ביום  שני התייחסתי לשבוע שזה עתה התחיל כ"שבוע קריטי" – וכך הוא היה, אבל לא במובן ומהסיבות שמרבית המנתחים ציפו.

השבוע הזה היה יותר מקריטי, הוא היה היסטורי במלוא מובן המונח – כלומר, הוא יירשם וייזכר לעוד שנים רבות, וזאת בגלל מה שקרה בשוק המט"ח. העליות והירידות החדות שהמשיכו להירשם בשוקי המניות הינן כמעט חסרי משמעות ביחס להתפתחויות במט"ח, ואפילו המהלכים בשוקי האג"ח – כולל המשך ההתדרדרות במצבן של הניירת של יוון, איטליה ועוד, מתחוורים לעומת המהלך המדהים של הבנק המרכזי (והממשלה) של שוויץ.

במשפט אחד, פשוט וקולע: שוויצריה חיסלה את הפרנק השוויצרי. אותו מטבע שהפך לסמל החוזק והיה לקנה-המידה של איתנות, מולו כל מטבע אחר בעל שאיפות להיחשב אמין היה צריך להימדד – איננו עוד. ולא מדובר ברצח, במזימה של גורמים זרים עוינים. מדובר בהתאבדות מחושבת וממוקדת של הבנק המרכזי המוצלח ביותר בעולם – במובן של שמירת ערך הכסף עליו הופקד.

אם זה היה 'הכל', די היה בו להפוך את השבוע החולף להיסטורי, כאמור. אבל זה רחוק מ'הכל'. המהלך השוויצרי הוא המשך של מהלכים חשובים מצד ברזיל, ושל איומים – שלבסוף יתגשמו – מצד יפן להתערב ולבלום את העליות במטבעות שלהן. בעקבות חיסולו של הפר"ש כמטבע מקלט מועדף, התחיל לחץ על הכתר הנורבגי – מפני שהכסף הרב המנסה לברוח מהאירו המקרטע חייב למצוא מקלט כלשהו. אבל הנורבגים כבר מאותתים שגם הם יעשו כל מה שנדרש כדי למנוע מהמטבע שלהם לשמש כמקלט הנחוץ כ"כ לאירופאים המסכנים.

לכן ניתן לומר שחשיבותו ההיסטורי של המהלך השוויצרי מתבטאת בשלושה תחומים:

א.     מבחינת שווצריה עצמה: לאחר מאבק אדיר מול זרם בלתי פוסק של כספים הבורחים מאירופה, שהעלו את ערך הפר"ש מול האירו מהרמות המקובלות של 1.40- 1.60 פרנק לאירו, עד ל-1.2, ואח"כ ל-1.1, ובתחילת אוגוסט (ראה גרף) כמעט לשוויון – ולאחר רכישת עשרות ומאות מיליארדי אירו בניסיון לבלום את עליית הפרנק, אך ללא הועיל – השוויצרים נכנעו. הם החליטו להקריב את המטבע שלהם, כדי להציל את התעשיה, התיירות ומה שנשאר מהבנקאות שלהם. כמה שהיא בלתי-נתפסת, זוהי החלטה שקולה, רציונלית ומוצדקת, מבחינתם. כהערת אגב, היא מראה עד כמה האסטרטגיה של פישר אצלנו היתה צודקת: בסופו של יום, הבנק המרכזי חייב לשמור על המשק הכולל יותר מעל המטבע.

ב.      מבחינת שוק המט"ח העולמי: אבל המהלך השוויצרי מרחיק לכת הרבה מעבר לשוויץ ולאירופה. הוא מכריז למעשה על סוף עידן התנודתיות החופשית של מטבעות, ואולי גם על סוף עידן התנועה החופשית של הון בעולם. העולם כולו, ובוודאי המדינות הקטנות יותר, אינן יכולות לתפקד במשטר של תנועות הון חופשיות ומטבעות המוסתים לכל כיוון על ידי תנועות כאלה – תוך כדי יצירת עיוותים מסיבים ביחס לערך האמיתי של אותו מטבע, וגרימת נזק עצום למדינה שמשתמש באותו מטבע.

ג.      מבחינת המשק העולמי: אם לפני שנה היה אפשר לדבר על תחילתן של 'מלחמות המטבע', הרי שעכשיו המלחמה הזאת הוחרפה במידה ניכרת. מדינות רבות, גדולות כקטנות7ומפותחות  כמו גם מתפתחות, לוחמות ביחד נגד הניסיון האמריקני לפחת את הדולר על חשבונם. התוצאה היא, ותמשיך להיות – על אפו ועל חמתו של ברננקי ותרגיליו ותוכניותיו – עליה מתמשכת בדולר האמריקני, בד בבד עם התדרדרות ולבסוף קריסה של מערך האירו.

מעבר למלחמות המטבע, עלולות להתחיל מלחמות הסחר – ומשם הדרך קצרה למלחמות אמיתיות. אבל די בנקודות דלעיל להכתיר את אירועי השבוע כהיסטוריים ודרמטיים. טוב שחברת הדירוג S&P הכניסה נימה של בידור לאווירה המתוחה, כאשר בחרה בעיתוי הזה להעלות את הדירוג של ישראל, דווקא כאשר המשק הישראלי מתחיל להיחלש ובעיותיה – מבפנים ומבחוץ הולכות ומתעצמות.