שיטת הליברמניזם היא שיטה ואידיאולוגיה המשרטטת את קו המדיניות של מדינת ישראל בשנתיים האחרונות ועל כן חשוב להכירה.

שיטת הליברמניזם דוגלת ב"משחק סכום אפס". משחק סכום אפס הוא משחק מטריצה שבו הרווח של כל משתתף מאוזן במדויק על ידי ההפסד של המשתתפים האחרים. תפישה רווחת גורסת כי בפעילות הכלכלית והפוליטית, או לפחות בסוגים מסוימים שלה, גם מתנהל משחק סכום אפס. לפי המשחק, לא קיימת סיטואציה בה שני הצדדים מנצחים או מפסידים, אלא כל ניצחון של צד אחד באה  בהכרח על חשבון יריבו. בהתאם לשיטה זו, על ישראל תמיד לנצח במשחק (הזירה הבינלאומית), וחשוב שידה תמיד תהיה על העליונה.

ערך מרכזי נוסף בשיטת הליברמניזם הוא הכוחניות. לפיה על המדינה להביע כוחניות הן מילולית והן פיזית כלפי יריבותיה. מדינה אשר פועלת לפי קו זה נותרת כוחנית ושאר המדינות יראות מפניה. ניתן להמשיל מדינה זו ל"בריון" של הכיתה בבית הספר. הבריון הוא אותו ילד שמתעמר בחבריו, מאיים ומפחיד את ילדי כיתתו ולכן כל הילדים יראים מפניו.

מדינה אשר תנהג לפי קו מדיניות זה ותפעל על מנת לקדם אינטרסים אישיים ומיקסום העוצמה שלה, תישאר בסופו של דבר בודדה ומבודדת בזירה הבינלאומית.

נדמה שמאז תחילת הקדנציה השנייה של ביבי האדם שמושך בחוטי הפוליטיקה ובכך מעצב את עתיד כולנו הוא שר החוץ, אביגדור ליברמן. ישראל מעולם לא הייתה כה מבודדת בזירה הבינלאומית כפי שהיא כיום, וכל זאת נאמר שבועיים לפני (שאולי) תקום מדינה פלסטינית בתמיכתם של רוב מדינות העולם הנמנעות עם המדינות באו"ם.

לא ניתן להתעלם מהעובדה שכיום המציאות במזרח התיכון היא מציאות חדשה ומורכבת מכל מה שהכרנו עד כה. לא מעט מנהיגים ותיקים בעולם הערבי הורדו מכיסאם בשנה החולפת בהפיכות עקובות מדם. חלקם נותרו עדיין בשלטון אך הם יושבים על כרעי תרנגולת. כאשר המציאות היא כזו שבה אחד לא יכול לצפות מה יוליד המחר, יש להיאחז בכל קשר מסחרי/פוליטי/כלכלי שקיים באזור.

חזינו בשבוע האחרון בהתדרדרות היחסים בין ישראל לטורקיה בקצב מסחרר. טורקיה ביקשה מישראל להתנצל מספר פעמים על אירועי המשט, וישראל לאורך השנה האחרונה לא הסכימה לכך והמשיכה להתבצר בעמדתה. כעת דמיינו לכם מציאות הפוכה בה קבוצה של ישראלים רדיקליים היו עולים על משט לטורקיה, ובלב ים לפני הגיעם לחופיה, תשעה מהם היו נהרגים בפעולה צבאית טורקית. אם לטענתכם ישראל לעולם לא הייתה שולחת משט שכזה, קרוב לוודאי שאתם צודקים. אך בכל זאת למען הדוגמא דמיינו לעצמכם קבוצה של קיצונים שהמדינה לא הצליחה לעצור בעדם ותשעה מהם נהרגו. האם לא היה זה מן הנמנע שטורקיה תתנצל על האירוע? האם לא היינו מבקשים ממנה אותו הדבר בדיוק?

אם הליברמניסט טוען שהעוצמה היא המטבע של הפוליטיקה ולכן בה הוא סוחר, והוא אינו מכניס למשוואות שלו שיקולים של מוסר, אתיקה, או אידיאולוגיה, הרי שאנו בבעיה.  

מדינה אשר לא תשכיל להכיר את החשיבות העצומה הטמונה בקשריה עם מדינות העולם, סופה להיוותר מבודדת. שר החוץ הוא פרסונה נון גראטה ברוב מדינות אירופה, היחסים עם החברה הטובה ביותר של ישראל, ארה"ב, היו בשפל בשנתיים האחרונות, וכעת גם החברה הערבית האחרונה שנותרה לנו מפנה לנו עורף.

הבעיה עם הבריון היא שהוא מתעסק כל היום בלהראות עד כמה הוא חזק וכמה הוא אינו זקוק לאף אחד, אך בסוף היום הוא חוזר הביתה ובוכה שאין לו חברים.