"צדק אופנתי"
י. ויין
לאחר שהודענו להם כי ההפגנה לא חוקית הם פנו למשטרה וקיימו הפגנה מסודרת
התיאורים שלפניכם לא נלקחו מתוך ספר דמיוני שנכתב ע"י סופר הזוי. הם גם לא אירעו באיזו מדינה נחשלת הממוקמת אי שם באזורי הג´ונגל האפריקאני. הם אירעו כאן במדינת ישראל בשנה"ל הנוכחית תשע"ב.
בתיכון "סולם צור" שבקיבוץ גשר הזיו בצפון הארץ התאחרה פתיחת שנת הלימודים הנוכחית בארבעה ימים. לא מדובר במצוקת מבנים חריפה שפקדה את התיכון, ואפילו לא בצפיפות יתר בכיתות הלימודים שהוציאו את התלמידים למחאה מאורגנת, במהלכה אף הקימו אוהלים מחוץ לכותלי בית הספר, הניפו שלטים וקיימו מחאה קולנית נגד ההנהלה.
תלמידי התיכון הפוחחים מחו בשל מה שהם מכנים "צדק אופנתי". מתברר שהתלמידים המחוננים הללו, אלו שאמורים "לפאר" בעתיד את מחלקות בתי החולים, הקצונה הגבוהה בצבא, חברות ההיי טק המתקדמות והפוליטיקה הישראלית, לא מוכנים להסכים עם קביעתה של הנהלת התיכון לדרוש מהם להופיע בלבוש ראוי והולם ללימודים.
רגינה אבירם, מנהלת בית הספר סיפרה לכלי התקשורת כי "השנה החלטנו לחייב בתלבושת אחידה גם את תלמידי שכבת י"ב, שהתנגדו לכך והחליטו לפתוח במחאה ולהשבית את הלימודים". במסגרת המחאה בתיכון הצפוני, הקימו התלמידים מאהל מחוץ לבית הספר ונשאו שלטים עליהם נכתב "חבל שלכולם יש את אותם הבגדים" ועוד סיסמאות ברוח דומה. המנהלת לא נותרה חייבת: "לאחר שהם ראו שאנו מתעקשים על ההנחיות החדשות, הם הקימו אוהלים ברחבת בית הספר והפגינו, אך לאחר שהודענו להם כי ההפגנה לא-חוקית הם פנו למשטרה וקיימו הפגנה מסודרת". אבירם הוסיפה כי ההנהלה הודיעה שהיא מוכנה לקיים משא ומתן עם נציגי השכבה, במהלכו הוחלט על פשרה: חזרה ללימודים עם תלבושת אחידה, אך רק עד חופשת החנוכה, אז ממילא התלמידים לובשים בגדים ארוכים.
"אנחנו לא הסכמנו לתלבושת אחידה כי אנחנו לא מוכנים שיגבילו לנו את חופש הביטוי ויקבעו לנו מה מותר ללבוש ומה אסור", סיפר גל. "הבנתי את טענות התלמידים", אמרה המנהלת. "אבל גם כאמא אני מאמינה שהילדים צריכים לבוא לבית הספר בלבוש מסודר. כמובן שמתוקף תפקידי כמנהלת, אני מחויבת לראות את טובת המערכת החינוכית. לשמחתי, בסופו של דבר גם התלמידים הבינו זאת וכאות תודה הודו לי אתמול על כך שהם קיבלו שיעור בדמוקרטיה אמיתית".
ולא רק בצפון הרחוק. גם תלמידים ממרכז הארץ מחו בחצר בית ספרם כשהם לבושים בצורה מרושלת ומכוונת, תחת הכותרת "מחאת הכפכפים והמכנסיים הארוכים". במקביל, תלמידי תיכון עירוני ה´ בתל אביב הפגינו אף הם נגד תקנון בית ספרם עם סטיקרים שהצמידו לבגדים.
לדברי טובה בן ארי, מפקחת ארצית לזכויות התלמידים במשרד החינוך "בימים האחרונים מדברים הרבה על צדק חברתי ואין ספק שתלבושת אחידה היא דוגמא לקוד לבוש שיוויוני וראוי לכולם. אחד מתפקידיה של מערכת החינוך הוא לחנך ולעצב את התלמידים ולהנחיל ערכים של צניעות וסדר".
מעיריית תל-אביב נמסר בתגובה: "בתיכון עירוני ה´ מקפידים השנה על אכיפתו של תקנון התלמידים, שנוסח וגובש בעבר ואשר תואם את עולם הערכים החינוכי הבית-ספרי. אכיפת התקנון מייצרת התנגדות בקרב התלמידים. תלמידים אלו נקראו לשיחה עם מנהל בית הספר ונמצאה נוסחה המקובלת הן על ידי התלמידים והן על ידי בית הספר. בנוסף, יוצג הנושא בפני ההורים במהלך פגישה שתיערך עימם בימים הקרובים. נציין, הוסיפו בעיריית תל אביב, כי בשיחות מוקדמות עם הורי תלמידים בבית הספר הובעה תמיכה גורפת בתקנון".
גם אתי בנימין יו"ר הנהגת ההורים הארצית, סבורה כי התלבושת האחידה מגבירה את הסדר והמשמעת. "אנו מאמינים כי התלמידים צריכים להתלבש לבית הספר בצורה נאה שמכבדת את המוסד החינוכי, בית ספר זה לא תצוגת אופנה ולא חוף הים, ועל כן לא ראוי שתלמידים יגיעו לבית הספר בכפכפים, או מכנסיים קצרים". בנימין הוסיפה כי לדעתה "יש להחיל את קוד הלבוש גם על המורים, אשר מהווים עבורם דוגמה. רק בשנה שעברה היינו שותפים עם שר החינוך להחלטה להכיל את התלבושת האחידה על בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים וכעת אנו מקווים שהוא יפעל לחייב בנושא את התיכונים".
מדי פעם עדים אנו לאמירות קשות מצד אישים בחברה הכללית כנגד מה שהם מכנים "כפיה דתית" כאשר נדרשים הם להיכנס אל המקומות הקדושים בלבוש צנוע, להופיע בשכונות ובאירועים חרדיים בלבוש הולם וכד´. אמוני הדמגוגיה הזולה מביניהם ממהרים להגיב ולהכפיש (ורצוי בפרסום רב ככל האפשר) במשפטים מתלהמים כנגד הפגיעה ב"חופש הפרט" "בערך הדמוקרטי" ועוד משפטים מבית היוצר של שונאי הדת.
מה שמובן להנהלות בתי הספר והתיכונים, למפקחי משרד החינוך, לעיריית תל אביב, ולהורי תלמידים במדינת ישראל כי יש מקומות וזמנים בהם חובה לכבד את המערכת בלבוש הולם ולשם כך אף קבעו תקנון ברור. תקף אף כלפי עוד תחומים, גם אם מדובר בדרישה הלכתית...
"תעשה כבוד!"
ש. ליזרוביץ
תובנות מעשיות מהעלבותו של ראש ממשלת טורקיה
כותרות העיתונים השבוע, סיפרו על קבוצת מטיילים ואנשי עסקים ישראלים, שהגיעו השבוע לטורקיה, ספגו השפלות ובזיונות מאנשי הביטחון הטורקיים. "העליבו אותנו" אמרו הישראלים, וסיפרו על הטורקים, שניסו להפגין את סלידתם מהישראלים, ופשוט העליבו אותם.
זאת לא היתה סוגית ההעלבה הראשונה שבין מדינת ישראל לטורקיה. רק לפני שנה משרד החוץ הגיב לדבריו של ראש ממשלת טורקיה, שהאשים את מדינת ישראל בשימוש בכוח לא מידתי נגד הפלסטינים. "הטורקים הם האחרונים שיכולים להטיף מוסר למדינת ישראל ולצה"ל", אמר משרד החוץ, והחליט גם להעליב.
בשיחת הנזיפה שערך סגן שר החוץ, דני אילון, לשגריר טורקיה במדינת ישראל, אחמט אוגוז צ´ליקול, ספג צ´ליקול השפלה דיפלומטית קשה ומכוונת — את השגריר הושיבו על כיסא נמוך משל אילון ושל שני פקידים נוספים ממשרד החוץ. כמו כן, על השולחן הונח דגל מדינת ישראל בלבד, ולא דגלי שתי המדינות, כנהוג. בנוסף, משרד החוץ הזמין, באופן חריג, את כלי התקשורת לצלם ולהנציח את ההשפלה ואת פניו ההמומים של השגריר. שהצליח, לא פלא, להעלב.
למעשה גם הסכסוך הנוכחי, המתפתח בין מדינת ישראל לטורקיה, בא לידי ביטוי בדיונים ונשמע כמעט ילדותי כאשר הוא מסתכם בכותרת, מי יבקש סליחה. (או בעברית של גנון, "הוא התחיל איתי")
מסתבר שהטורקים הם רגישים, מאד רגישים. ארדואן החליט להעלב, והוא נלחם על כבודו, הגם שהדבר הזה מציג אותו בכל העולם באור מגוחך לחלוטין. המצב ממחיש את המעשיה הידועה, שמסופרת דור לדור, מאב לבנו.
מעשה היה, כך מספרים. בשני ידידים, שביום מן הימים נפרדו דרכיהם. שנים עברו, והנה האחד שמע, כי ידידו הפך להיות "ראש הקהל" בקהילה גדולה ויקרה. "נו" חשב לעצמו, אם זכה ידידי לגדולה ועושר, ודאי שמן הדין שאבקרו ואראה ברוב יקרו.
עשה מעשה, עלה על הכרכרה, ונסע אל העיירה המדוברת. בהגיעו למקום פנה אל העובר ושב הראשון שנקלע בדרכו ושאלו לכתובתו של ראש הקהל. הנשאל, במקום להשיב, רקק על הרצפה ופלט מפיו כינויים שאינם מחמיאים כלל וכלל.
הבין האורח, שמן הסתם הנשאל הנ"ל ספג גערה מראש הקהל, ואמר בליבו "אשאל מישהו אחר". אך עד מהרה התברר שכל בני העיר ללא יוצא מן הכלל שוטמים את ראשם. האחד כינהו בכל שמות בעלי החיים הטמאים, האחר איחל לו גיהנום נצח, והשלישי כמעט וחבט בשואל האומלל, שהבין שחברו לשעבר, שנוא ומושפל בפי כל בני העיר.
רק לאחר שעה ארוכה, נמצא ילד קט, שתמורת חופן מצלצלים הסכים להראות את הדרך לביתו של האיש, תוך שהוא מפליט כינויים עלובים לעבר האיש שדר בבית.
ראש הקהל פגש את חבירו הותיק, ושח לו על עמלו הרב ותפקידו הקשה, שדורש ממנו שעות רבות של עמל. "קשה" אמר האיש "קשה מאד, זו מלאכה לא פשוטה".
"אז למה?" תהה החבר, "למה לך כל זה?"
"וכי כבוד" השיב ראש הקהל "מילתא זוטרתא היא בעיניך...."
וכך ממשיך הארדואן, המגלה לעין כל את טפשותו ורשעותו, לבקש כבוד. לדרוש בתוקף, ושלא יעיזו להרגיז אותו!
אלמלא היתה מלחמת הכבוד גובלת בסכנה, היתה זו המחשה משעשעת המלמדת וממחישה, את מאמרו של מרן הגרי"ס זצוק"ל, כי אדם מסוגל למען טיפת כבוד, לעשות לעצמו בזיונות קשים מאד...
אבל, חשוב אולי ללמוד מהסיפור, פן מעשי.
במשפחות רבות ישנם סכסוכים ומריבות, כעסים ומתחים, שנמשכים שנים רבות. לא מעט חברים נפרדו ושכנים התכעסו. בחקירה מעמיקה לשורש המריבה, מתגלה שבסך הכל מישהו נעלב, ומישהו אחר לא ידע לכבד מספיק.
אם נזכור תמיד מחד, לכבד, להבין, לפרגן ולתת יחס מכבד מכל הלב, ומאידך לא להיפגע מכל אמירה, מבט או פליטת פה, אין ספק שגם נזכה לחיים שלווים יותר, נחסוך מריבות לרוב, ולא נהיה כה מגוחכים בעיני הכלל.
טיפ טיפה של כבוד לשני, וקצת יותר יכולת ספיגה, יצילו אותנו מהרבה מאד עוגמת נפש.
"המציאות בראי העיתונות"
ל. מאיר
לא בכדי אמר מי שאמר, כי הידיעה היחידה הנכונה בעיתון, הינה התאריך בו הוא הודפס...
מאז ומעולם, ידועה העיתונות בחוסר אמינותה. אירועים שונים מקבלים במה מכובדת במיוחד, בשל אינטרסים אישיים של עורכים או בעלים, בעוד אירועים אחרים, חשובים לא פחות, נדחקים לשוליים או סובלים מהתעלמות מוחלטת. לא בכדי אמר מי שאמר, כי הידיעה היחידה הנכונה בעיתון הינה התאריך בו הוא הודפס.
העיתונות שלנו, בראשה עומדים יהודים יראי שמים, בודאי מתאפיינת באמינות יתר. השיקולים על פיהם נמדדת מרכזיותה של ידיעה — שונים בקרב הציבור שלנו ביחס לציבור הכללי, וההחלטות בדבר מיקומה של כל כותרת, מתקבלות על פי אמות מידה אחרות לגמרי. אולם בכל זאת, השבוע נוכחתי לדעת כי גם העיתונות שלנו לוקה באותה מחלה עיתונאית נפוצה, מדחיקה — במקרה הטוב — ידיעות מסויימות, ובמקרה הגרוע יותר, מעלימה אותן לחלוטין.
בשבועות האחרונים, ניתן היה למצוא כותרות העוסקות בנושאים ובאירועים שונים:
עסקנו במאבק החברתי, ובכללו בהפגנת המיליון שהתבררה כהפגנת הארבע מאות אלף — לאחר הפרזה, אולם נעטפה באהדה על ידי התקשורת הכללים המשתמשת בה ככלי לניגוח השלטון במדינה.
עסקנו בשביתת הרופאים, בהסכם שהצליח לצמצם את הפערים בין שאיפותיהם של הבכירים לבין משכורותיהם, אולם לא תרם הרבה לשיפור הפערים החברתיים במדינה, ובודאי שלא לשיפור פניה של הרפואה הציבורית הנמצאת בהליכי גסיסה מייסרים.
עסקנו בסופה שהשביתה במידה ניכרת את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, גרמה לנזקי עתק, והוכיחה לאדם את אפסיותו ביחס לכוחו האינסופי של הבורא יתברך. התברר, כי גם מעצמת על יכולה להיהפך למשחק ילדים בידו יתברך.
עסקנו במפלתו של שליט, שהצליח במהלך עשרות שנים לשטות בכל העולם המערבי, לחבק ביד אחת, ובשניה — לזרוע הרס וחורבן ולשרבב ידיים לכל ארגון טרור בסביבה. ימים הוכיחו, כי מי שכינה את עצמו מלך המלכים, והתהדר בנוצות פרי הדמיון המזרחי הפורה בו ניחון, לא הצליח לעמוד בפני זעמם של בני עמו שביקשו צדק, גם אם באיחור מה.
עסקנו במשבר דפלומטי עם מדינה, שהיתה עד זה לא מכבר יעד תיירות מועדף עבור כל ישראלי ממוצע, במחיר השווה לכל כיס. השליט טיפס על עץ גבוה מידי, ובינתיים, טרם נמצא מי שיושיט לו את הסולם.
עסקנו במדינה שכנה, בה נהרגים מדי יום ביומו עשרות אזרחים, בנסיונו של שליט עריץ לבסס את שלטונו בכל מחיר. חיי אדם הפכו זולים כקליפת השום, וניסיונותיו של העולם המערבי לאיים באמצעיו המוגבלים — מתקבלים בגיחוך לנוכח המציאות הגלובלית המאפשרת לכל פושע ממוסד לטוות קשרים עוקפי ממסד סביב העולם.
עסקנו ונמשיך לעסוק, באיום הגרעיני המאיים על העולם כולו, ועל המזרח התיכון ומדינת ישראל בפרט, מצידו של שליט מטורף האוחז בידו כוח בלתי ניתן לשיעור, וניזון משיגעון גדלות בלתי נתפס. כל שביב ידיעה בנושא, זוכה לסיקור נרחב, ולפרשנות מגוונת על ידי טובי המומחים.
כל הידיעות הללו, ועוד דוגמתן, הופיעו בכותרות הראשיות של העיתונות בשבועות האחרונים. אולם משום מה, ידיעה אחת נשמטה, נדחקה לשוליים, עד שלא ניתן למצוא לה איזכור אלא במדורי ההגות וההשקפה בעיתונות שלנו. ידיעה אחת מרכזית, חשובה מכל שאר הידיעות, משמעותית בהרבה, ובעלת השלכות מרחיקות לכת על העולם כולו. ידיעה אחת, שמישהו, משום מה, מעדיף להדחיק.
משום מה לא ניתן למצוא כותרת ראשית, המזכירה, כי בעוד קצת פחות משלושה שבועות, אנחנו צפויים לעמוד למשפט! אנחנו צפויים להתייצב בפני בוחן כליות ולב, ולמסור דין וחשבון על כל מעשה שנעשה, כל מחדל וכל מחשבה! אנו צפויים לגזר דין שיביא בחשבון את התנהגותנו במהלך השנה החולפת, ויקבע באופן מלא את קורות חיינו בשנה הקרובה!
המשפט הזה, יקבע את גורלו של הגרעין האירני, ושל המשטר הסורי והלובי. הוא יקבע אם המאורעות העולמיים ישפיעו עלינו לטובה, או להיפך חלילה. הוא יקבע את מצבו הכלכלי של כל אחד ואחד מאתנו בשנה הבאה, ומה שחשוב יותר, הוא יקבע מי לחיים ומי למוות! גם אסונות הטבע שאירעו בשנה החולפת, נגזרו באותו משפט, שהתנהל גם בשנה שעברה, באותו תאריך בדיוק!
המשפט הנורא הזה, המשמעותי הזה, הקריטי לעולם ולכל אשר בו — עומד להתקיים בעוד פחות משלשה שבועות, ועדיין ניתן לתקן! עדיין ניתן לשנות, לחולל מהפך! עדיין ניתן לפעול להמתקת גזר הדין! אולם הידיעה על כך, התזכורת הכל-כך נחוצה, אינה תופסת את מקומה בראש מדורי החדשות... אנו עורכים משום מה הפרדה בין התרחשות רוחנית זו ובין החדשות הארציות, היומיומיות, מבלי להבין כי לא מדובר על התרחשות מנותקת מחיי היום יום שלנו, אלא מההתרחשות המשמעותית ביותר לכל חיינו עלי אדמות!
את פניה של העיתונות, ספק אם נוכל לשנות. אולם לכל הפחות, הבה נתעשת אנו! הבה נזכיר לעצמנו, כי מאורעות הרי גורל מתרחשים סביבנו, מאורעות משמעותיים הרבה יותר מכל איום אזורי אחר. הבה נציב לנגד עינינו את העתיד לקרות, נערך בהתאם, ניכתב ונחתם לחיים טובים ארוכים ולשלום!
"ארס "אשר קרך""
מ. שוטלנד
אין כאן רק תביעה על מי שצינן את האמבטיה, אלא גם דרך להתבוננות על הדברים, באופן, שיעזור לאדם להתמודד עם התופעה
ידוע ומפורסם משלם של חז"ל שמביא רש"י בעניין עמלק: "מלה"ד לאמבטי רותחת שלא היתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אע"פ שנכוה הקירה לפני אחרים". לכאורה לומדים העולם, שעיקר פעולת אותו בן-בליעל היא בצינון האמבטיה והיינו, שמעתה לעיני האדם המתבונן יקל להיכנס לאותה אמבטיה, שעל אף שקודם היה בה חום מספיק לגרום כוויה, לאחר שנתערב בה אותו גוף קר, יחד עם זה שנכווה בה ציננה מצד עצמה.
אמנם לפי האמת, קשה לומר שבגלל אותו בן בליעל, השתנה משהו מהעצמה האמיתית שיש לניסי יציאת מצרים וכו´, או לחטאים חמורים בהם מסתבך אותו שצינן. אכן מרן המשגיח רבי ירוחם זצוק"ל, מוסיף בעניין זה כיוון נוסף וז"ל: "בעשרות שנים לפנים לא היו שומעים על מאבדי עצמם לדעת, ועכ"פ לא היו עושים זאת בנקל. ואיך זה נשתנה כל כך המצב כיום, הנה אחד עשה מעשה ורצח את עצמו, ודאי כי נהרג תכף, לא הרוויח כלום, נאבד וחסל! אבל מן הפליאה, כי אחריו רבים המתגוללים לתהום מוות. זו תכונה". ע"כ. בלשוננו קוראים לכך כיום "אפקט החיקוי". הנה כי כן, חלק מכוונת חז"ל במשלם, בא להזהיר את בני האדם, לראות מה עלה בגורלו של אותו בן בליעל שלא שם את ליבו למה שיקרה עם עצמו. לפי זה, אין כאן רק תביעה על מי שצינן את האמבטיה, אלא גם דרך להתבוננות על הדברים, באופן, שיעזור לעורר את האדם להתמודד עם תופעה זו של "אפקט החיקוי".
והנה זה כמה שנים ובפרט בזמן האחרון, אנו חוזרים ומתריעים על סכנת השבועונים וקווי הנייעס, שנאסרו מפי מרנן ורבנן שליט"א. מהרבה והרבה פנים בנושא זה, עלתה רעתה של תופעה זו, שרבים חללים הפילה. בתחילה היה צריך להעמיק, לדלות ולהציג לציבור, בעיות שלרבים היה קשה להבינן. רק מי שהיו לו אוזניים מספיק רגישות, היטה לב לדברים, בזמן שאחרים הקלו בהם ראש. בשנה האחרונה התחוללה תפנית וכיום, כמעט כל אדם בעל תודעה תורנית מינימאלית, מבין את הסכנה על כל מה שכבר עוללה לציבור החרדי. מהפך זה, התרחש למרבה הפליאה, הרבה יותר בגלל התדרדרותם העצמית של השבועונים וקווי הנייעס עד כדי פשיטת רגל מוכחת, מאשר עקב דברי הקטגוריה החיצוניים נגדם.
בשורה ארוכה של מקרים שקרו בעיקר בשנתיים האחרונות, השילו הללו מעצמם כל ניסיון להעמדת פנים, כאילו כשרים הם לבוא בקהל התורני. בזה אחר זה נחצו קווים אדומים, שנחשבו תמיד לטאבו שאין לערער עליו בקרב מי שמחשיב עצמו לבן תורה. גם מי שתמיד הבין את סכנתם, ראה בתדהמה את פריצת הגדרים הזו, שלוותה בעזות מצח כה נחושה, שרק התמיהה שלהם על הרוגז הרב שעוררו, גדולה הימנה.
זהו אפוא המקום, להביט על העניין הפעם מזווית אחרת ולשאול, האם אותם אלו האחראים כיום לפריצת כמה גדרים, חשבו לפני כעשר שנים כשקפצו לאמבטיה, שכך יעלה בסופם? כלום היה מי שהרהר בדעתו על אפשרות, שאי פעם יופיע גיליון דוגמת "חרדים לעבודה", או "בן שלושים לכוח", על ידי מי שמחשיב עצמו לחרדי בוגר ישיבה נורמטיבי? מי היה מעלה בדעתו ראיונות עם יוסי שריד ושאר ירקות, בתחנה הפונה לציבור החרדי? איך היו מסתכלים בימים ההם, על ביקור עיתונאי של רודף הישיבות הידוע אלוף (מיל) אליעזר שטרן בישיבת "חברון"? ומה היה מגיב בעליו של אחד מהם, לו היו מודיעים לו, שבעוד עשר שנים, אחד מעורכיו (שאין לו שורשים בהיכלי הישיבות), יכתוב בביטאונו כתבת שטנה, הגדושה ברדיפת הישוב החרדי בערי השדה, דרך השמצת בני בית שמש החרדית, ככפויי טובה ותאבי שלטון?
אם ישנו עוד מי שמחשיב עצמו לאדם תורני ועל אף הכל, "התקדם" והורגל עם הזמן להשלמה עם דמותם המשתנה של פורצי הגדרות, טוב יעשה אם יהרהר פעם, לא רק על הצעד הקטן הבא, אלא על התמונה הכוללת של כל הזמן שעבר, מהקפיצה לאמבטיה לנוכח אזהרותיהם החוזרות ונשנות של מרנן ורבנן, עד להשפעתן של הכוויות הניכרות כיום לכל בר דעת. ואם עדיין לא יבין במה מדובר, אות הוא, שארס "אשר קרך" פועל אצלו, לא רק בתדמית המצוננת של האמבטיה, אלא באפקט ה"חיקוי", כמאמר מרן המשגיח זצוק"ל.
|