אני פוגש אותם בני 50, 60 ויותר

ולפעמים רק אחרי 6 שנות נישואין, בני 32

והם מייצרים תוקפנות אדירה.

השפה שלהם זה "הוא ככה. וככה, וככה"

והיא ככה וככה וככה

טענות וטענות וטענות אינסופיות

היעלבות הדדית אינסופית

וניתוק בלתי רשמי.

הידיים, חותכות בדיבור

ומאשימות

ידיים נוראיות.

טון הדיבור גס. חותך. מטיח. מאשים.

ממש שנאה מתחת לפני השטח.

אני מכיר את זה.

הייתי שם.

ולפעמים, בריבים, מתקרבים לשם

ואני בורח מזה אחורה

כי הייתי במחיר של זה.

לא לבקש מהשני להפסיק עם זה

תפסיק עם זה אתה קודם

תפסיקי עם זה את

זה הרסני. נוראי. זה הכי מסוכן בעולם.

אי אפשר לדבר ככה

אי אפשר להבריא ככה

אין סיכוי להבריא ככה.

לפני שמתחילים לחפור בסיבות

צריך להכריז הפסקת אש (איש/אישית) בתוקפנות.

להביט בידיים

להביט בטון

להביט בעיניים

להביט בסגנון השפה

ולשלוט בזה. באמת להתמיד בזה.

להפסיק להאשים ולתקוף

ומשם לצמוח שוב למעלה.