המקום בו נסחפות להן המילים בשתיקתן אל הסוף מרוקנות ועשירות בחידלונן המתוק הוא לפרקים המקום בו מהבהב גם הרגש, בטיפטופיו הגוועים דהוי וחיוור - עד יתם. ואז, אין עוד מקום לא לתחושת הפגיעה, לא לעלבון, לצריבה נותרת רק ההתבוננות התוהה, כאדם המביט ממרחק בזירה. - כל הזכויות שמורות ליעל פריאל@ - |
תגובות (49)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בהחלט. תמיד תמיד תיקווה :)
תודה יקרה. אוהבת גם את כתיבתך :)
שנה מתוקה שתהיה לך !
תודה טאקילה יקרה שלי, מאוד שמחה לשמוע זאת בעיקר ממך,
שכתיבתך כה שובת לב בעיני :)
עמי זה ממש לא מזיק, להיפך.
הייתי מציעה את זה לכל אחד, אבל לא לכלום יש את הנטייה
לעצור להתבוננות ואצל אחרים זה חלק מהוויתם.
תודה ובעיקר כשזה מגיע ממך, שבעצמך כל כך כותבת ומדייקת.
המקום הזה בו יכולה לגעת "בנפש הקולקטיב" או בנפשך, מאוד משמח אותי
והרי בסופו של דבר זו המטרה עם פירסום הדבר, האפשרות לדבר גם לאחר/ים.
תודה על תגובתך. שימחת אותי.
היי תודה, איזו תגובה יפה.
שמחה שיכול לקחת את זה אלייך :) !
שבוע טוב, יעל
תודה. נעים לשמוע :)
היי מיקי, אתה יודע שבכל מקום
בו יש התכווצות, מופיעה מייד בעקבותיה -
גם התרחבות.
תשאל את הלב, הוא מבין בכגון אלה :)
שבת נפלאה לך מיקי
אבייתי שלי האחת, שתמיד מביאה לכאן
את האחת שבך, זו המחממת, המפרגנת,
האוהבת... -
כי אביה יש רק אחת.
שבת מחויכת ושמחה במיוחד ובמחוזותייך
ירבה המזל הטוב, המבקרכם זה מקרוב.
הכן שפוסק הרגש...שגווע הרגש,
אין צורך במילים
השתיקה אכן יפה
ו....נוצר חלל ..יש התכווצות...
מילותייך מרגשות
שבת שלום לך יעליק
מיקי
היי, התבוננות זה יופי ובאמת, לא כל אחד יודע לצאת מהקליפה של עצמו
ולהביט על עצמו ועל התנהלותו באופן בלתי - משוחד, אבל בהתבוננות אין די.
אם ההתבוננות אינה מובילה לנקיטת צעדים מעשיים ומשפיעה על ההויה,היא נותרת די סתמית
במקרה הטוב, במקרה הפחות, מייצרת תיסכול.
יעלי היפה
כל כך יפה ציירת את המקום בו נסחפות להן המילים
אותן מילים מרוקנות ועשירות בחידלונן המתוק
ואז -
אין מקום לפגיעה - עלבון - צריבה -
תודה לך על המילים היפות
ושבת מחבקת
כן. פשוט כך
צבי תודה לך שמעבר לכך שתמיד מבקר (למרות שאיני שולחת קישור),
ההתיחסויות שלך הן כל כך... :)
שבת נפלאה ושלווה, יעל
איזה כיף לקרוא את תגובתך, ממש מחמם את הלב ומעלה חיוך :) !
תודה וסופשבוע קסום, יעל
לאה יקרה, ההיתיחסות שלך היא התיחסות של משוררת, המודעת לקוצר ידו של השיח התיקשורתי להעביר במדויק,
דברים שבנפש האדם ממנו והחוצה. את השיר הזה כתבתי תוך כדי קריאה על המסה "גילוי וכיסוי בלשון" של ביאליק.
אחד הנושאים המרכזיים שהוא מעלה שם הוא בנוגע להבדל בין השפה בה אנו עושים שימוש לתקשורת עם אנשים אחרים ויותר מכך השפה בה נכתבת פרוזה לבין המילים של לשון השירה. הוא רואה בלשון האנושית רק "קליפה דיבורי" לרוחו של האדם. לתחושתו או גישתו הלשון אינה מהווה אמצעי לחשיפת האמת, אלא להיפך יוצרת חציצה בין איך שהיא משוגרת החוצה לעולם לבין האמת הפנימית המוחשת בנפש. לדעתו רק לשון השירהיש בה היכולת לתת ביטוי נאמן לכל אותו תוהו, המתרחש בנפשו. דבריו אלה (המובאים כאן במשורה) הביאו אותה לחשוב על השפה, המילים ועד כמה אנו יכולים להגיע ולגעת איתן באמת לא רק בנו אלא באחר זולתנו.
ראי שגם כאן ככל שהדברים שכתבתי נהירים לי עצמי, הרי שהיכולת למסור את כל מה שבתוכן מקופל לאחר, לא תמיד עוברת ובכל זאת משהו, חלקים מזה עוברים (כפי שניכר בתגובות) וכבר בכך יש משהו משמח ואולי גם מטעם זה אהבתי תמיד את לשון השירה שיש בה מן הכיסוי לא פחות מאשר מן הגילוי.
תודה לביקורך הנעים,
שלך בחום, אני.
בוודאי שימי לב לביטוי "חידלונן המתוק" שיש בו הרבה מן החיוב.
מאחר ולעיתים התחושה לגבי משהו היא כה שלמה, שאין עוד צורך במילה
ולכן השתיקה מתוקה.
שימי לב גם לסוף השיר, הרי הוא מבטא את ההתבוננות נטולת
האמוציות על דברים שארעו ומכיל עמו הבנה והכרה, שמה שהיה
איני חפצה בו עוד או בדומהו, לא בהווה ולא בעתיד.
בוודאי, כך גם הרגשתי כשכתבתי את הדברים.
תודה יקרה, התגעגתי :) !
,בכיף :)
הHי מיסטר נעים לשמוע שהן כובשות וכן, גם אם
מעט עצובות, הדברים נכתבו מתוך הקלה גדולה,
תחושה שלמה והרבה מקום לאופטימיות ולדף חדש :)
וכמה חשובה ההתבוננות בהווה
ובעתיד :)
איזו תגובה יפה :)
למען האמת, מיני זמן :)
*
איזה יופי, חבל על הזמן.
ממתי את כותבת ככה?