אהוב יקר לא עצרת לרגע לראות כמה זה צורב בי ...

ואולי כן ...זה כמעט עשור מאז שהלכת

ואתה כה חסר לי...

 נפגשנו לראשונה ובטבעיות בידי אחזת

היית מוכר וכנראה שהרגשת..

היינו יפים יחד אפילו העולם הבחין בנו

כשאנו לא הבחנו בכלום ...

עד אז לא ידעתי אהבה עד שבאת

ואותי מיגוני גאלת כמה הענקת

ובסבלנות הורגת אותי לימדת...

מעולם לא כתבתי לך מאז שהלכת.

לכתוב זה לאשר זה לקרוא..זה לאמת

ועבורי אתה לא מת אתה חיי בי כעת..

כך באחותי שלא הכרת לפני, פגשת

ולא באקראי מילות פרידה אהובות לי הותרת

אתה כבר ידעת ושנה תעבור וסימן לי שלחת

אותי מעולם לא עזבת ...

נשמות תאומות לא נפרדות לא מתות

לא מתרחקות ולא מפחדות

הן צמאות ליחד גם אם בין שני עולמות

אתה בהעלם ואני בנגלה

השלמתי מכבר בדרכינו השונות

מילותיך מהדהדות בי עיניך נוצצות ...

ידיך המפוסלות בידי אוחזות כמו אז..

אתה חי בי בנימי נפשי מאיר לי את דרכי

מורה לי את שוויי כשלרגע קט מועדת

מחוברת בזכותך לימדתני אהבה

מלאה עוצמה ורגש לך הבטחתי לא מתפשרת..

כשסירבתי להאמין שללכת בחרת

הייתי חייבת לראות לחוש

בהיתי שעות באבן המהודרת כל כך לא אתה ..

קיוויתי שזו טעות...

רק הלב הגדול שנראה לי חצוי חרוט שם ובליבי

זה הכול זה אתה פועם בי באופן תמידי

חיפשתי אותך אחר כך שנים

התחתנתי לאיש שהזכיר

היה שונה ממך  ברוח בנפש ובחיים

מראהו דמה לך הוא שהפיל..

 התגרשתי בגללו לא בגללך

לא היה ראוי לי האיש

אתה יודע...

אתה שומע

על האבן שלך חרוט

היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה...

זה לא פשוט..

אך אפשרי אתה אמרת..אני האמנתי ועדיין

אמצא את שחפץ ליבי

אהבה ידעתי ובזכותך, מלאך שלי...