פורטרט של מנהיגה

אתמול  צפיתי בכתבת וידאו קצרה על דפני ליף.

מנהיגת המהפיכה קראו לה.

חשבתי, איזה מזל שהיא לא יפה במיוחד, לא סקסית, לא בלונדינית ולא נעליים,

בטח לא נעלי עקב אדומות.

שהרי ככה - אפשר להקשיב לה...

האם זו לא משאת נפשה של כל אשה?

ויש כאן גם אבסורד - תודו.

אנחנו רוצים אתכן יפות, סקסיות, מסעירות - איכשהוא זה מאפשר לנו גם 

להקשיב למוצא פיכן.

אנחנו אוהבים את המוצא של פיכן, לא חשוב מאיזו עדה רק שיהיה קצת שפתון אדום מסביב כן?

חסרי תקנה, אנחנו...אני יודע. ובכל זאת - אני אומר לכם...היה לי קל להקשיב לדפני ואפילו בעוונותי להמשך אליה קצת...שהרי אינטיליגנציה נשית חייבת לעמוד לצידנו בתנוחות אהבה, בעת הצורך, פעמיים כי טוב גם וגם.

ולגבי הצדק החברתי - קל להזדהות ובצדק.

רק שקצת מוזר לי לראות את הזמרים המצליחים שלנו מצדיעים לנו (ממרומי המגדל בו להם דווקא יש דירה והצדק לצידם) - עם זאת, טוב שבאו לשיר, כוונתם טובה (היחצנים שלהם כבר דואגים שזה יישתלם).

צדק צדק, צדק צדק

למה לא תשאר ללון אצלי

קצת...