החיים כאגדה או אולי כמשל
לפעמים החיים הם אגדה לפעמים הם משל: כמו אצל פנחס שדה או קרילוב.צריך להתבונן בהם קרוב,להרגיש אותם את החיים, לחבק ולהריח ובעיקר לטעום. החידה נותרת בעינה. מתי הם משל ומתי הם אגדה.
נחתי בינגון אחרי יומיים של נחיתות חוזרות ונשנות, טשקנט, בנקוק. ראיתי את השם שלי מתנוסס באנגלית על לוח קרטון ומאחוריו איש חייכן לבוש חצאית מקסי, או לונגי בשפת המקום. זאת אני אמרתי לו והצבעתי על השלט,לא מאמינה לגמרי. החביב במקסי נחלץ לעגלה, התבונן בספקנות נבוכה במטען הצנוע שהבאתי , כאילו, זה הכול, באת למיאנמאר, היי !!!
במלון ששמו Bautiland ואליו אתייחס בהמשך, קבלו אותי המון פנים קורנות ומלאות חיבה. שלושת הצעירים היפיפיים והחייכנים התבוננו בי בחשדנות. מישהו סיפר להם שמדובר ביום הולדת. הגיל נראה לא מתאים.... בברכת יום הולדת שמח בליוו כוס מים קפואים הם היפנו אותי לחדר האוכל שם חיכו לי פו וניני, אורחי לסעודת היום הולדת שהייתה אמורה להתרחש תוך מספר שעות במסעדה מסקרנת מבחינתי, ואיש שמנמן, מהסוג שיוליוס קיסר העדיף סביבו.
טקס הנשיקות היה מרגש במיוחד, בפרט שהצד המיאנמרי לא ממש מתמחה בהן, בעוד שהישראלית חזקה בהן מאד. נשיקות ממיסות הקרח הביאו מיד את המתנות אל השולחן. מהצד שלי הופיעו מתנות לגבר ולאישה, ומהצד המתארח מתנה נהדרת, אבל ממש, לתיירת החדשה.
ראיון קצר עם ג'וניי הנהג שהגיע לקו הגמר בעקבות הראיונות הכתובים שערכתי עם חופן נהגים דרך האינטרנט לפני שהגעתי, אמור היה להתחיל את המסיבה.
לא הייתה פה אהבה ממבט ראשון. ג'וניי הזכיר לי מישהו בארץ שאני ממש לא סובלת. החלטתי שבודהה עורך לי מבחן. האם חרף הסטראוטיפ האוטמטי, יש סיכוי לנהג השמנמן והחייכן. ניהלנו משא ומתן מהסוג שאני הכי אוהבת. הוא ממש עקשן, אני, ממש עקרונית ומשחקת אותה נדיבה אולימפית. הצעתי לו להצטרף אלינו לארוחת הערב , להתבונן בעיניו של פו שהתגלגלו לדולרים כמו במכונות המזל בלאס וגאס, ולהחליט מחר.
ג'וניי נשבר. הוא החליט להעניק לי 150 דולר ליום ההולדת ולשרת אותי במימי המונסון הגועשים, 23 יום. מה שמחתי.
חיש קלי קלות נכנסנו למבחן המכונית של ג'וניי, שהיא ספור בפני עצמו. כל המכוניות לרבות המכונית הזאת מגיעות לבורמה מיפן עם הגה ימני, כשהן לובשות לפחות 20 שנה אם לא יותר. הכבישים הם בכלל כמו בארץ מיועדים להגה שמאלי. יש לי הרגשה, שאולי כדאי לאמץ את השיטה בארץ וכך להלחם בתאונות הדרכים, כי בהחלט לא רואים כלום לפני שעוקפים וחייבים מאד להיזהר.
המכונית, ללא רבב, נקייה מסודרת וממוזגת נענתה לקריאת הסטרטר של ג'וניי בנהמה קלה ומתרצה. איזה כיף נוסעים כבר. המסעדה שנבחרה, מסעדת יוקרה בורמזית. האוכל לעילא ולעילא, והיא מומלצת לכול מי שמגיע לינגון ורוצה להיפרד בצורה יפה מהמאכלים המערביים. לא חריף פה כלום. הכול מעודן, אימפרוביזציה צרפתית על האוכל המקומי. לפני שהבנתי מה קורה, צוות שלם של טוריבדורים הגיע עם גיטרות ופצח בשירת יום הולדת אדירה. לא ידעתי את נפשי. העוגה נפרסה עם המון כבוד, ואני פשוט לא מאמינה במה שזכיתי. שלושה אנשים מעניינים,מרתקים, מלאי טיפים שווים, ונהג אישי מתהווה, שאני מתאהבת בו כל רגע יותר.
הרגשתי אושר מתגבש. את רסיסיו אספתי כבר בשדה התעופה. את הגביש הניעו עיניהם של פקידי הקבלה אל אזור הסרעפת שלי שם התיישב לכל התקופה, ואולי גם להבא אין לדעת. המשך יבוא
|