בנימין י. רבינוביץ

ניסיון ממושך להניא את משרד הביטחון ואת הרבנות הצבאית מלעשות שימוש בשופרות תוצרת מרוקו עלו בתוהו ♦ העובדות ידועות לכל ואף הועברו לידיעת כל הגורמים הנוגעים בדבר, כי שופרות אלו בחלקם הגדול פסולים כך גם חוסר האפשרות לבדוק האם החורים הודבקו במילוי פוליאסטר. חרף זאת העדיפו בצה"ל לקנות שופרות אלו ולא נתנו כל עדיפות לשופרות כשרים מתוצרת הארץ  שופרות או פוליאסטר? ♦ בצה"ל מעדיפים כנראה את הפוליאסטר ♦ תחקיר מיוחד

אלול. קול השופר כבר נשמע בעוצמה רבה בכל בתי הכנסת. בעלי התקיעה כבר מתכוננים באימה וביראה ומכינים עצמם לקראת הרגע הגדול. הם מכינים את השופרות שברשותם, ורבים ילכו ויקנו שופרות חדשים, כל אחד והשופר המתאים לו, כדי שיוכל להשמיע את קולות התקיעה, השברים והתרועה, ויעלו אלו המלאכים לפני כסא הכבוד וימליצו טוב בעדנו.

אלפי אנשי זרועות הביטחון יצטרכו גם בימים הנוראים להמשיך ולעמוד על משמרתם מפני הצרים והאויבים המקיפים אותנו מכל עבר, וגם הם, רובם ככולם, ינהרו אל בתי הכנסת הפזורים במחנות הצבא בצפון ובדרום כדי לשאת תפילה ולשמוע את קול השופר. עבורם נערכו מבעוד מועד במערכת הצבאית, להכין כמות מספקת של שופרות אשר יופצו בכל בתי הכנסת והמחנות.

זה לא מכבר פרסם משרד הבטחון מכרז למאה וחמישים שופרות. כמקובל, נגשו למכרז ספקים העוסקים בתחום תשמישי הקדושה. הללו הגישו את הצעותיהם, וכמקובל, זכה ספק שהציע את המחיר הזול ביותר  ארבעים שקל בלבד לשופר. ניסינו לחשוב היכן ניתן להשיג במחיר מצחיק שכזה שופר כשר, לא שופר קטן לילדים, והמחשבות הובילו אותנו למסקנה אחת ויחידה; מדובר בשופרות המיובאים ממרוקו.

המידע אודות המכרז והחברה שזכתה בו, הגיע לידיעתנו, והתחלנו להתחקות אחרי החברה שזכתה במכרז. בירור יסודי שערכנו אכן העלה בוודאות, כי השופרות שיסופקו למשרד הביטחון, ובאמצעותם לצבא, הם שופרות מתוצרת מרוקו, מאותו סוג שכל אחד יכול למצוא בקרטונים הפזורים על הריצפה לאורך השוק הערבי בעיר העתיקה, ורבים וטובים שאינם מודעים לבעיות הכשרות החמורות בשופרות אלו, קונים אותם בגלל מחירם הזול. כך נכשלים אלה ומכשילים אחרים שאינם יוצאים ידי חובת מצוות שופר.

תזכורת. לפני שנתיים חשפנו במספר כתבות תחקיר מקיפות את הנעשה בתחום תעשיית השופרות. זה התחיל לפני שנים רבות, מאז נפתחו שערי מרוקו לביקורים של יהודים ממדינת ישראל, אך התופעה התגברה ותפשה תאוצה בשנת תשס"ח והתרחבה למימדים גדולים מאוד. אם במדינת ישראל כמויות השחיטה של צאן קטנות מאוד, הרי שבארצות האיסלאם שוחטים כמויות אדירות של צאן בתקופת חגאותיהם, הנופלת בדרך כלל בעונת הסתיו או החורף. במרבית מדינות ערב אין אפשרות ליהודים לבקר, אך שלטונות מרוקו פתחו את שעריהם באופן חופשי לחלוטין לביקורי יהודים ישראלים.

פנינו לאיש עסקים, יהודי דתי, שנוסע לעיתים קרובות למרוקו, כדי שיתחקה עבורנו אודות השופרות שמיוצרים במקום, ובתוך כך ביקשנו להבין כיצד הגיע בכלל ערבי מוסלמי לכל נושא ייצור השופרות. האיש חזר אלינו עם מידע מפתיע עד מאוד. לדבריו, ייצור השופרות נעשה בעיר מרקש על-ידי ערבי מקומי שעונה לשם עבדאלה, הייצור נעשה בצריף קטן ב"מלאח" במרקש (מלאח הוא כינוי למקום בו התרכזו היהודים בעבר בערי מרוקו). בעיר זו התגוררו יהודים רבים, וברבות השנים הפכה מרקש לאתר תיירותי חשוב ביותר במרוקו.

בצריף קטן במלאח יושב עבדאלה יחד עם בנו ועוד מספר פועלים, מקצתם מצאצאיו, כעשרה במספר בגילאים שבין שמונה לחמש עשרה. כל העבודה נעשית בצורה מאוד פרימיטיבית. לא צריך להיות בעל ידע מוקדם בתחום כדי לראות שצורת העבודה שלהם חובבנית. לדוגמא, פעולת חימום הקרניים ומתיחתם נעשית בצורה חזקה, עד שאין כמעט שום אפשרות שאחרי כל כך הרבה ´עינויים´ ישאר השופר שלם בלי סדקים וחורים.

כשזה קורה, סיפר לי האיש, יש להם פתרון מהיר ומיידי. לדבריו, חלק גדול מהקרניים היה נגוע בתולעים שניזונות משומני הקרניים, אלה גורמות לנקבים רבים בקרניים. אך כפי שציינו קודם, יש לצוות מכיני השופרות פתרון תעשייתי המנוגד להלכה. אין קרן שנפסלת והכל טוב לשיטתו של עבדאלה. עוד סיפר שלוחנו, כי למרות המבנה הטבעי של הקרן שהיא מפותלת, שואפים העובדים בכל מרצם להפכה למקל ארוך ושטוח ככל האפשר, בקצה ה´מקל´ הם נותנים כיפוף חד המזכיר את האות כ"ף סופית.

"העובדים יושבים שם על החול הבלתי מרוצף ועובדים. על החגורה תלויים באופן קבוע שני בקבוקים; אחד עם פוליאסטר והשני עם חומר נוסף. ברגע שיש חור או שבר, נשלפים הבקבוקים החוצה, ממלאים את החור וממשיכים לעבוד. בשיטת העבודה הזו לא צריך לזרוק שום שופר. רק במקרים נדירים הם מניחים את השופר בצד ולא ממשיכים לעבוד עליו,כשכבר כלו כל הקיצין..." מתברר, הוא מגלה לנו, שהם לא מייצרים שם רק שופרות, אלא מייצרים תעשייה מגוונת מאוד בענף הקרניים. כך הם מייצרים כפיות ומזלגות ועוד כהנה וכהנה מוצרים. ברגע שהענף התיירותי היהודי החל לשגשג במרוקו, התחיל עבדאללה לייצר גם שופרות.

"שאלתי את העובדים מדוע הם משתמשים בפוליאסטר למילוי החורים והסדקים, והם ענו לי, שהכי חשוב שהשופר יהיה יפה ושלם, וזה לא משנה איך עושים את זה. המשכתי ושאלתי אותם; הרי אתם עושים שופרות גם בשביל היהודים, ואם אתם משתמשים בפוליאסטר השופר לא כשר בשביל יהודים. אם יהודים היו יודעים מזה, הם לא היו קונים אצלכם שום שופר".

עבדאלה ששמע את הדברים לא הסתיר את גיחוכו. "אותנו לא מעניין מה עושים עם השופרות שלנו. אבל דווקא באים לכאן הרבה יהודים וקונים. הם גם לוקחים את זה לישראל וגם להרבה מקומות בעולם. הם מחפשים דווקא את השופר שלנו ´המרוקאי´, כי הם אומרים שזה שופר מאוד נוח בשביל לתקוע. אנחנו עושים הכל כדי שהשופר יהיה יפה לעינים. מה איכפת לך איך עושים את זה, העיקר שהכל נראה סגור ויפה. אנחנו גם משתדלים מאוד שהמילוי יהיה באותו צבע כמו של השופר, כך שהכל נראה טבעי. אז מה הבעיה?"

כאן נוכל לציין, כי לפעמים הנקב נמצא במקום שיש תחלופת צבעים בסיבי הקרן הטבעיים, במקרה כזה המילוי לא מצליח לחקות את הצבע המתחלף ולטשטש את הנקב, תופעה המסגירה את התיקון השרירותי. אך לפעמים, ובפרט בשופר שצבעו אחיד לגמרי, הזיוף של הצבע בתיקון כמעט ולא ניכר כלל. "הוא אפילו הראה לי, שבמקרים מסויימים הוא ממיס באציטון מסגרות משקפיים מפלסטיק, וכך הוא יוצק תמיסה דומה מאד לזו של קרן השופר עד כדי טשטוש וזיוף יפה של פלסטיק דמוי קרן".

תוך כדי ביקורו במקום, הגיעו לצריף הקטן כמה יהודים שחזותם החיצונית היתה חרדית לחלוטין. "הם נכנסו למשא ומתן עם עבדאלה בקשר לקניית כמות גדולה של שופרות. לצערי הגדול, הם לא התעניינו בכלל אם השופרות כשרים או לא, וזה ממש זעזע אותי. היה נראה שהפרט היחיד שעניין אותם הוא שופרות ארוכים כיד המלך, וכפי שראיתי בעיני, השופרות הארוכים והמתוחים ביותר הם-הם הפגועים ביותר בגלל המתיחות המוגזמות. על השופרות הלבנים הם עטו כמוצאי שלל רב, כנראה בגלל הביקוש הרב שיש להם בעולם, למרות שהשופרות הבהירים נראים די רגישים לפגיעה".

יהודי ירא שמים, העוסק שנים רבות במכירת שופרות )מסיבות מובנות הוא ביקש שלא נפרסם את שמו(, סיפר לנו, כי הזמין שופרות ממרוקו, והיצרן הערבי הביא לו ארגז עם 50 שופרות. תוך כדי שהוא נובר בארגז, גילה הסוחר כי רובם מודבקים, ורק חמישה-עשר שופרות נראו לו מתאימים. כשחזר לארץ, שלח את השופרות לבדיקה במכשיר צילום ושיקוף מיקרוסקופי אלקטרוני, ובבדיקה זו התברר לו לתדהמתו הגדולה, שגם במרבית השופרות הללו רומה ורק אחדים מתוכם לא היו ממולאים בדבק. האיש העביר לרשותנו צילומים של הבדיקה המיוחדת, המצביעים בעליל על הזיופים.

בבדיקה שערכנו בכל הנוגע ליצור השופרות בארץ התברר, כי ישנה מחלקה מיוחדת במועצה הדתית בתל אביב אשר עוסקת בפיקוח קבוע ורציני מאוד על ייצור תשמישי קדושה. הממונה על הפיקוח בתחום זה הוא הרה"ג רבי אריה לוין שליט"א, רב בצפון תל-אביב, אשר עושה עבודת קודש מופלאה בענף פרוץ זה. במסגרת תפקידו הוא עורך ביקורים לעיתים תכופות וגם ביקורי פתע במפעלי הייצור. במקביל נשלחים אנשים לביקורים סמויים על-מנת לגלות אם יש שינוי כלשהו בתהליך הייצור או שמא משווקים שופרות שאינם כשרים.

יצויין, כי בשנה שעברה הסירה הרבנות בתל-אביב תעודת כשרות לייצרן מקומי, לאחר שבבדיקות פתע חוזרות ונשנות התברר כי במפעל הודבקו פעם אחר פעם שופרות שניקבו, וחרף האזהרות שקיבל, המשיך היצרן במעלליו. עקב כך הוחלט להסיר את תעודת הכשרות שלו. בדרך אגב נציין, כי כיום מיובאים לארץ שופרות מסין, מהשטחים ומצפון אפריקה. בכל המקומות הללו, אין כל פיקוח על יצור השופרות, מה שבהכרח מביא לכך, שחלק גדול משופרות אלו אינם כשרים כלל וכלל.

אין ספק, כי טיב הייצור בארץ הוא יחיד במינו בעולם, הן במיון הקרניים ובחירתן מארצות העולם מתוך כמויות עצומות ומהעדרים המשובחים ביותר. לאחר הגעת הקרניים ארצה הן מיובשות במשך שבעה חודשים. לאחר מכן נעשה מיון שני כדי לוודא שאין ביניהן קרניים מתולעות ומנוקבות. עיבוד הקרניים נעשה בתהליך איטי ומתמשך על-מנת למנוע שברים וסדקים למיניהם. במקרה של שבירה במהלך העבודה, הקרן מושלכת היישר לפח האשפה. לאחר הליטוש והעיבוד, עוברת הקרן ליטוש והברקה באמצעות גיר שמרכיביו נבדקו ואושרו כחומרים סינטטיים, על-מנת למנוע כל מכשול וחשש. ניקוב פי השופר נעשה במכשיר בעל ביצועים מדוייקים, כדי למנוע נקב של צוואר השופר. רק קרניים שנמצאו כבעלות יכולת עמידות טובה, מעובדות ומשווקות, ואילו היתר — נזרק.

משיחה שקיימנו עם סוחר ותיק בענף הוא אמר לנו, שאכן ניכר ששופר הנמצא תחת השגחה קבועה על תהליך הייצור, כמו גם העובדה שהמפעל עובד כל השנה בימים ובשעות מסודרות ועם צוות מקצועי ומיומן — נותן את אותותיו בזמן אמת; הרגעים הגדולים בו אנו זוכים לקיים את מצות התקיעה כדת וכדין.

כאמור, לאחר שהתברר לנו, כי במכרז של משרד הביטחון זכתה חברה שמייבאת את השופרות ממרוקו, פנינו מיד לדובר משרד הבטחון. "הובא לידיעתי על מכרז שנערך על-ידי משרד הביטחון לאספקת שופרות עבור חיילי צה"ל. במכרז זכתה חברה בשם "חברותא תשמישי קדושה" מירושלים. מבירור שערכתי עולה, כי שופרות אלו מיובאים ממרוקו, כאשר הרה"ר לישראל פרסמה שוב ושוב אזהרה שלא לקנות שופרות ממרוקו, עקב בעיות כשרות חמורות שיש בשופרות אלו.

כן הגיע לידי מכתב שנשלח לגב´ דניאלה לוטן, ראש יחידת רכש מנה"ר במשרד הביטחון, החתום על-ידי הרה"ג רבי אריה לוין שליט"א, רב המחלקה לתשמישי קדושה ברבנות הראשית תל-אביב, בו העלה את החששות הכבדים לכשרותם של השופרות המיובאים ממרוקו, ופנייתו שלא להכשיל את חיילי צה"ל אשר ישמעו את קול השופר משופר שיש חשש לכשרותו. מאחר ועסקתי בעבר בסידרת כתבות תחקיר בנושא השופרות המיובאים ממרוקו, הרי שהדברים ידועים לי באופן המוסמך ביותר, שאכן קיימות בעיות כשרות בשופרות אלו. אודה על קבלת תגובתכם".

יומיים לאחר שנשלח מכתבו של הרב לוין, מיהרו במשרד הביטחון להשיב לו במכתב הבא: "בהמשך לפנייתך שבסימוכין ולאחר בדיקתנו עולה, כי הרכש בוצע על בסיס איפיון של הרבנות הצבאית. השוברים נבדקו על ידי הרבנות הצבאית ואושרו לאספקה". למרות המכתב המהיר הזה, הרי שלמעלה מחודש ימים אנו מנהלים שיחות עם גורמים שונים במשרד הביטחון ובצבא, כדי להבהיר באופן מלא ומדוייק את הבעיות החמורות הקיימות ביצור השופרות במרוקו.

לפני מספר ימים נודע לנו, כי למרות כל הפניות וההסברים, ברבנות הצבאית החליטו לעשות שימוש בשופרות המרוקאיים. כאשר מיהרנו לדובר משרד הביטחון כדי לבדוק האם אכן נכונים הדברים, לא קיבלנו כל מענה. עקב כך החלטנו לתת פרסום לפרשה, בניסיון אחרון למנוע את המכשול הגדול הצפוי ליהודים רבים בימים הנוראים הבעל"ט.