קשה להיות בקשר זוגי. מלהיות אדון לעצמך אתה הופך להיות חלק ממערכת. אפשר להשוות את הקשר לעבודה במשרה מלאה. - * בשביל להתקבל לתפקיד אתה תאלץ לעבור ראיון דקדקני שבו תצטרך לדעת לשווק את עצמך על הצד הטוב ביותר אל מול הבוס המיועד (גם כאן המשפט "לפעמים אני משקיע כל כך הרבה שזה בא על חשבון החברים" יכול לעזור לך).
- * תזכור שעל כל משרה פנויה מתמודדים מספר אנשים שכנראה חלקם אף סיימו לימודים אקדמאיים ויותר מוכשרים ממך, לכן תעשה הכול בשביל להשאיר רושם ראשוני עמוק. (הדבר כולל מקלחת קפדנית ולבוש מכופתר על פי מיטב המסורת).
- * תחושה אם התפקיד שלך כבר תוכל לקבל במהלך הריאיון אך לפעמים תידרש לחכות מספר ימים עד לקבלת התשובה הרשמית (הערה: בניגוד לעבודה אמתית, ברגע שייוודע לך על קבלת המשרה כאן עליך לנשק את הבוס).
מהרגע שהתפקיד שלך אתה מחויב לכללי העסק: - * חופשות יתקבלו באישור ובהתרעה מוקדמת בלבד.
- * איחורים יאלצו להיות מצוותים להסבר משכנע או לחילופין אישור מרופא או אחד ההורים.
- * ימי המחלה יצטברו ואם תפריז הדבר יעורר חשש ויסכן את המשך העסקתך.
- * במידה והברזת לפגישה שנקבעה לך עם הבוס צפה לשיחת בירור או מכתב פיטורים עם עלות השחר. (לפעמים רק אחרי קבלת מכתב הפיטורים תתחיל להעריך את מקום העבודה שהפסדת).
ושוב, כמו במקום עבודה חדש ככה גם תחילתו של הקשר. - * אתה נכנס לתפקיד מלא אמביציה למלא אחר כל ההוראות שתקבל גם עם הדבר בא על חשבון זמנך הפנוי.
- * בתקופה הראשונה העבודה תובענית ומעל הכול, לכן הזמן עם החברים יצטמצם פלאים.
- * הרצון שלך להוכיח את עצמך חזק מההיגיון, חשוב לך שהבוס יראה שאתה לא סתם עוד אחד אלא כזה שיודע להגדיל ראש ולקחת אחריות. אתה תתוגמל בהתאם ועם הזמן אף תתקדם בסולם התפקידים (לשם ההשוואה: דייט – חבר – חבר רציני – ארוס – נשוי.)
אבל אתה יכול להיות רגוע נפשית, ההורים מרגישים שאתה עושה משהו עם החיים וכבר לא לוחצים. מה גם שהמשכורת קבועה... (כן, זו הייתה השוואה לסקס). הכול יכול להיות מושלם אלא אם כן מתעוררות אצלך ספקות באשר הרצון להמשך העבודה במקום. - * לאחר תקופה מסוימת אתה לפתע מגלה שהבוס המחויך מראיון העבודה בעצם שמוק לא קטן.
- * השעות שהתחייבת עליהם בחוזה גולשות ומתחילות לנגוס לך בזמן החופשי.
- * הלקוחות שאיתם אתה עובד (להלן חוג המכרים של החברה) מתחילים לעלות לך על העצבים.
- * בכל יום אתה רק מצפה לרגע שהמשמרת תסתיים בשביל לחזור הביתה, לגלגל התנתקות בנייר ולהתמרמר בטלפון עם חבר אחר שגם כן תקוע במקום עבודה מבאס.
יהיו כאלו שהפחד מלהתפטר ולמצוא את עצמם מובטלים משתק אותם ואחרים שנזכרו מאוחר מידי, הפכו להורים ולכן אינם מרשים לעצמם להתפטר מטעמי אחריות. במידה והתפטרת ברוך הבא לחיי הרווקות, אתה שוב מובטל. - * החולצות המכופתרות פינו את מקומם לטריקו זרוק, זיפים ושיער לא מסופר.
- * אתה מתעורר כל יום לחדר מבולגן בשעה לא מסודרת.
- * במהלך היום אתה מסתובב לחפש חלטורות שיעזרו לך להעביר את החודש.
- * אתה מוצא את עצמך רובץ אצל חברים מובטלים אחרים עד השעות הקטנות של הלילה.
עם החברים שעדיין עובדים ועוד מרוצים ממקום העבודה כבר מזמן אין לך על מה לדבר (הם תמיד יספרו לך סיפורים מהמשמרת האחרונה ובסוף יתנצלו ויגידו שהם צריכים לישון מוקדם, העבודה מחייבת). בהתחלה אתה מרוצה ! המשפט "אין מחיר לחופש" מתנגן אצלך בראש וגורם לחיוך לבצבץ מבין הלחיים. הזמן הפנוי שברשותך מאפשר לך סוף סוף לעשות את כל הדברים שתמיד רצית לעשות – כלום. אין לך כסף על התחת אבל זה לא מעניין אותך, בתור רווק גם קופסת טונה מספקת לך אושר. אבל לאחר זמן מה אתה מבין שגם קשה להיות מובטל. העתיד הופך למעורפל והחוסר מעש מכרסם בך, החברים מסביבך כבר בעלי קרירה ופנסיה בטוחה ביד. אתה מתחיל להבין שהבנאדם באמת צריך את העבודה בשביל שתשמור לו על השפיות אבל יחד עם זאת אתה זוכר שהמשרה האחרונה כמעט גרמה לך לאבד אותה. אז אתה מחליט להתחיל שוב בחיפוש אחר מקום עבודה חדש, אבל הפעם רק חצי משרה. בסופו של דבר עבודה רבה יכולה להזיק לך והבטלה יכולה לנוון אותך. אז בשבילך אני מקווה שתתקבל לעבודה בחברה יציבה שיודעת לעריך את העובדים שלה, נותנת להם את התנאים שיגרמו להם לפרוח במהלך המשמרת ומפנקת עם בונוסים בחגים ומועדים. ומי ייתן שתהיה גם יציבה כלכלית ותארגן לך ביטוח מנהלים, פלאפון ורכב חברה.
נ.ב: במקרה של השוואה זו, תתרחק מחברה שנסחרת בבורסה.... |