סוף סוף עברתי לדירה משלי. בלי שותפים, אמנם רק 40 מ"ר אבל יש לי את הפרטיות שלי. החפצים האהובים שלי, הסדר שלי. אני יכולה לישון מתי שבא לי ולהרעיש מתי שבא לי ולראות בטלוויזיה מה שבא לי.

מידי פעם אני קופצת לחנה השכנה ממול היא בת 72 וגרה לבד. אני מביאה לה איזה חתיכת עוגה שאפיתי, מגזין לאישה ישן, מקשקשת איתה קצת..

פעם בשבועיים ההורים קופצים, ממלאים לי את המקרר ועושין לי טוב על הנשמה.

אבל בכל זאת קצת בודד פה..

מצאתי פיתרון.

כבר מזמן שאני רוצה כלב או חתול, מאז עזבתי את בית ההורים והשארתי שם את רוקי הכלבה האהובה שלי מגיל הילדות כבר.

השבוע קפצתי לצער בעלי חיים, התסובבתי שם כמה דקות עד שנחתה עיני על חתול שחור לבן עם עין אחת סגורה העונה לשם דיין.

המשמעות ברורה לא?

ובכן, אהבה ממבט ראשון!

ישר הוא התחיל להתחכך בי ולגרגר ואני ידעתי אותו אני רוצה!

איך שנכנסתנו הביתה הוא התחיל לרחרח בסקרנות את השטח וכשסיים הלך באלגנטיות לעבר הספה האהובה עלי והתישב בה בהתכרבלות של בייגלה.

תיכף הוא יבקש קפה. הלו! רד משם זאת הספה שלי!!!

טוב, אנחנו עוד צריכים לעבוד על היחסים בינינו, להציב גבולות וכו'..

אבל יש לי הרגשה שזה יעבוד טוב :)