כבר שנים אנחנו עסוקים בדמותינו בתקשורת העולמית, ובבעיית ההסברה שלנו , ותמיד נדמה לנו שממשלות ישראל לא ממש משקיעות מספיק בהסברה, כל כמה זמן אנו נתקלים ביוזמה חדשה שתפתור את הבעייה, כמו שלטי חוצות בחו"ל , אתרי הסברה אינטנרנטיים , סרטונים ועוד. כמובן שמייד עולה לראש המשפט "כולם אנטישמים" האמנם ? ובכן ניסיתי לחשוב האם יש תיאוריה נוספת האם יכול להיות שאנו מפספים משהו?ובכן ניסיתי לחשוב בכיוון אחר ולפרק מה בדיוק מתוך המסרים שלנו לא עובר החוצה ומה יש בנו שבאמת לכולם כל כך נוח לשנוא? הדבר שתמיד הפתיע אותי כאשר ביקרתי במדינות שונות והתעריתי עם אזרחי העולם הוא כיצד אירופאים אשר הפער בניהם לבין התדמית של הערבי שיש להם בראש (איש על גמל עם כפייה, או אישה ברעלה) הוא אדיר, הדרך בה הם מנתחים את העולם הערבי היא הרבה יותר גזענית משלנו, הם לא מבינים אותם, הם לא אוהבים את המראה שלהם, הם מפחדים מהם, אבל בכל זאת הם תמיד בוחרים בצד שלהם מה קורה פה?הרי כשהם נפגשים עם הישראלים הם רואים כי הישראלי הממוצע הרבה יותר קרוב עליהם בצבע, בהתנהגות בלבוש מאשר הערבי, גם ברור להם כי האם זה באמת בגלל הנפט? בגלל החישוב הכלכלי שאומר כי צריך להיות בעד הערבים בכדי להמשיך ביחסי המסחר והניצול של מקורות הנפט?קשה להאמין , כי תמימות הדעים בצידקת הצד הערבי בסכסוך נמצאת כמעט אצל כל אזרח פשוט כך שלא ניתן לייחס זאת לשיקולי מסחר. אז נחזור לעצמינו או אולי לאנשי ההסברה הפלסטינים , האם הם רהוטים יותר מאיתנו? האם הם מנסחים את טיעוניים בצורה ברורה יותר? האם הם יודעים להשתמש במדיה האלקטרונית טוב יותר?ובכן התשובה היא כן ולא ! כלומר כן הם מנסחים את טיעונייהם בצורה טובה יותר אך לא בהכרח כי הם רהוטים או עושים שימוש במדיה האלקטרונית טוב יותר אלא כי האסטרטגיה שלהם היא פשוטה יותר, בסיסית העובדת מצויין בתת מודע של כל אדם ללא קשר לשפתו או תרבותו והיא אסטרטגיית מסתבר כי כבני אדם קל לנו להזדהות עם האנדרדוג, עם החלש מאשר עם החזק והכוחני(ואני לא פסיכולוג אבל יש לי תחושה שנמצא מחקר שיאושש את דברי) והערבים הפלסטינים עושים זאת נהדר , הרבה מפני שרובם באמת מרגישים מסכנים, קורבנות של החיים והם במידה לא קטנה אפילו צודקים. העם הפלסטיני הוא אכן עם מסכן, עני פשוט , הנחשב נחות גם בקרב הערבים האחרים באיזור הנתון תחת משטר דיכויי ופחד כמעט כל חייו. ולכן כאשר מצלמים אותו תחת הריסות, או בלוויה קל מאוד להאמין כי הם אכן הצד החלש וכנראה הצודק. מצד שני אנחנו היהודים/ישראלים תמיד מצטיירים כחזקים, מצליחים, רק לפני כמה ימים ביבי התבטא בנושא בנאום שהוא נשא בפני קורס חובלים בהקשר של המתיחות עם טורקיה באומרו כי באיזור שלנו יתייחסו אלינו ברצינות רק עם נהיה חזקים, האמנם? ואולי כאן בעיית ההסברה שלנו שלא ממש החליטה מי קהל היעד שלה? עם קהל היעד הוא המזרח התיכון ועמי האיזור (הערבים) אז נכון עלינו לוודא כי הם מבינים שאנו חזקים , אבל עם קהל היעד שלנו הוא העולם, אירופה, ארה"ב, דרום אמריקה אז האם אנו צריכים להצטייר כמדינה חזקה? אז לדעתי אנו צריכים לשנות תקליט באומרנו "ההסברה לא טובה" ולהחליט מה חשוב לנו יותר להיראות חזקים צבאית וכלכלית על מנת להרתיע את העם הערבי מחד ולהרשים את העולם כלכלית תוך שאנו מבינים כי במקרה זה תמיד יצפו מאיתנו להיות המבוגר האחראי, הרחמן גם כאשר מפוצצים את בתי הקפה והאוטובוסים שלנו. או להיראות חלשים קטנים כאלו שאין לנו כלום ואנו בונים עצמינו לאט לאט, וזקוקים לעזרה רבה אל מול האומות הגדולות במזרח התיכון שרק רוצות להרוג אותנו ולהעיף אותנו מפה. אני אישית מעדיף להיות חזק, וגאה, לא להתנצל על מעשי מתוך אמונה בצדקת הדרך ולהשלים עם העובדה שתמיד יהיו כאלו שחושבים שהיינו צריכים לנהוג אחרת ולא להתרגש מכך. מה אתם חושבים? |