קבוצת חוקרים מארה"ב, הולנד ובלגיה פתחה שיטה חדשנית, באמצעותו שיחזרה ציור של ון גוך, שכוסה בציור מאוחר שלו. הציור המקורי התגלה תחילה ע"י צילום רנטגן פלורוסצנטי של הבד. שיטת עיבוד תמונה מתקדמת שפותחה מאפשרת זיהוי ריכוזים של חומרים כימיים שונים, עפ"י פיזורם על הבד. החומרים הכימיים מצויים בריכוזים שונים בשכבות שונות של הציור העליון והתחתון. ויזואליזציה של הדימויי מהשכבה התחתונה , כולל תיקון פגמים נסתרים, הוספת קטעים חסרים, ושיחזור הצבעים המקוריים, עפ"י זיהוי החומרים הכימיים באמצעות סריקות באור נראה, אינפרה אדום, ואולטרה סגול.
השיטה מאפשרת רסטורציה לא פוגענית של יצירות אמנות. לשיטה פוטנציאל רב מאחר שבבדיקת רנטגן שנעשתה לאחרונה על 130 מעבודותיו של ון גוך, במוזיאון ון גוך באמסטרדם, התגלו ב-20 מהעבודות יש ציורים או חלקים מוסתרים, שצויירו עליהם.הרמז לפנים שהתגלה בצילום רנטגן הפך לפנים ברורות מלאות הבעה וצבע, ון גוך חזר לתחייה...
נצאה דרך לבחון עבודות נסתרות של אמנים, להוסיף ידע חדש להבנת אמנותם והתפתחותם ההיסטורית. מעניין יהיה לגלות שציור של ון גוך השווה מאה מיליון דולר מכסה ציור בשווי כפול:-) |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אביבית,
מתרחש דבר מדהים.. התת-מודע על כל סוגיו הופך להיות נגיש לחפירות דיגיטאליות. הוא הופך מ"תת", ל"על", ממשהו מוסתר לא צפוי, למשהו חשוף שניתן לנבא באמצעות הכלים הדיגיטאליים...
מה היה אומר פרויד על כלי כזה המגלה את כל רבדיו של המטופל ...
"סוף משחק"!
---
חפירה. תרתי משמע
אכן אביבית,
סוג של הצצה אל התת-מודע של האמן, גילוי רבדים נסתרים :-)
מאשה הכוונה לבדים שלי עם כמה שכבות ציורים שונים, של ואן גוך אין לי :-)
מי יודע אולי בעתיד יחקרו את הבדים שלך :-)
אם כך מצבך טוב משלי... יש לי כמה בדים כאלה עם הציורים שלי, אבל לא של ואן-גוך... התרשמתי!
:-)
הי מאשה,
במקרה של ון גוך יתכן והסיבה היא אחרת, הוא היה תפרן, לא היה כסף לבד חדש, אז לקח משהו ישן שלו וצייר עליו...
לי יש כמה בדים כאלה :-)
צייר שמכסה את ציורו הישן בציור חדש = לאפשרויות שציינת ושצבעתי באדום. הוא השמיד או קבע שלא לפרסם את היצירה בכך שכיסה אותה ביצירה אחרת. החשיפה היא בניגוד לרצונו.
הי מאשה,
מאז "מות המחבר" אין מעניקים חשיבות יתרה לכוונותיו ורצונותיו של היוצר, הצופה מפרש את היצירה באופן אינידבידואלי ולעיתים חתרני...
יש דוגמאות כפי שהבאת של קפקא, וכן של בארת שלא פרסם את רשימותיו האישיות "יומן אבל", והן הופקדו בידי המו"ל שהוציא אותן לא מזמן כספר....
לדעתי אם אין הוראות מפורשות של היוצר שלא לפרסם, או שהוא משמיד את היצירה, אם יש עניין צריך לפרסם.
הי רות,
הפרויקט היה לשחזור וויזואליזציה של שכבות מוסתרות, כמו ציור מתחת לציור. עקרונית ניתן להעביר הציור לקנווס חדש, זאת מאחר שיודעים לשחזר את הצורה, הצבע, ואפילו העובי של כל משיכת מכחול. לכן ניתן להדפיס על בד, ואפילו במדפסת תלת-ממדית שתתן עובי ל"משיכות המכחול".
ועולה השאלה האתית האם לקבל את החלטת האמן לכסות, או לחשוף בניגוד לשיקול דעתו ומה היה קורה אם החבר הטוב של קפקא היה מכבד את בקשתו ומשמיד את כתביו.
האם כל האפיפיורים הזועקים שפרנסיס בייקון החליט לקרוע - יישלחו לרסטורטור, או שנכבד את היוצר גם כשהוא יוצר וגם כשהוא משמיד?
האם יצירת האמנות היא "זכותו של הציבור וכו'" או נכס של האמן היוצר, על כל מה שמשתמע מכך.
בהחלט בעיה אתית.