מיאנמר – ארץ שיש בה זמן לאהבה

לצפייה במסך מלא

מיאנמר – ארץ שיש בה זמן לאהבה

‎37

תכנים אישיים מיאנמר, אהבה

88 תגובות יום שבת, 10/9/11, 11:36

האם אהבה, אני חושבת כשאני עולה על המטוס שיוביל אותי מבנקוק לינגון, תלויה בחתיך האולטימטיבי שאפגוש דרך אגב במלון, במסעדה, או אצל חלפן הכספים ? או נפלה בחיקי הזדמנות לחוות את האהבה, זו הצרופה, מטען של אנרגיה אלכימאית שמגהץ את הקמטים, מקפיץ את הסרעפת, פותח לרווחה את חמשת שערי המוח, והכי חשוב – אינו תלוי בדבר ? הרגשתי, כשהמטוס התרומם, והנורות של הידוק החגורות זהרו בשממת החלל הסטרילי שאני עומדת לפגוש בה באהבה, התרגשתי לקראתה.

זה המקום להודות, שיש בי הרגשה שקשורה לאחריות של אלוהים שכשאני נוסעת לחו"ל. בכל עת כשאני נוחתת בנמל היעד, אני רואה אותו את אלוהים יוצא אל המרפסת, כמו הרצל, חדור תחושת אסון. הבחורה הזאת, הוא ודאי אומר לעצמו, היא היא משק כנפי הפרפר הקוונטיים. אני רואה אותו מחייך אלי מבעד לענן המונח מתחת לכנף המטוס עליה אני יושבת כאילו אמר, אל תדאגי יקירתי, אני איתך, הכול בסדר.

נחתנו בשדה תעופה עם שלטים באותיות מעוגלות מצחיקות ממש, ואחרי החתמת הדרכון, אישה חביבה לגמרי התבוננה בי, קלטתי את מבטה, You are beautiful היא אמרה בפשטות באנגלית צחה. התעלפתי על המקום. ביום הולדתי, בשמיני באוגוסט בשעה חמש אחר הצהרים, מגלה בורמזית אנונימית שאני יפה. תודה מיד השבתי, ושיבחתי את מראה וטוב טעמה. במשך 28 ימים בהם התנהלתי בששון בשיטפונות, בגשם, בשמש קופחת על נהרות ועל אגמים, על רכס הרים עטויי מרבדים של יערות עד מסחררים, שמעתי שאני יפה, סתם ככה באנגלית ובבורמזית.

בכל פעם שמישהי אמרה לי בבורמזית שאני יפה, הנהג שלי תרגם לי את המשפט כמות שהוא בלי ביקורת, גם בלי הערת הקטנה או הגדלה, בלי חיוך. ישר ולעניין. הוא גם תרגם את התשובה שלי במאור פנים, בלי נימה שיפוטית.ככה עשרות פעמים.

מיאנמר היא מדינה שורשית, אין עליה מדרכות. הכפרים הרבים הנושקים את הכבישים מונחים על אדמה חומה יבשה או בוצית תלוי במזג האוויר. באופן הכי לא טבעי בעיניים מערביות, המדינה נקייה יותר משוויץ. מיאנמר נקייה ומסודרת. לא תמצאו בדל סיגריה על האדמה הציבורית, שאצלנו נקראת מדרכה.המסעדות בנויות על סוג של רצפת מלט. מבריקה ומסודרת. כל המסעדות שחלפתי בהן (והיו רבות כאלה, שירותים אתם יודעים) נקיות לעילא ולעילא. המיאנמרים חרוצים. הם אוהבים את המקום שלהם. הם דואגים לניקיונו כי זה חלק מתרבות האהבה שלהם למקום. בכל מקום ראיתי מישהו עם מטאטא ביד, מסלק פסולת לפח.

הם יודעים להעצים את הזולת, הם יודעים להעצים את עצמם ביצירה של סביבה מהממת בניקיונה ובפשטותה. דוגמאות נוספות להתנהגותם האוהבת את הזולת אביא בהמשך אבל כבר עכשיו ברור לי שבארץ הזאת נובעת אהבה כמעיין המתגבר, בלי תכלית מסויימת, ביטוי קיומי,טבעי פשוט בלי מניפולציות.

ארץ שאוהבת את בודהה והוא מחזיר לה אהבה

אי אפשר שלא להתרשם מהרצינות ומתום הלב שבהם מחזרת ארץ שלמה אחרי בודהה. לאורך אלפי שנים ללא לאות. ברחבי מיאנמר אפשר למצוא אינסוף פגודות וסטופות. ההבדל בין השתיים: בסטופה בודהה נחבא ולא ניתן לראות אותו, בפגודה בודהה מתגלה במלוא עצמתו הנאווה והפיוטית, כשהוא יושה, שוכב שכיבת נמנום, או שכיבה לא עלינה של מוות, הכול לפי תנוחת הידיים וכיוון פניו.

השווקים ההומים בכל קצווי מיאנמר מציעים אינספור ירקות,פירות דגים ובשר הכול למאכל המשפחה בבית. בכל שוק כזה ישנו דוכן פרחים שלא היה מבייש את החנות הכי טובה לפרחים בתל אביב. הפרחים הטריים שנקטפו באותו יום מיועדים לכל מי שמבקש לשמח את הבודהה שלו, זה הפרטי בבית או זה הקולקטיבי בפגודה.

בודהה נהנה מהפירות השווים ביותר. הקוקוס הענק עם העסיס המשגע מיועד לו בלבד, כי מחירו גבוה, והמשפחה הממוצעת לא יכולה לאפשר לעצמה את התענוג שהיא שומרת לבודהה שלה.

בבית המלון המקסים Remember Inn בניואנשו, על גדות האגם אינלה, האגם המלכותי כך קראתי לו, חדר האוכל נמצא על הגג. כך יכולים דיירי המלון להציץ על המקום הכי יפה שיש ממבט רענן. בחדר האוכל בצד מוצב שולחן ועליו בודהה בגובה 30 ס"מ , חמוד לגמרי עטוף בפרחים רעננים. בכל בקר אחת המלצריות מגישה לבודהה מנחה, קערת דמוית כסף עם ריקועים מהממים ובתוכה פפיה, אננס ואגסים עסיסיים. היא מניחה את התקרובת המסודרת בחן רב למרגלותיו, יורדת על ברכיה משוחחת איתו קלות ושבה למלאכת יומה.

אם נבחן את הכול נגיע בלי קושי למסקנה שמדובר בחיזור. עם שלם, נשים גברים וילדים מחזר אחרי הבודהה בשיח של אהבה.

אם ניקח בחשבון שחיים בארץ המנביעה אהבה כל הזמן, יותר מ- 50 מיליון אנשים, יותר משלושה רבעים מהם בודהיסטים, אפשר לתאר מה הולך בבתים של כולם. איזו אהבה ענקית מרעיפים המיאנמרים על הבודהה שלהם. אהבה פשוטה של אנשים פשוטים, שמבינים יופי בשפה פשוטה. הם מוכנים להניח לפניו בכל בקר צלוחית מים אחת לשטוף את הפנים, צלוחית מים שנייה לשטוף את הרגלים, צלוחית מים שלישית לשטוף את הפה, ובמקום אחד שמעתי שהאישה המקסימה איתה דברתי,ועליה אכתוב בנפרד, מניחה צלוחית מים נפרדת כדי שישטוף בעזרתם את זעם. ויש זעם במיאנמר. שלטון דיכוי מהרמה האכזרית ביותר נמצא בשלטון יותר מדי שנים. ובינתיים הם שוטפים את הזעם עם מים. גם בודהה.

אין לי מושג מה מספרן של הפגודות והסטופות שהקימו המיאנמרים במהלך החיזור הבלתי נלאה שלהם אחרי בודהה. מדובר בעשרות אלפים. אי אפשר לפספס כפר שלא מזדקר במקום כל שהו מבנה מוזהב שמזכיר לכל בני הכפר את הדבר האמיתי – האהבה – לשמה הם מתקיימים, יחד עם כול הברואים, הכוח המניע את העולם היא האהבה שלהם לבודהה, ו אהבה של בודהה יודע הסבל, אליהם.

המשך פוסט האהבה יבוא