 את רונה מהקפה הכרתי לפני חודש בערך.
איכשהו נוצר בינינו קשר חמוד, ולא תאמינו, ביום חמישי הוזמנתי לביתה לסופשבוע ארוך. כבר הוזמנתי אל חברים אלה ואחרים. ואני, עד שלא קובעים לי בפסקנות כי עלי להגיע ולהתייצב, ביום זה וזה ,בשעה זו או אחרת פשוט לא מגיעה. ורונה קבעה שאגיע. וכי היתה לי ברירה???? :))))
היות והמכונית שלי אינה מתמצאת כלל בירושלים, הגעתי באוטובוס ביום חמישי בבוקר.. רונה חיכתה לי ליד בניני האומה...
וכבר ישבנו לנו בממילא, מקום נהדר, לשתות יחד קפה כפגישת היכרות ראשונה. כדרכן של נשים בחנו זו את זו בקפידה, ומה שראינו בהחלט השביע רצון, ואפילו יותר:)))))
מיד נוצר ביננו חיבור נעים ונחמד כמו שרק נשים יכולות. משם המשכנו וטיילנו בעיר העתיקה. רונה מכירה שם כל פינה ופינה. ואכן כל פינה גם היא מכירה אותה מצויין. אפילו יותר:)))) הסתובבנו בכל הסימטאות, בכל רובע. וכולם שם מכירים את חברתי היקרה, מקדימים לה שלום וחיוך. ממש חברה טובה של כולם. ביקרנו בכנסיית הקבר המאוד מתויירת ומאד מפוארת. עלינו וירדנו מדרגות אין ספור, הלכנו בעקבות תחנות העצירה של הצלוב בדרך הייסורים הויא דולורוזה.. באחת התחנות הגענו להוסטל האוסטרי שם ישבנו בגן ירוק מדהים. שתינו קפה ואכלנו שטרודל וינאי חם עם טונות של קצפת ... איך לא? :))))) עלינו שוב עוד קומותיים ומשם השקפנו על גגות העיר העתיקה, שהיתה פרושה ממש כמו על כף ידנו, כנסיית הקבר בה ביקרנו קודם. מסגד אל אקצה, ובאופן כללי מקומו של הכותל המערבי...
לאורך הסמטאות חנויות, המציעות למכירה, כלי קודש נוצריים, מזכרות והמוני תכשיטים צבעוניים נוצצים ומאד יקרים :))) לעצמי רכשתי טבעת קסמים שבאה הישר ממערת עלי בבא וארבעים השודדים:)) טבעת ענקית יפהפיה בצבע טורקיז, שתתאים לי לצבע העיניים והיא משובצת בתוך מסגרת של כסף. ואני, ממש כמו האינדיאנים שמכרו את נשמתם וחרותם בעבור מחרוזות של זכוכית נוצצת. עיניי אורו,לא יכולתי לעמוד בפיתוי. ובדחילו ורחימו הוצאתי סכום עתק של שני שקל...:)))). וכיום, טבעת הקסמים, נמצאת ברשותי בעומק הארון... לא יודעת אם תראה אי פעם אורו של יום:))))
ארוחת צהריים אכלנו בעיר העתיקה. מקום מאד מהודר, שולחנות עץ קטנטנים מחופים בקרמיקה ארמנית. רונה הזמינה אורז עם מלוחיה חמה ועוף .אני הזמנתי מים קרים עם לימון ונענע... השטרודל מקודם עוד טיייל אצלי בגוף:))))
בסופו של דבר טעמתי משלה. היה טעים להפליא..חמצמץ... מעולם לא אכלתי לפני כן מלוחייה...
אולי בעטיו של חודש הראמדן חלק מהחנויות לא נפתחו כלל.. התיירים לא היו רבים. כולם מכירים שם את רונה, לא ממש בטוחה שגם אהבו את נוכחותנו שם.
הגענו הביתה.. דירה נהדרת קומה חמישית. בית נעים משרה שלווה נועם והכנסת אורחים לבבית. מרפסת ענקית המשקיפה משמאל אל ההרודיון. מלפנים אל בית לחם, והוואדי המפריד ביננו לבינם..
ואנחנו שתינו יושבות לנו במרפסת הרחבה.. שומעות את קול המואזין, המתערבב לו בצלצולי הפעמונים של הכנסיות שמסביב. השמש הולכת ושוקעת, מזג האויר הולך ומתקרר כמה נהדר, אחרי החום הרב שרבץ על העיר כל היום.
טלפון מברק , ידיד שלי. שנים הוא בילה באשרמים בהודו, חבר לגורו זה או אחר. משחזר ארצה, חזר בתשובה.. איש גבוה,זקנו ארוך ופיאותו מגיעות עד בירכיו:)))) לבוש תמיד חולצה לבנה בוהקת. מכנסיים שחורים עם שלייקס. כיפה שחורה ענקית לראשו. ורונה לוחשת לי "תזמיני אותו אלינו לקפה" .. אני מהססת בסוף נעתרת. כמובן שהזמנתי.. ברק הגיע עם מתנות, תמרוקים לי ולרונה, "מתנות ט"ו באב.".. כך אמר... קפה הוא לא שתה, אבל חיסל לנו את כל הפירות ואת המלון הצהוב... המפגש לא היה משהו. למען האמת לא ראיתי אותו כלל איזה שנה או יותר.. לא יודעת מה קרה לו, נראה לי שהאיש ככל שמתחרד, יותר מאבד את הקשר...
לאחר זמן הסענו אותו לביתו של הבן אליו נסע "לעשות אצלו את השבת".
וכך הפסדנו ערב שירה בציבור, נו טוףףף גם זה קורה")))
ביום שישי פגשנו חברה מקסימה של רונה... ארוחת בוקר בלוציאנה מסעדה איטלקית בעמק רפאים (איזה שם, מעורר צמרמורת!!!) ניסיתי למשוך כסף מכספומט. והבנק שלי דיסקונט, לא מסכים בשום אופן לשחרר לי כסף. מראה יתרה של כמה אלפים, אבל כסף.. נייט!!! לא מסכים בשום אופן...מהכסף שלי שנמצא אצלו ... והרי לא ביקשתי הלוואה, ביקשתי למשוך כסף, לא מיליונים, רק ככה שיהיה לי להוצאות לבילוי, מתוך הכסף שלי!!!!! איך אפשר להבין כזה אבסורד, כאשר אתה ביתרת זכות בחשבון, לא בטוח בכלל שהבנק יסכים לשחרר לך חלק מכספך...
ואני עצבנית , מרוגזת.. ונבוכה... יש לי את כל פתקיות הכספומט, שאינו משחרר לי כסף ולעומת זאת מראה על יתרת זכות לא רעה בכלל... את יתרת הביקור אני עושה ללא כסף כלל.. מרגישה כה נכלמת.. טיילנו בשוק האומנים והאיכרים. שם קנינו כל מיני מטעמים מעשה בית וגבינות משובחות ומסריחות להפליא.. מזלי שכרטיס האשראי ביצע מלאכתו נאמנה.. ביום שני פגשתי את מנהל הבנק. לחצנו ידיים ועישנו יחד את מקטרת השלום לאות התפייסות.ושוב מותר לי להשתמש בכספי:)))))
בערב, יצאנו, שתינו, ורקדנו בטירוף שעות על שעות במקום שניקרא מייקס סקו בי דו, בקנדלה אשר בתלפיות. האלכוהל ששתינו, רק הוסיף, בכלל לא הזיק:))))
בשלוש וחצי בלילה כבר היינו בבית. הבית הממוזג, החדר בו ישנתי והאמבטיה הפרטית שקיבלתי תרמו המון לשינה מאד ערבה...
שבת בבוקר, פינוקים במרפסת,מול הנוף המדהים. הוזמנו לחברים של רונה בגבעת זאב, כמה זוגות חמודים של היא והוא. כיבוד נהדר,בורקס חם מעשה בית .חרוטי נפוליאון ממולאים קצפת מתוקה..מלא פירות קצת שתיה חריפה והמון שתיה קרה... אנשים חמים, שמחים כל כך אוהבים את רונה ובשמחה רבה קיבלו גם אותי..:)))).
לאחר שעות חזרנו הביתה, דיברנו קישקשנו, החלפנו חוויות כאלה ואחרות. דיברנו על דה ועל הא וגם על זה לא פסחנו:)))))
ארוחת צהרים מאוחרת וטעימה להפליא שרונה הכינה. אכלנו במרפסת אל מול השקיעה, בשעה של דימדומים...
כמובן שברקע היתה טלוויזיה פתוחה ואנו עוקבות בדאגה אחר הדיווחים ועל מה שקורה שם בדרום.. המצב הבטחוני שהולך ומידרדר.. ואוףףףף איזה שכנים מצאנו לנו? באמת. באמת מה יהיה??? מה יהיה??? לא טוב להם השקט? לא רוצים לחיות בשלווה, לגדל ילדים? הרי ברור לנו וברור גם להם, שאנו לעולם לא נוותר!! לא נצא! לא נזוז מפה!!!!
בשתים עשרה ורבע בלילה הגעתי הביתה. פיץ היה כל כך מאושר.. רץ סביבי כאחוז אמוק, הלוך וחזור, ואני מלטפת מתנצלת שגם אני הצטרכתי קצת ימים של חופש ושינוי אוירה ואויר.....כל הימים שנעדרתי היה בגינה. השארתי לו קערה ענקית מלאה מים במקום מוצל. וכל יום האכילו אותו השכנים והחברים, בקישקע, בקוגל, בעוף בשניצל ובקציצות.. באמת מאכלים של שבת.(וזאת חוץ מהבונזו שהשארתי לו ובו לא נגע בכלל).
ובאמת חבריי יקיריי אני מברכת את רונה ומודה לה בכל לב, על קבלת פנים כה נעימה חברית וכייפית.
רונה אהובה סעי לך לטיול החלומות שלך בשלום, בלי היטב וחזרי אלינו בשלום ובבריאות טובה.
מבטיחה שאפניק אותך כאשר תחזרי....
ציפי
הציור המצורף: friendship-dancer - by Anne Nye
|