בפוסט הקודם הייתי ממש גאה בעצמי, הרגשתי שניצחתי את המערכת, שאני אדירה, אלופה, מופלאה, ממש וונדר וומן. אז זהו... שלא...

הרגש שם, קיים, חי ובועט.

המגע שחשבתי שכבר לא עושה לי כלום - עושה בגדול.

ואני שחקנית טובה, אין ספק. משחקת את המשחק פעם ראשונה בחיי... נשארת לישון לילה אחד ונעלמת לכמה ימים... בדיוק כמוהו. עד שמישהו מאיתנו נשבר. בד"כ זאת אני...

אני חושבת שהתחלתי להתערער כשהוא אמר לי שאני יפה. התרגשתי מאוד מהאמירה הזאת. מאוד. והיא גרמה לי לחשוב על "אז למה לעזאזל אתה לא רוצה אותי???". ואני יודעת את התשובה... אני לא מה שהוא מחפש.

הבום הגדול היה בשבוע שעבר... לפני שנרדמנו הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. ונרדם. אבל הוא אמר שהוא אוהב אותי... אז מה הוא נרדם פתאום??? ולמה הוא אמר את זה אם הוא לא מתכוון לזה?? או שהוא כן מתכוון לזה??

ואלה השאלות איתן אני מסתובבת משבוע שעבר. אבל לא התקשרתי, כי אני משחקת את המשחק ואני חזקה. אלופה. אדירה... בולשיט...

מודה ומתוודה - אני עושה טעויות. על ימין ועל שמאל. כנראה לא חכמה במיוחד. אבל לפחות מודעת...

שיהיה לנו שבוע טוב יותר..