העירום נתפס בעיננו כמשהו מאוד אינטימי.  אנחנו נוהגים להראות את גופינו העירום למעטים מאוד בחיינו הבוגרים (להוציא נודיסטים במקומות המיועדים לכך) ולרוב בנסיבות אינטימיות.

ולמרות זאת,  האם הייתם מוכנים להתפשט במקום ציבורי כחלק ממיצג אמנותי בו משתתפים עשרות אלפי בני אדם נוספים שיתפשטו גם הם?

האם הייתם מוכנים להשתתף באורגיה אומנותית?

האם הייתם מוכנים להצטלם בעירום בידיעה שהעין שמאחורי העדשה מתייחסת

אל גופכם האנושי כאל אלמנט פיסולי שמשתלב בתוך מרחב אורבני, אדריכלי, טבעי או נופי ולא כאובייקט מיני?

שגופכם הופך להיות טקסטורה, צבע, עור - חומר ביד הצלם?

אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון הרי שב-17 לספטמבר שנה זו, 1000 איש ואישה ישראלים ללא הבדלי מין, גזע, גיל וצבע יתפשטו מרצונם החופשי ויעמדו עירומים כביום היוולדם מול מצלמתו היוקרתית ששל צלם העירום הנודע ספנסר טוניק ויצטלמו בים המלח.

ים המלח שהוא הנקודה היבשתית הנמוכה בעולם (424 מטרים מתחת לפני הים) וממוקם בטבורו של השבר הסורי- אפריקאי, העפיל לגמר התחרות העולמית של "שבעת פלאי עולם הטבע", לצד מפלי האיגוסו, הגרנד קניון, הריף הגדול באוסטרליה, הקילימנג'רו והגלפגוס באקוודור.

טוניק ביקר בים המלח לראשונה בשנת 1979, כילד . "כשחזרתי למקום לביקור ב-2010 הזדעזעתי מירידת המפלס", מספר טוניק למעריב עסקים. "זהו גוף המים המקשר בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית. המשמעות הסביבתית של ירידת המפלס מדאיגה, ובאמצעות עבודתי אני מקווה להחזיר לים חיים - להציג את חשיבות המים באזור וליצור אמנות באמצעות הגוף העירום, שתביא למודעות עולמית לצורך בשימורו ובהצלתו".

. 

המוני המתנדבים אשר יבחרו להצטלם למיצג, יקבלו כתמורה להתפשטותם תמונה ממוספרת חתומה בידי המאסטרו. הם יגיעו מקבוצות שונות בחברה וללא בגדיהם עליהם יהפכו לקבוצה אחת אשר תשנה צורה ותהפוך למבנה אחד נטול זהות, מעמד חברתי, תרבותי כלכלי או פוליטי. מבנה אחד שיהפוך לרקמה אנושית אחת חיה.

האם יש בי די הסקרנות לדעת איך הייתי מתנהגת ומתקשרת עם אחרים ללא בגדים, איך הייתי מתייחסת לגופי בתוך הרקמה האנושית הזו -

יש בי.

האם הייתי מוציאה לפועל את הסקרנות - זו שאלה שאין לי עליה תשובה..