כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    שמחה באה

    150 תגובות   יום שני, 5/9/11, 18:09

    שמחה באה – סיפור קצר מאת אחאב בקר


    רוח קרירה פתאומית, נשבה במורדות בית הקברות שבהר הזיתים. טיפות של גשם ראשון, החלו לרדת. "יורה" ירושלמי של תחילת החורף. שמחה מיששה באצבעותיה את הקרע הטרי, בגלבייה השחורה שלה. שותקת, ניצבה מעל קברו הטרי של בעלה יהודה.

    "בואי שמחה, הגשם". האיצה בה מזל, מחבקת את כתפה.

    "עוד רגע". מלמלה שמחה.


    המניין שהתקבץ במיוחד ללוויה, פנה אל השביל היורד לכפר השילוח, אל בתי התימנים. השמש נטתה לשקוע. צל ההרים התפשט במהירות וצבע את המדרונות הקרחים באפרוריות כחלחלה כהה.


    שמחה ויהודה בן סימון עלו לארץ מייד לאחר החתונה, מפס שבמרוקו. המסע ארך חודשיים וחצי , באניות בעגלות, ברכבת וברגל. כסף לא נותר, ואף גוף או קהילה לא פרשו עליהם חסותם. חרפת הרעב איימה עליהם. במצוקתם, מצאו  קורת גג במערה נטושה על צלע ההר,  בכפר השילוח, אצל התימנים העניים השוכנים מחוץ לחומות ירושלים.


    המערה האפלולית, שימשה דורות רבים של רועי צאן, ליסטים ובני אדם עניים, שנדחקו לשולי החברה הירושלמית חסרת הרחמים. פיתחה הרחב, נסגר באמצעות קיר אבנים מסותתות. דלת קטנה נקבעה באמצע הקיר. בצד הקיר נחצב חלון קטן בסלע. פתח קטן בירכתי המערה, הוביל לקיטון שינה קטן וחסר חלונות.


    יהודה הרוויח שכר דחק כפועל במחצבה הסמוכה. שמחה סייעה במשק הבית, ובגידול הילדים הרבים שגדשו את בית משפחת מדמוני הסמוך למערה.


    "ארץ ישראל נקנית בייסורים". נהג יהודה לומר לה, בלילות הארוכים , עת הצטופפו יחד על מזרן הקש הדוקר.

    " הכל היה לנו במרוקו, משפחה גדולה, בית לגור בו, פרנסה וקהילה. בארץ ישראל אנחנו לגמרי לבד".

    "אנחנו יחד". חיבק אותה אליו.

    באותו הבוקר הארור, יצא למחצבה. השמש עוד לא סיימה לעלות ויחיא, בנו הצעיר של מדמוני נשלח לבשר לה כי יהודה בעלה, נמחץ תחת סלע גדול, שניתק במפתיע ממקומו ומעך אותו תחתיו.

    לפנות ערב קברו אותו בחלקת הספרדים, בצד הדרך היורדת ליריחו.


    "את יושבת שבעה. אסור לך לעבוד, להתרחץ, או לשרת איש". שיננה לה מזל מדמוני את מנהגי האבלות.

    שמחה השתרעה על מזרון הקש. התכסתה  בשמיכה הבלויה וניסתה להירדם בקור המקפיא. חסרה את חום גופו של יהודה.

    עוד לא מלאו לה ח"י שנים וכבר התאלמנה. הימים חלפו ושמחה הצעירה הפכה לחלק ממשפחת מדמוני הרחבה. כיבסה, ניקתה, בישלה, השגיחה על הילדים יחד עם שאר בנות הבית. את לילותיה העבירה במערה הצנועה. בכל לילה, נשלחה אחת הבנות הצעירות לישון איתה, כדי שלא תהיה לבדה. 


    "שמחה, עזרי לי. בקרוב תסתיים שנת האבל שלך". בקשה, מזל אשת מדמוני. תוך שהיא מושכת מבור המים את החבל שבקצהו דלי פח גדול.

    "כן, בקרוב". ענתה שמחה. נטלה את הדלי הכבד ומלאה את כד החרס במים.

    "לא טוב, שאת לבד".

    "מה את מבשלת לי?". חייכה שמחה.

    "יחיא שלנו מגיע לפרקו".

    "יחיא? הוא צעיר ממני חרוץ ויפה תואר. אני אלמנה. בודאי יימצא לו זיווג ראוי ממני". התפלאה שמחה בעיניים נוצצות.


    "כן, כך רוצה גם מדמוני". הודתה מזל.

    "ולמה את מספרת לי את זה?" צחקה שמחה.

    "יחיא אמנם צעיר, אבל את מכירה אותו. הוא חג'בי".

    "חג'בי? מה חג'בי? הבן שלך חג'בי?".

    "חג'בי כמו האימא שלו. משפחה עם ראש קשה. אם חג'בי מחליט, שום דבר לא מזיז אותו מדעתו". חייכה מזל.

    "ויחיא, מה הוא אומר ?". שאלה שמחה.

    "הוא רוצה בך, ורק בך. אולי שמת לו משהו בתבשיל, אולי זה רצון השמיים. רק בך הוא רוצה". ענתה מזל.


    "אני אלמנה ועגונה. איך אוכל להתחתן איתו? אסורה אני לכל אדם. רק שמעון, אחיו של יהודה, יכול לייבם אותי ולהוליד לי ילדים. והוא רחוק מאד. יש לו משפחה בפס שבמרוקו. עד היום אינני יודעת אם קיבל את הבשורה על מות יהודה".


    "גם מדמוני, יודע זאת". השיבה מזל.

    "אתמול הלך להתייעץ בעניין עם הרב יעקב מאיר מנהיג העדה הספרדית". המשיכה.

    "ומה אמר הרב מאיר?". הסתקרנה שמחה.

    "אמר שייתן תשובה, לאחר תשעה באב".

    ==

    כִּי-יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין-לוֹ--לֹא-תִהְיֶה אֵשֶׁת-הַמֵּת הַחוּצָה, לְאִישׁ זָר:  יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָה;ּ    וְהָיָה, הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד--יָקוּם, עַל-שֵׁם אָחִיו הַמֵּת; וְלֹא-יִמָּחֶה שְׁמוֹ, מִיִּשְׂרָאֵל) ;  דברים, כ"ה, ה') . 

    ==

     

    ובראש חודש אלול תרס"ז, יצאה מיפו, לסלוניקי ספינת קיטור, ובה הפליגו הרב מאיר ומשפחתו. יחד איתם הפליגה שמחה. כננת העוגן חרקה, וצפירה מחרישת אוזניים הבהילה את הנוסעים. רעש המנוע הישן המקרטע התגבר והספינה פילסה דרכה מערבה, בין הגלים הגבוהים. כשהגיעו לסלוניקי, דאג הרב מאיר, שהתמנה לרבה של סלוניקי, לצרף את שמחה, לשליח שיצא לסיור בארצות המגרב מטעמו.


    "שמחה, באה, שמחה באה". צהלו הילדים בכניסה ל"מלאח" – שכונת היהודים הצפופה והמאובקת שליד ארמון המלך הישן בפס.

    עד שהגיעו לבית משפחת בן סימון, התקבץ סביבם קהל סקרנים רוגש ומתלהב, שליווה אותם בקריאות קולניות, בקפיצות וריקודים. רק כשנכנסו לסמטה הצרה המובילה לפתח הבית, נעזבו לבדם.

    הדפו  את דלת העץ הכבדה, ונכנסו לחצר הפנימית המרובעת, שסביבה נבנה בניין בן שתי קומות. שלוש מצלעות הבניין אוכלסו על ידי משפחותיהם של שמעון , אחיו הבכור של יהודה, אחיותיו הנשואות והוריו. בצלע הרביעית, שבה עמד שער הבניין שכנו המטבח, חדר אכילה גדול המשותף לכולם, שירותים וחדר רחצה.

    "קולולו.....קולולו.....!!". צרחו הנשים והילדים שהקיפו אותם בהתרגשות.

    צהלות השמחה המרגשות, שקידמו אותם, הפכו במהרה ליבבות בכי וקינה, על יהודה בעלה, האח הצעיר והאהוב, שנספה במחצבה בארץ הקודש.

    ==


    " א' בניסן תרס"ח – פס מרוקו.


    למזל מדמוני השלום !

    דורשת אני בשלומך ובשלום משפחתך ומאחלת לכולם בריאות ואריכות ימים. המילים שלי נכתבות בידי סופר חכם היושב בשוק, ולבטח יוקראו לך בפי בן משפחתך.  בעזרת השם ובהמלצת הרב מאיר, באתי לביתו של יהודה, כדי לפגוש את משפחתו. שמעון, אחיו הבכור של יהודה בעלי המנוח, נשא אותי לאישה וייבם אותי.

    שמעון ואשתו הראשונה, נוהגים בי כמנהג שפחה. נושאת אני בכל עבודות הבית הקשות, אך עוד כוחי במתני.  לא אתעייף ולא אשא קולי ולא אזעק לעזרה. איני חסרה מאום ואני חשה בטוב. רק נפשי המיוסרת, משתוקקת ומייחלת לשוב לארץ ישראל,  לירושלים, לציון.

    אם ירצה השם, אוליד בקרוב בן זכר  שיישא את שמו של יהודה. או אז יוכל שמעון, לתת לי גט, ולפטור אותי למסעי, חזרה לארץ הקודש. לא פעם מנסים בני משפחת בן סימון להניא אותי מדעתי  לשוב לירושלים. אך אני בשלי, "חג'בית".


    מי ייתן שמכתבי יגיע לידייך בשלום באמצעות הרב יעקב מאיר ושליחיו הפזורים בקהילות ישראל ובארץ הקודש. מיסרי ברכת שלום לבני משפחתך אותם אני זוכרת ואליהם מתגעגעת. על החתום - שמחה בן סימון".


    מזל מדמוני נטלה את האיגרת שהקריא לה בעלה, גלגלה אותה היטב, וקשרה בפתיל דקיק. בזהירות הטמינה האיגרת בקופסת העץ, שבה נשמרו תכשיטיה.

    ==


    שמחה ניצבה על סיפון הספינה, הנחבטת בין הגלים בדרכה ליפו. יהודה הקטן בן השנתיים, נקשר  על גבה, בשמיכה צבעונית רקומה. באופק שבמזרח, הצטיירו לאיטם חופי ארץ ישראל וצריחי המסגדים שביפו. ממערב הגיחו ענני גשם אפורים וכהים, רודפים אחר הספינה.


    "פה זה ארץ ישראל". הסבירה לפעוט שחור העיניים, שהתבונן בסקרנות בחוף המתקרב.

    "זה המגדלור. רואים את הנמל". הראתה לבני משפחת סולומון , שעלו לארץ בעצת הרב מאיר, רבה של סלוניקי.


    הקיטור הפורץ מהמפלטים, נדם. כננת העוגן חרקה והשרשרת הכבדה  צללה למים בעקבות העוגן הכבד. סירחון  המים המלוחים העומדים בקרקעית הספינה, מילא את האוויר הלח.

    מטח של גשם סוחף, ירד  על הסירות, המובילות נוסעים וסחורה מהספינה, לנמל העתיק והרדוד ובחזרה.


    "מאין הגעת?". חקר הפקיד הטורקי, את שמחה הרטובה עד לשד עצמותיה

    "מהמגרב". ענתה.

    "מה שמך?".

    "שמחה".

    "ושם משפחתך?"

    שמחה, שהבינה כי כך ייקרא יהודה הקטן, שתקה.


    "מוגרבית, אימרי מהו שם משפחתך?" חזר הפקיד על שאלתו, אך נענה בשתיקה.


    "מוגרבי הוא". רשם את השם והטביע בחוזקה את חותמת הנמל על תעודת המעבר.


    למחרת בצהריים, פנתה לתחנת הרכבת שביפו. הקטר שיקשק, הרכבת צפרה ארוכות והחלה לנוע. שמחה ויהודה נופפו אל משפחת סולומון לשלום, מבעד לחלון הרכבת המתרחקת לירושלים.

    ==

    "שמחה באה, שמחה באה". התרגשו הילדים והחלו לרוץ לעבר האישה המוכרת, היורדת אליהם מבין סמטאות סילוואן.

    הכובסות שליד שוקת המים בערוץ נחל קדרון, הפכו את דליי הפח והחלו לתופף ולשיר בקצב. מזל מדמוני הזדקפה, ומחאה כפיים. צוחקת ובוכה, התירה את יהודה הקטן מהשמיכה שעל גבה של שמחה, וחיבקה אותה אליה בחוזקה.

    "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". מלמלו בהתרגשות.


    השמש נטתה לשקוע והגברים החלו לחזור לכפר השילוח, ממלאכת יומם.

    שמחה ומזל ישבו על  גג  בית מדמוני הנשען על צלע ההר, והשקיפו אל מדרונות נחל קדרון.


    "הנה יחיא". הצביעה שמחה על הגבר התמיר היורד אל הכפר, מכיוון חומות העיר.


    "אכן זה יחיא. זוכרת אותו?". ניצת הזיק בעיניה של מזל.


    "זוכרת". לחשה שמחה, שעד לרגע זה, עצרה עצמה מלשאול עליו.


    "פיקח, לא הלך לעבוד במחצבה כמו כולם. מצא פרנסה כשוליית צורף אומן בשוק". חייכה מזל.

     

    "לאן הוא הולך? לא גר עוד בביתכם?". החווירה שמחה.


    "פרח הגוזל מהקן, פרש כנפיים, ובנה לו בית משלו". ענתה מזל.


    "נשא אישה? הוליד כבר ילדים?".


    "ראית פעם חג'בי שיזוז מדעתו?  קחי את יהודה איתך וצאי לקבל את פניו".

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (150)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/9/12 08:13:
      אני נסחפתי אל תוך המילים,והתהלכתי בינות. מסופר יפה, מרתק ומעניין. סיפורים של פעם עם טעם של עוד. נהנתי...
        25/9/12 16:31:
      אהבתי.
        21/12/11 07:25:

      כתיבתך יפה .

      הסיפורים , אמנם מתרחשים מעצמם , אבל , מישהו צריך לספר אותם :)

        20/11/11 21:53:
      סיפור מרגש מאוד, וואלה מרגש, נהניתי. תודה.
        20/11/11 21:10:
      לך*
        16/11/11 23:53:
      הסיפור התרחש מעצמו..אני רק סיפרתי. מרגישים זאת בכתיבה אוהבת ורותקתי מכתיבתך תודה
        29/10/11 17:08:
      יפה מאוד אילנה היילי
        19/10/11 18:12:
      נהניתי מהסיפור היפה שכתבת.
        30/9/11 16:49:
      ואתה - גם חג'בי? הכתיבה שלך משכנעת ביותר. אווירת התקופה, המנהגים, התרבות, עד שאני משתכנע שהדברים הללו קרו. ומן הסתם היו דברים דומים מעולם, ובתקווה שלא עוד.
        27/9/11 18:11:

      צטט: הזמרת הקרחת 2011-09-26 01:25:42

      הזמרת אוהבת את כתיבתך.

      תודה:)

       

        26/9/11 01:25:

      הזמרת אוהבת את כתיבך.

        24/9/11 11:49:
      תענוג. כרגיל :)
        19/9/11 17:36:
      אהבתי מאוד
        19/9/11 01:15:
      כתוב יפה אהבתי קסום בעיניי,,
        18/9/11 18:51:

      צטט: anaatti 2011-09-14 13:13:06

      סיפור באוירה נוסטלגית,,,
      לגלוש אל תקופה אחרת..ואנשים שהיו בגישה שונה ..דוגמה ומופת לתקומת המדינה..
      הנאה צרופה בקריאה..
      *

      אכן תקופה אחרת, מציאות אחרת, תרבות אחרת. תודה :) 

        17/9/11 16:26:
      סיפור כל כך רומנטי, מקסים.
        17/9/11 09:01:
      בתוך הסיפור המקסים מסתתר ידע בהרבה תחומים. אוהבת את הסיפור ומעריכה את הידענות.
        16/9/11 13:30:
      נגמר מהר הסיפור. רוצה המשךךךךך.
        16/9/11 02:57:
      שנה טובה חבר,,
        15/9/11 21:14:
      איזה ניסוח מרהיב חוש כתיבה מפותח להפליא
        15/9/11 12:06:
      דאגתי... תודה שסדרת סוף טוב.
        14/9/11 13:13:

      סיפור באוירה נוסטלגית,,,
      לגלוש אל תקופה אחרת..ואנשים שהיו בגישה שונה ..דוגמה ומופת לתקומת המדינה..
      הנאה צרופה בקריאה..
      *

        14/9/11 12:01:

      צטט: qi 2011-09-14 11:37:10

      הסיפור שלך כמו ציור

      (מעניין מה אבא שלך אומר...)

      אני , מרגישה כאילו אני חלק מהסיפור

      וזה לא מסתיים בקריאה.

       

      תודה :) 

      אבא שלי כינה את הסיפור "מלאכת מחשבת". נו טוב,  הוא לא אובייקטיבי. 

       

        14/9/11 11:37:

      הסיפור שלך כמו ציור

      (מעניין מה אבא שלך אומר...)

      אני , מרגישה כאילו אני חלק מהסיפור

      וזה לא מסתיים בקריאה.

        14/9/11 08:13:
      סיפור מקסים. יפה מאד.
        13/9/11 01:04:
      יפה יפה.
        11/9/11 13:28:
      סיפור יפה רגיש וגם כואב
        10/9/11 11:50:
      יופי של סיפור !
        10/9/11 11:06:
      אני מודה כי נהנתי לקרוא ולא דילגתי על אף מילה, אני אוהב את הסגנון בו אתה מחדיר את כל הטעמים הנפלאים שנראה כי נמוגו היום. אתה יודע שאתה בדבריך מנציח את אצילות הנפש ואומץ הלב הנדיר שהיו לאלה שעיצבו את נופי הארץ הזאת. נפלא.
        10/9/11 00:15:
      אחאב, מגיבה קצת באיחור....עקב עומס. נהניתי לקרוא. הסיפור כתוב בסגנון של פעם...והאווירה שנוצרת היא אווירת ארץ ישראל הישנה.... שאפו!!
        9/9/11 23:56:
      משובח
        9/9/11 14:03:
      סיפור נהדר המסופר בלשון קולחת, על דור אחר ורחוק של אנשים חזקים ועזי נפש, שאולי אין למצוא כמוהם עוד. נהניתי מאוד מהקריאה.
        8/9/11 21:23:
      הכל מתחבר, שמות הגיבורים, פרטי העלילה המרתקים, לספור פשוט,עמוק ומרענן
        8/9/11 21:04:
      סיפור נהדר . נהנתי לקרוא והיה לי קצת עצוב , נגעת ב-פס שבמרוקו, משם משפחתה של אימי ז"ל, כ"כ ריגש אותי לקרוא על המקום , או על קבלת הפנים שערכו לשמחה. אני שמחה שהסיפור עם סוף טוב , כי בעצם קירבת אותי בסיפור, בתיאורים לבית סבתי. תודה !
        8/9/11 15:59:

      צטט: Design4U 2011-09-07 10:43:27

      סוף טוב הכל טוב:) למדתי המון מהסיפור שלך והכי חשוב: נהנתי! ראשית זהו סיפור על מצוקת דיור. על רקע מאבק הדיור ופינוי המאהל בת"א הבקר, אין אקטואלי מזה. שנית, הזכרת את שנת האבל אצל המרוקאים על בן זוג. הנשים לובשות שחורים כל השנה. אני זוכרת את זה מילדותי בעיר אשדוד. מעניין ששנת האבל הזו חופפת לתקופת האבל האמיתית שהפסיכולוגים מגדירים על אדם קרוב. כמה חוכמה יש במנהג המרוקאים הזה אהה? חג'בים. טוב...לי זה מזכיר שהכרתי מקרוב שתי משפחות חג'בים שהשכירו לי במהלך חיי דירות. שתי המשפחות היו ממוצא תימני כמובן. האחת מפוריה כפר עבודה, שכידוע הוקמה ע"י תימנים והשנייה משפחה משערי תקווה. מה שבטוח הוא שבעיית דיור לא הייתה להם...:)

       

      תודה :) 

      אגב שנת האבל..מקובלת בכל זרמי היהדות כמדומני. כל דור והצרות שלו :)

        8/9/11 10:39:

      צטט: לזכר האמת 2011-09-07 23:13:17

      ראש טוב - ראש קשה.
      יענו בָּארֶד...

       

      למיטב ידיעתי הבלתי מוסמכת "בארד" = כבד...איטי. 

      בשונה מ"חג'בי" שזה ראש קשה יותר מאבן. 

        7/9/11 23:13:

      ראש טוב - ראש קשה.
      יענו בָּארֶד...

        7/9/11 22:43:
      אוהבת לטייל איתך וירטואלית אבל הכי הרבה אוהבת לקרוא את כתיבתך הקולחת :-)
        7/9/11 22:29:
      תודה
        7/9/11 19:01:
      סיפור מקסים
        7/9/11 17:53:
      מרענן. שמח לראות שאתה מדייק בפרטים הקטנים.
        7/9/11 16:48:
      אתה מכניס חיים אמיתיים, יומיומיים, של יזע ודמעות, לימי האימפריה העות'מנית ושכונת התימנים ליד מעיין הגיחון שעליה נאמר: "אעלה בתמר"... ("בתמר" הוא שיכול אותיות של תרמ"ב - שנת עלייתם והתיישבותם בסילואן). ומי זוכר את חג'בי ששיחק בהפועל נחליאל, ליד חדרה?
        7/9/11 15:31:
      ניפגש בשמחות...
        7/9/11 15:25:

      מרגש עד דמעות!!!

      אבל זה אתה...נותן את עצמך בכתיבה עד כלות!

      *

      אלומה

        7/9/11 14:37:
      ואני לתומי חשבתי שאלמנה נחשבת לעגונה רק במידה והאח של הבעל המת רווק . . . אם הוא נשוי או גרוש היא מותרת. לא יודעת נו, מה שחשוב ששמחה עכשיו שמחה עם יחיא.
        7/9/11 14:18:

      צטט: א ח א ב 2011-09-06 07:55:53

      צטט: רמיאב 2011-09-06 01:07:11

      סיפור נהדר.

      נראה שהשקעת בחקר המנהגים של אותן עדות באותה תקופה וכתבת לפי סיפורים אוטנטיים של זקניה...

      נהניתי,

      רמי

       

      תודה :) 

      הסיפור התרחש מעצמו..אני רק סיפרתי. 


       ובכל זאת תמיד נרגשת מחדש... 

       אתה מספר נהדר ...תודה :)

       

       

       

        7/9/11 10:43:

      סוף טוב הכל טוב:) למדתי המון מהסיפור שלך והכי חשוב: נהנתי! ראשית זהו סיפור על מצוקת דיור. על רקע מאבק הדיור ופינוי המאהל בת"א הבקר, אין אקטואלי מזה. שנית, הזכרת את שנת האבל אצל המרוקאים על בן זוג. הנשים לובשות שחורים כל השנה. אני זוכרת את זה מילדותי בעיר אשדוד. מעניין ששנת האבל הזו חופפת לתקופת האבל האמיתית שהפסיכולוגים מגדירים על אדם קרוב. כמה חוכמה יש במנהג המרוקאים הזה אהה? חג'בים. טוב...לי זה מזכיר שהכרתי מקרוב שתי משפחות חג'בים שהשכירו לי במהלך חיי דירות. שתי המשפחות היו ממוצא תימני כמובן. האחת מפוריה כפר עבודה, שכידוע הוקמה ע"י תימנים והשנייה משפחה משערי תקווה. מה שבטוח הוא שבעיית דיור לא הייתה להם...:)

        7/9/11 10:36:
      עוד סיפור נפלא שלך!
        7/9/11 01:16:
      אני מודה לך אדוני המלך שהסיפור מסתיים טוב ולא מסתיים עם משפחת צנעני.
        7/9/11 00:14:
      כל כך הרבה תלאות לאמת אחת של אהבה. מקסים ,מלמד ועם הרבה אופי .
        6/9/11 23:55:
      מאוחר, אקרא מחר.
        6/9/11 23:04:
      שמחה גדולה:)
        6/9/11 22:57:
      *************
        6/9/11 22:36:
      חזרתי וחזרתי עד שהצלחתי לככב..... :))
        6/9/11 19:58:
      סיפור מעניין ואף מרתק שנגמר בטרם עת. כשקוראים אותו מחכים לפרק הבא שאולי יגיע...

      יש לזה המשך?

      שיחקת אותה, והבאת לי זכרונות. היה איתי בצבא אחד תימני ירושלמי בשם יהודה חג'בי, מה שאומר שהוא אולי הנכד של אותו תינוק שעלה לארץ בשלהי השלטון העות'מני? הוא היה אוהד בית"ר ודיבר מהר ולא ברור. לפעמים.
        6/9/11 18:40:
      סיפור יפיפה ,כתוב נפלא ,,,,,,,,,,תודה לך
        6/9/11 14:59:
      כתוב יפהפה, עם כל הקושי בעיכולם של מנהגים כגון אלו נהניתי לקרוא.
        6/9/11 13:14:
      מרתק. ניחוח של פעם.
        6/9/11 12:35:
      סיפור מרתק וכתוב נפלא, עכשיו גם אני יודעת מה זה חג'בי, יהיה המשך לסיפור?
        6/9/11 12:17:
      סיפור נחמד אך חסר לי סיום...
        6/9/11 11:40:

      אחאב,

      סיפור נפלא , מרתק ומרגש,

      הדמויות מתוארות מצויירות נהדר.

      תודה

        6/9/11 11:11:
      ממש סרט.. נפלא
        6/9/11 10:30:
      סיפור / ציור יפה מאוד
      גורמממממה !! גורמהההה !!!
        6/9/11 10:10:
      מוגרבית ברת מזל... * נהניתי מכל מילה
        6/9/11 09:29:
      :)
        6/9/11 08:50:
      האוטנטיות שבסיפור מרתקת, קראתי בשקיקה.
      ריתקת אותי למסך :-)
        6/9/11 08:22:
      נהדר מאד!
        6/9/11 08:04:
      כוכב כבר נתתי אבל הנה אני שוב משבחת כתיבה פשוטה ונקיה
        6/9/11 07:55:

      צטט: רמיאב 2011-09-06 01:07:11

      סיפור נהדר.

      נראה שהשקעת בחקר המנהגים של אותן עדות באותה תקופה וכתבת לפי סיפורים אוטנטיים של זקניה...

      נהניתי,

      רמי

       

      תודה :) 

      הסיפור התרחש מעצמו..אני רק סיפרתי. 


       

       

       

        6/9/11 07:22:
      סיפור קסום....
        6/9/11 03:32:
      איזה סיפור מרתק ויפה.תודה
        6/9/11 03:10:
      נהדר ומרתק עולם אחר איזה יופי,,
        6/9/11 02:54:
      תודה על השיתוף והפוסט ליל מנוחה
        6/9/11 01:07:

      סיפור נהדר.

      נראה שהשקעת בחקר המנהגים של אותן עדות באותה תקופה וכתבת לפי סיפורים אוטנטיים של זקניה...

      נהניתי,

      רמי

       

       

       

        6/9/11 00:42:
      כיף לי ללכת לישון עם סוף טוב :) סיפור קולח. לשונות תואמת לתקופה בה הוא עוסק. מירה
        6/9/11 00:07:

      אתה מפליא לכתוב.

      סיפור עם טעם של פעם.
      בקלות נסחפתי עם העלילה לימים ההם, שהכל היה פשוט וצנוע ואנשים הסתפקו במועט.
      אנשים סבלו למען מטרה ולא שאלו שאלות.

      היתה עזרה הדדית והכנסת אורחים.

      ומסתבר שגם אהבה אמיתית היתה שם.
      מאוד נהניתי*


        5/9/11 23:47:
      קצר ומעניין .. (: תודה ..
        5/9/11 23:31:
      סיפור מעניין.
        5/9/11 23:21:

      אתה מפתיע אחאב
      רב כשרונות, ברוך יצירתיות...
      מצייר, כותב, מטייל ....

      מה עוד מסתתר? :))

        5/9/11 23:20:
      מקסים חג'בי עד הסוף:)
        5/9/11 23:17:
      סיפור יפה, לוקח אותי כקורא בעיקר באזור הנסיעה, דווקא בגלל שיש בו הרבה טוב, הרגשתי שנכון לשייף יותר. אבל הרגשות כאלו לא תמיד עוזרות.
        5/9/11 23:09:
      כתוב טוב הסיפור, אחאב, מרתק ושופע. הצלחת להעביר כאן מסכת של תלאות, של תקוות, של רגשות אנושיים. מצוין.
      מסכימה עם קודמיי...ספפפפפפפפפפפפפרררררררררר!
        5/9/11 22:44:
      יפה. אופטימי.
        5/9/11 22:39:
      אוהבת תמיד...והפעם אפילו יותר...יאללה חג'בי מתי ספר?
        5/9/11 22:33:
      הכרתי פעם חג'בי.... היו שכנים שלי כל הילדות שלי, הם באמת לא זזים מדעתם (-:
        5/9/11 22:32:

      סיפור ממש ממש נהדר!!!!!

        5/9/11 22:14:
      אחחחחחחחח אב... נפלא! תודה!
        5/9/11 21:40:
      תודה על הסיפור היהודי הזה.
        5/9/11 21:38:
      יופי של סיפור :-) המשך שבוע טוב
        5/9/11 21:35:
      סיפור קסום עם טעם של פעם על אנשים מפעם
        5/9/11 21:23:
      אחלה סיפור על המהות של הישראלים הישנים .. איזה געגוע וכמיהה יש כאן בכל התגובות כתיבה משובת
        5/9/11 21:21:
      תודה על הסיפור הנפלא נהניתי לקרוא להגיב וכמובן לככב המשך שבוע מחויך צחיתוש♥
        5/9/11 21:18:

      כבר קראתי

      כמה מספוריך


      אהבתי, ואוהבת את הסיפור

      את השפה, את הדו שיח


      אתה כותב כל כך יפה ,

      מסקרן,כל שורה , מה הלאה,,,


      מתחת לאיש מחשבים,,,?!

        5/9/11 21:12:
      אחלה. יופי של שפה
        5/9/11 21:07:
      אתה כשרוני...אהבתי!
        5/9/11 21:02:

      רצוי להוסיף בסיום!!

       

      החומר המוצג בדף זה  ניכתב על ידי אחאב בקר, כל שימוש / ביצוע / שינוי  בחומר  מותנה באישור  בכתב  מיוצר החומר " אחאב בקר © כל הזכויות  שמורות

      בהצלחה....

        5/9/11 20:49:
      אלוף אתה! נהנתי מכתיבתך...כבן לעדה העדנית כמובן שאני מבין קצת בכינויים-תודה רפול
      מאד יפה אחאב. מאד.
        5/9/11 20:40:
      יש לי צמרמורת וזה לא מהמזגן........:-)).........
        5/9/11 20:31:
      מארג רחב יריעה רקמת לנו כאן. קראתי בשקיקה ואהבתי מאוד. עכשיו אני יודעת מה זה חג'בי. אהבתי את הסוף. תודה על הסיפור
        5/9/11 20:30:
      נהניתי מהסיפור
        5/9/11 20:29:
      תהפוכות החיים ועוד מעידן אחר....תודה, אחאב.
        5/9/11 20:25:
      כתיבה מעולה אחאב, מאוד נהניתי מהבחירה בנושא המקורי ומהדיאלוגים.*
        5/9/11 20:23:
      אחאב אחאב אחאב - - איזה יופי של סיפור - ממש אהבתי - - תודה וערב נפלא
        5/9/11 20:22:
      אחאב יקר, הסיפורים שלך כל-כך יפים. והלב גואה קצת כשקוראים... :) מקסים.

      סיפור חיים של פעם,

      יכולים אנו לנדוד אל מעבר לאוקינוס,

      אך אל לנו לשכוח את שכתוב בכוכבים,

      הוא שיהיה...

        5/9/11 20:20:
      מעניין, תודה!
        5/9/11 20:15:
      *סיפור קסום והסוף אהבתי:)))))
        5/9/11 20:14:
      סיפור מעניין והחג'בי שנשאר חג'בי מוסיף לו קסם.
        5/9/11 20:05:
      כתוב ומסופר ביופי..נזכרתי בספורי משפחת אמי מהימים ההם בירושלים של תחילת המאה ה20 והעליה מבבל על גבי חמורים וגמלים .
        5/9/11 20:02:

      סיפור מרגש הבאת לנו אחאב חברי נשיקה

      דרך הסיפור למדתי עוד על עניין היבום

      והסוף.... מגניב,  אהבתי !

      למדתי מילה חדשה (-:

      גם אני חג'בית קריצה

      * כוכב אהבה ממני

      קראתי את סיפורך בשקיקה חברי

      תודה (-:

      * איזה סיפור מקסים!! אהבתי מאוד
        5/9/11 19:52:

      צטט: פלפליתכ. 2011-09-05 19:21:17

      סיפור יפה אהבתי :)

       

        5/9/11 19:51:
      סיפור יפה יפה יפה יפה מאדדדדדדדדדדדדדדד.
        5/9/11 19:50:

      מסופר  יפה

      מוצלח

      http://cafe.themarker.com/image/2316131/

       

        5/9/11 19:37:
      החג'בי הזה מוצא חן לי...בבחירותיו ובעיקשותו זכה לאהובתו, ואת יהודה הקטן קיבל בונוס...מן המוכן. אתה כותב טוב. תודה.
        5/9/11 19:21:
      סיפור יפה אהבתי :)
        5/9/11 19:15:
      ואווו, מכירה מקרוב מקרים כמו אלה . עם העליה , נהרג הבעל , ואז אחיו נשא לאישה את אשת אחיו . לא יודעת איך היה מתקבל דבר כזה היום .
        5/9/11 19:14:
      גלגל חיים,שלפעמים נסגר לאחר תלאות אין סופיים. ואנחנו לא נדע לעולם את סוד הפשר והאהבה:))
        5/9/11 19:13:

      אנשים מאין ולאן...

        5/9/11 19:12:
      "ארץ ישראל נקנית בייסורים". נהג יהודה לומר לה, בלילות הארוכים , עת הצטופפו יחד על מזרן הקש הדוקר. " הכל היה לנו במרוקו, משפחה גדולה, בית לגור בו, פרנסה וקהילה. בארץ ישראל אנחנו לגמרי לבד". כתוב היטב ומוסר אמיתות .
        5/9/11 19:11:

      צטט: פרודת רשתית 2011-09-05 18:56:08

      זו פעם שניה שאתה כותב סיפור על בעיות הלכתיות יש סיבה?

      לאו דוקא. הבעיות ההילכתיות הן רקע נהדר לסיפור,...אבל הן לא הסיפור עצמו. 


       

        5/9/11 19:10:
      הבהלת אותי! פחדתי שהבחור התחתן עם מישהי אחרת!!!!! יופי של סיפור.
        5/9/11 18:56:
      זו פעם שניה שאתה כותב סיפור על בעיות הלכתיות יש סיבה?
        5/9/11 18:55:

      צטט: יובלש 2011-09-05 18:25:47

      הזכרת לי עכשיו איזה סרט עם מיכל בת אדם.

       

      סיפור יפה וכתוב היטב.

       

      אגב, נדמה לי שבפועל עושים חליצה ולא ייבום. בטח כיום.


      חליצה עושים במקרה ואחי הנפטר מסרב לשאת את האלמנה. 

      ביהדות ספרד גם זה לא היה נהוג. 


      כִּי-יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין-לוֹ--לֹא-תִהְיֶה אֵשֶׁת-הַמֵּת הַחוּצָה, לְאִישׁ זָר:  יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ.  ו וְהָיָה, הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד--יָקוּם, עַל-שֵׁם אָחִיו הַמֵּת; וְלֹא-יִמָּחֶה שְׁמוֹ, מִיִּשְׂרָאֵל.  ז וְאִם-לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ, לָקַחַת אֶת-יְבִמְתּוֹ; וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל-הַזְּקֵנִים, וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל--לֹא אָבָה, יַבְּמִי.  ח וְקָרְאוּ-לוֹ זִקְנֵי-עִירוֹ, וְדִבְּרוּ אֵלָיו; וְעָמַד וְאָמַר, לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ.  ט וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו, לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו; וְעָנְתָה, וְאָמְרָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-יִבְנֶה אֶת-בֵּית אָחִיו.  י וְנִקְרָא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל:  בֵּית, חֲלוּץ הַנָּעַל.

        5/9/11 18:52:
      ששיהיה במזל טוב
        5/9/11 18:51:
      קסום.
        5/9/11 18:45:
      התגעגעתי לסיפוריך (-: הפשטות שבה אתה מצייר את הדמויות כובשת. תודה לך אחאב
        5/9/11 18:40:
      יפה לך. גם כותב גם מטייל ואפילו מצלם. אהבתי.
        5/9/11 18:39:
      אהבתי :)
        5/9/11 18:38:
      לאהבה אמיתית שווה לחכות... מאד נהניתי... סיגל (((-:
        5/9/11 18:35:
      סיפור אותנטי בטעם של פעם. לא כל כך קצר...
        5/9/11 18:32:

      קראתי בשקיקה.
      סיפור נפלא.

      ערב טוב ומחויך...♥♥♥

       מגה אנימציות - פרחים להורדה

        5/9/11 18:31:
      סוף טוב הכל טוב.....
        5/9/11 18:31:
      שווה להמתין עד שיבוא סיפורך..חבל שלא לעיתים קרובות יותר...נהנתי..תודה.
        5/9/11 18:30:
      לעיתים נדמה כי מוזרות הן דרכי היהדות, מה הטעם ביבום וחליצה ומדוע אלמנה אינה יכולה להנשא לאחר? התשובה נמצאת בגוף הסיפור, כתוב היטב.
      נהדר קראתי בשטף
        5/9/11 18:25:

      הזכרת לי עכשיו איזה סרט עם מיכל בת אדם.

       

      סיפור יפה וכתוב היטב.

       

      אגב, נדמה לי שבפועל עושים חליצה ולא ייבום. בטח כיום.

        5/9/11 18:25:
      סיפור נהדר, מאוד ציורי, אהבתי את הדמויות *
        5/9/11 18:24:
      נפלא.... הסיפור העלה בי זכרונות מהטיול שלי למרוקו... :)))
        5/9/11 18:24:
      קראתי בשקיקה ...נהניתי מכל אות מילה ושורה ...
        5/9/11 18:23:
      סיפור מדהים ...לקח לי זמן לקרוא אותו בשקיקה ...
        5/9/11 18:23:
      כל כך אוטנטי כל כך אמיתי
        5/9/11 18:15:
      לא סת"ם סופר:-) !!!
        5/9/11 18:13:
      מופלא...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל