה מאוד סלקטיבית...

אסיים בהזכרת המשפט הראוי להירשם בספר הזהב של הציטטות. " אני בוודאי לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא ופשע. לשעתו, זה היה מהלך קונסנזואלי לחלוטין. ומי שקומם את ההתיישבות בשטחים זה מפלגת העבודה. זאת עובדה. עובדה היסטורית". ואני, לתומי, חשבתי שזאת עובדה אלקטרומגנטית.

לא, לא נכון שמפעל ההתנחלויות הוא קונסנזואלי. רחוק מכך. מזה 40 שנה המדינה מחולקת, מבלי יכולת הכרעה, בין מחייבי ומתנגדי מפעל ההתנחלויות. תנועת העבודה ומפלגת העבודה מזמן מזמן, עזבו את הקונסזוס המדומיין הזה. מהיום הראשון, למי שהיה שכל בקדקודו ועיניים פתוחות ידע שמפעל זה הוא אנטי מוסרי, לא ערכי, לא דמוקרטי ובוודאי לא חלק אידאולוגי מכונן במפלגת העבודה. בקונסנזוס לא מצאנו את ישעיהו לייבוביץ, את עמוס עוז את א.ב. יהושע או פרופ' שטרנהל. אפילו רבין ייבש את ההתיישבות מעבר לקו הירוק ב-1992 ושחרר מקורות לחינוך. מה כן יש לנו כאן? חנופה בזויה לימין, מתן הכשר לשיקוץ, עיוות ההיסטוריה. וכל זה לשם מה? שלי כבר רואה עצמה יו"ר המפלגה ולכן משדרת ימינה, כדעת יחצנים למיניהם. העם נוטה ימינה ולכן צריך לזרום עם הזרם. הבא נדבר ימינה ונגדיל את נתח המנדטים של המפלגה.

על בסיס זה, קבע יו"ר קודם, ברק, את התנהגותו הפוליטית והמפלגתית. הוא הוביל לימין ועל ידי כך אפשר לקדימה לגרוף מנדטים מהעבודה. ברק גם טען שהוא בונה חוקה חדשה למפלגה, חוקה למאה  ה-21 והוציא מתחת לידיו, נייר עלוב שמחק את כל המוסדות המפלגתיים. זה מה שקורה כאשר מנהיגות נגררת אחרי שבשבת דעת הקהל ולא מובילה, ביד בטוחה, לחופי מבטחים. בן גוריון היה אומר "אני לא יודע מה העם רוצה, אני יודע מה העם צריך" והחליט. גם ברק החליט...להיצמד לשבשבות ובסוף, ליברמן יציע לו לשמור על כיסא שר הביטחון במסגרת ישראל ביתנו.

גם לגב' יחימוביץ אפשר לאומר שהנהירה אחרי קולות הימין אין בה ברכה. אנשים ערכיים, מוסריים ואידאולוגיים כביבי וחבורתו יעשו זאת טוב, לאין ערוך, מכל דיאלקטיקה מתחנפת נקלית ונפסדת ששלי מנסה להבליע למפלגה. אני לא בסירה של שלי. הערכיות מימנה והלאה.

רפאל בן שושן (רפא)