כותרות TheMarker >
    ';

    מה שעובר לי בראש

    ארכיון

    0

    נבחרת של ערסים

    11 תגובות   יום שלישי, 6/9/11, 14:22

    לפני חודשיים דיברתי עם חבר על הסיכויים של נבחרת ישראל, טענתי שכלום לא השתנה והשחקן הישראלי נחות בעיקר פיזית ומנטאלית ושאין לנו סיכוי מול יוון. החבר אדם אופטימי מטבעו וככזה הוא טען שדווקא הפעם יש לנו סיכוי טוב. מאמן טוב, לגיונרים מעולים, אווירת תמיכה של הקהל, אפשר לעשות את זה הוא אמר באמונה שלמה. אני קצת יותר ריאלי בדברים האלה והיה לי קשה להצטרף לתחושותיו.   

    הקיץ הגיע ואיתו הפגרה ובפגרה הנוכחית בלי ספק אפשר לומר שמשהו התרחש, נהירת הכדורגלנים לבלגיה, גרמניה, צרפת, ספרד ופולין, נתנה רוח גבית חזקה לכדורגל הישראלי ולשחקן הישראלי.

    כאילו בקיץ אחד קיבל הכדורגלן הישראלי חותמת לכך שהוא מתאים ואף מבוקש במדינות בהם הכדורגל הוא תרבות והמקצוענות היא ללא פשרות.  השחקנים, הקהל ובעיקר התקשורת היו בטירוף, התחושות מסביב היו שעלינו מדרגה, שאנחנו מתאימים לאירופה ושאם יש כ"כ הרבה לגיונרים זה אומר שאפשר להתחיל לחלום כי אנחנו זה אירופה.

    לילה אחד בעודי צופה בחדשות הספורט גם לי זה קרה, פתאום מצאתי את עצמי מתחיל להאמין, אנחנו אולי לא אירופה כמו שבתקשורת מנסים לפמפם, אבל אין ספק  שיש פה איזה שינוי לטובה. היוונים גם ככה בירידה והם כבר לא מה שהם היו ונבחרת ישראל שווה להם אם לא טובה מהם. לפחות זה מה שאני שומע כבר שבועיים גם ברחוב וגם בתקשורת. אז ברגע של פטריוטיות אימפולסיבית קמתי למחשב והזמנתי כרטיס, זהו אנחנו הולכים לקרוע את יוון ולעלות סופסוף ליורו.

    המשחק הלך והתקרב ואיתו גם כל הפסטיבל התקשורתי ואני ממש התחלתי להאמין שזה יקרה, לאנשים שדיברתי איתם אמרתי שיש בעיה קשה בהגנה, אבל מהקישור האחורי ומעלה זאת נבחרת מצוינת, דור שלא היה פה כבר הרבה שנים. 

    לפניי שאגיע למשחק עצמו אני חייב לציין שלא הייתי במשחק של הנבחרת המון שנים, בעבר הלכתי המון למשחקי נבחרת ושהגיע עידן גרנט והבנתי שהנבחרת לא משחקת בשביל לנצח הפסקתי ללכת. חרם עקרוני/צרכני שנמשך גם לתוך הקדנציה של קשטן שלא הייתה שונה בהרבה מזאת של גרנט לצערנו.

    יום המשחק הגיע ואכן הייתה בי התרגשות, משחק נבחרת סופסוף, סיכויים טובים לניצחון, בלומפילד ולא ר"ג (האצטדיון הגרוע בארץ) וברית מילה לילד ראשון של חבר ממש טוב. שמחה התערבבה בשמחה ועכשיו רק שהנבחרת לא תהרוס את השמחה.

    האווירה הייתה מצוינת, בלומפילד מלא ואפשר להרגיש את התקווה באוויר. היה יותר עידוד לפניי המשחק מאשר במהלכו, לנבחרת כבר שנים אין שירים לעודד איתם. שוב נשארנו עם אלאל ישראל הישן וישראל מלחמה שהוא טוב ומרתיע, אבל בלתי נסבל כשיר עידוד יחידי לכל המשחק. הגיע השריקה המיוחלת והיידה לקרוע את יוון.

    לצערי הרב לא לקח לי הרבה זמן להבין את הטעות שעשיתי, הפלא ופלא כלום לא השתנה!!!!

    כבר מהפתיחה היוונים היו ראשונים לכל כדור, לחצו אותנו ולא נתנו לנו לפתח משחק בשום צורה. השחקנים הישראלים נראו פתאום כמו חבורה חסרת כל ברק או מוטיבציה ובטח לא כמו שחקנים אירופיים כמו שסיפרו לי. הם היו איטיים, חלשים, חסרי כושר ושיחקו בלי שכל בכלל.

    הטענה המרכזית שלי נגד השחקן הישראלי תמיד הייתה, שהוא לא מתפתח מנטאלית ולא מבין מה זה להיות כדורגלן מקצוען, הילד הערס מהשכונה נשאר תקוע בראש ולא מרפה גם אם הוא בסלטיק או קייזרסלאוטרן.  ההוכחות לא איחרו לבוא, שכטר איבד 3 מצבים מתחת לעניים שלי כי הילד הערס ניסה לעשות הצגות ולסחוט עברות במקום לרוץ כמו שחקן מקצוען ולנסות להשיג את הכדור. גם השער היווני התחיל בגלל אותו ילד ערס שחצן וחוצפן שחושב שהוא יכול לקחת על עצמו שני יוונים ולהעביר אותם בחצי שלו, כי הוא ערס מסלטיק עכשיו והוא הריי כוכב על, מי יכול עליו?!

    המשחק היה זוועה והנבחרת האירופאית של ישראל לא הצליחה לעשות שום דבר, יצאתי בתחשות קשות, הרגשתי מרומה, השחקנים רימו אותנו המאמנים רימו אותנו והתקשורת בכלל רימתה אותנו.

    הנחמה היחידה שהייתה לי היא זה שעקצנו את הגויים, מכרנו להם חרא של סחורה במחירים מופרזים ואז הבנתי שאם הכדורגלן הישראלי היה משקיע כמו סוכן השחקנים הישראלי מצב הכדורגל שלנו היה באמת אירופה לכל דבר.

     השחקנים מגיעים לנבחרות הבוגרות כבר רקובים, ערסים שחצנים שחושבים שהם כבר כוכבי כדורגל. שחקניי הנבחרת היקרים, אתם לא כוכבים ולא מקצועיים וככל הנראה יחלפו עוד הרבה שנים עד שתיהיו כאלה, דרך אגב אתם גם לא האשמים המרכזיים, שהיו"ר שלכם הוא ערס מדופלם הציפיות צריכות להיות בהתאם, נבחרת של ערסים.

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/9/11 20:52:
      יש ערס ויש ערס.אני מוכן שחקני הנבחרת יהיו ערסים כמו יו"ר ההתאחדות שלהם,כי אבי לוזון הוא ערס עם מטרה,שמנצל את " הערסיות " שלו להצלחה.הוא שם לו מטרה להיות יושב ראש ההתאחדות ועמד בה.אני חושב שחקני הנבחרת הם יותר לוזרים מערסים ויכולת להיות גם שניהם ביחד.
        8/9/11 15:16:
      אני יכול לנסות לסכם בכך שמדובר בעיקר בבעיה של ציפיות, אנחנו לא מספיק טובים ביותר מידי דברים שקשורים בכדורגל, מהמתקנים ועד האוהדים. הבעיה המרכזית באמת היא שיש פה יותר תקשורת ספורט מספורט...
        8/9/11 07:47:

      צטט: אב. רייטר 2011-09-07 10:37:02

      שחר, אני יודע שישראל נכשלת כבר 40 שנה ואני גם יודע וכתבתי שיש בעיית עידוד במשחקים של הנבחרת, אני יכול להעיד על עצמי שאת יציע ההורים/ילדים שישבתי בו ניסינו אני והחבר להעיר לאורך כל המשחק. הבעיה הגדולה באמת היא שלא היה משחק. תאמין לי שלא הגעתי על מנת להעליב את הנבחרת, אבל בחוסר המחוייבות שבו הם שיחקו הם אלה שהעליבו את 12 אלף האוהדים באצטדיון ואת כל שאר האוהדים בבית. אתמול ראינו עד כמה לא מקצוען הכדורגלן הישראלי שוב, שטל בן חיים (שחקן פריימרליג כבר שנים) כמעט שבר רגל לשחקן קרואטי, כי הוא מתוסכל מהריבים עם בניון ומהכשלון של הנבחרת, אני חושב שהכדורגלנים בארץ מעליבים את מקצוע הכדורגלן.

      תראה חבר, אני בכוונה ניסיתי להפנות את העניין מהפן האישי. אין לי ספק שבאת מלא בהתלהבות למשחק, השקעת זמן ואנרגיה כדי להיות שם ולעזור לנבחרת. וזה בסדר גמור, זה מה שמצפים מאוהד. העניין הוא שאין מספיק אנשים בישראל שעושים את זה בדיוק על בסיס קבוע. הטורנירים האלו, של פיפ"א ואופ"א זה מפעלים שמגלגלים מיליוני דולרים בחסויות ופרסומות, נראה לך שנבחרת שמביא 12 אלף צופים למשחק בית יש לה מה לחפש שם?

      והכדורגלנים הישראלים הם המיטב שיכול לצאת מהתרבות הזאת. ביקרת פעם במתקן אימונים של נוער או נערים, זו הרי בדיחה עצובה. בלי תשתיות, בלי תוכנית מתאר רצינית לענף הזה, ובלי בסיס אמיתי של קהל תומך, כל ניצחון הוא בגדר נס, וכל הפסד צריך להתקבל בהבנה. זה מה יש וזה המצב. העלבות ועלבונות לא ישנו את זה. 

        8/9/11 04:57:

      נבחרת ישראל בכדורגל- המציגים אינם שחקנים.

      כל פעם עושים במכנסיים, זה לא קשור לאף מאמן או יו"ר(אני לא מסמפט את לוזון)

      כל פעם שיש רגע קריטי וחשוב הם עושים במכנסיים השחקנים כאילו יש להם פחד במה.

      לכן חייבים מישהו שידבר איתם על מנטליות כמו פסיכולוג רפואי.

      הסיסמאות שיצאו לפני יוון הן מהשחקנים והן מהתקשורת הביאו לתחושה שיוון הולכת לאכול חמישיה.

      ובסוף אנחנו אכלנו "שישיביה"- כל השישי שבת נהרס.

      זה הזמן להביא את גוטמן שיהיה קמפיין מגעיל ומסריח אבל לפחות טקטי וזה הסיכוי היחידי לעלות.

       

        7/9/11 10:37:
      שחר, אני יודע שישראל נכשלת כבר 40 שנה ואני גם יודע וכתבתי שיש בעיית עידוד במשחקים של הנבחרת, אני יכול להעיד על עצמי שאת יציע ההורים/ילדים שישבתי בו ניסינו אני והחבר להעיר לאורך כל המשחק. הבעיה הגדולה באמת היא שלא היה משחק. תאמין לי שלא הגעתי על מנת להעליב את הנבחרת, אבל בחוסר המחוייבות שבו הם שיחקו הם אלה שהעליבו את 12 אלף האוהדים באצטדיון ואת כל שאר האוהדים בבית. אתמול ראינו עד כמה לא מקצוען הכדורגלן הישראלי שוב, שטל בן חיים (שחקן פריימרליג כבר שנים) כמעט שבר רגל לשחקן קרואטי, כי הוא מתוסכל מהריבים עם בניון ומהכשלון של הנבחרת, אני חושב שהכדורגלנים בארץ מעליבים את מקצוע הכדורגלן.
        7/9/11 09:40:
      אתה יודע, רייטר, כבר יותר מארבעים שנה שישראל נכשלת בטורנירי הכדורגל, כבר בדקו את כל סוגי המאמנים, והחליפו דורות של שחקנים, אולי הגיע הזמן להתחיל לשאול האם משהו לא בסדר עם הקהל? הקהל הוא הכוח המניע של קבוצות הכדורגל, הן הנבחרות והן המועדונים, בלי הקהל הזה, הן מאבדות המון עוצמה. לכן כשהאוהד הישראלי עסוק כל הזמן להעליב את השחקנים שלו בשמות גנאי ולעג, הוא בסך הכל מקבל בחזרה את מה שמגיע לו.
        7/9/11 00:37:
      אני לא מבין למה לא חותכים את השכר של השחקנים והמאמן האפסים בנבחרת לחצי או לרבע. לא חסר לנו קצת ל"צדק החברתי"? מבטיח לכם שנגיע לאותם הישגים אם לא יותר
        6/9/11 16:07:
      פחות מוכשרים אני בטוח שלא, אבל בהחלט פחות מקצועיים ויסודיים, פה הבעיה המרכזית שלנו ואתה בהחלט צודק לגביי היריב, במקרה הזה ראו בברור שהיריב רצה יותר.
        6/9/11 15:54:

      אתה אומר הרבה דברים נכונים. יתכן שמנטליות ישראלית, ערסיות כדבריך, הופכת אותנו לפחות מוכשרים ויתכן גם שזה רק מקרה ואם יערך משחק נוסף התוצאה תהיה אחרת.

      יתכן אף שהגן היהודי לא מאפשר לנו שום אופק. בכל מקרה, כדורגל אינו מאבק נגד השעון אלא מאבק נגד יריב שגם לו יש שאיפות, שיחות נפש, רגעים טובים יותר או פחות.

        6/9/11 15:48:
      תודה שרון, בהחלט היה מאכזב אבל את הלקח שלי למדתי, אני פשוט לא אפתח ציפיות סרק, בטח לו לגביי הנבחרת...
        6/9/11 15:37:
      כתבה יפה וכתובה יפה, ממש מרגישים את המעורבות הרגשית שלך בנושא וזה מה שריתק אותי עצוב לי בשבילך זה לא נעים שמישהו שכל כך אוהבים מאכזב כל כך